לינה בסקט: הבלרינה הראשית של חיים שסירבו להאט
לינה בסקט נישאה שמונה פעמים, קברה בעל שהיה ממייסדי חברת ההפקות וורנר ברוס יום לפני שהאולפן שלו שינה את עולם הקולנוע לבלי היכר, שרדה לפחות שני ניסיונות התאבדות, עמדה בגבורה מול אדולף היטלר במעונו שבבוואריה על ידי כך שחשפה את מוצאו היהודי של סבה, ובגיל שמונים וארבע עדיין נותר לו תפקיד קולנועי אחד באמתחתה. מעט מאוד קריירות בתעשיית הבידור האמריקאית מכסות טווח רגשי רב כל כך, או עשורים רבים כל כך, כמו שלה.
בלרינה ראשית כבר בגיל תשע
היא נולדה בשם לנה קופלנד בסקט (Lena Copeland Baskette) ב-19 באפריל 1907 בסן מטאו שבקליפורניה, לבעל בית המרקחת פרנק בסקט ולגלדיס לי רוזנברג בסקט. היא הופיעה בפומבי כבר בגיל שמונה, לאחר שנשכרה על ידי נציג של חברת "ויקטור טוקינג משין" (Victor Talking Machine Company) כדי לפרסם מכשירי ויקטרולה בתערוכת הבינלאומית פאנמה-פסיפיק שנערכה בסן פרנסיסקו ב-1915. היא החלה ללמוד בלט בערך באותו הזמן, ובגיל תשע בלבד חתמה על חוזה הקולנוע הראשון שלה עם אולפני יוניברסל עבור סדרת סרטים קצרים ששווקו תחת השם "הסרטונים של לנה בסקט". אביה שלח יד בנפשו זמן קצר לאחר חתימת החוזה; אמה נישאה לאחר מכן לבמאי הריקווד ארנסט בלצ'ר, שבתם מנישואים אלה – מרג'ורי, שנודעה לימים כמרג' צ'אמピオン – הפכה לאחת מהרקדניות-כוריאוגרפיות המשפיעות ביותר בסרטי הקולנוע בארצות הברית.
עד שנת 1923, המפיק מברדווי צ'ארלס דילינגהם שינה את שם הבמה שלה ושינה את שמה הפרטי מלנה ללינה תוך שהוא מסביר: "לנה היא טבחית, לינה היא אמנית". פלורנץ זיגפלד צירף אותה כרקדנית מובילת מופעים במופע "זיגפלד פוליז", שבו זכתה בתואר "הבלרינה הראשית של אמריקה", ואגדת הבלט הרוסית אנה פבלובה הציעה לה לכאורה חונכות אישית – הצעה שאמה דחתה, ובחרה בעבודה משתלמת יותר מבחינה כלכלית על פני פיתוח אמנותי עילית.
נישואים למפיק מבית וורנר
בגיל שמונה-עשרה, בעת שהופיעה במופע לואי ה-14, בסקט זוהתה על ידי סם וורנר, ממייסדי אולפני וורנר ברוס, שהיה מבוגר ממנה בשנים עשר. תחילה היססה, אך נישא לו ביולי 1925 לבקשתה הדחקה של אמה, ולבני הזוג נולדה בת, ליטה, באוקטובר 1926, שנקראה על שם ליטה גריי, אשתו של צ'ארלי צ'פלין. הנישואים הסתיימו בפתאומיות: סם וורנר נפטר ב-5 באוקטובר 1927 מסיבוכים של דלקת אזניים הקשורה לסינוסיטיס שהתפשטה למוחו – יום אחד בלבד לפני שעלה לאקרנים הסרט זמר הג'אז, הסרט שהשיק את עידן הקולנוע המדבר תחת שמו של האולפן שלו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הנערה חסרת האלוהים ומעריץ לא רצוי
תפקידה הקולנועי הקבוע והזכור ביותר של בסקט הגיע בסרטו של ססיל ב. דה-מיל הנערה חסרת האלוהים (1929), שבו גילמה את דמותה של ג'ודית, דמות שהתבססה על פעילת הילדים האמיתית קווין סิลבר. דרישתו של דה-מיל לריאליזם במהלך צילומי סצנת שריפה במוסד עבריינים הותירה אותה עם ריסים וגבות שרופים. הסרט לא עמד בציפיות המסחריות בארצות הברית אך זכה להצלחה אמיתית באוסטריה ובגרמניה, ובסקט טענה לימים כי קיבלה מכתב מעריצים – טרם עלייתו לשלטון – מאדולף היטלר, שעל פי הדיווחים כינה אותה כוכבת הקולנוע האהובה עליו.
קשר זה נעשה מוזר בהרבה בינואר 1937, כאשר בסקט קיבלה חוזה קולנוע עם האולפן הגרמני "יוניברסל פילם" (Universum Film AG) והוסעה למעונו של היטלר בברכטסגאدن כדי לפגוש פנים אל פנים את היטלר, רודולף הס ויוזף גבלס. על פי גרסתה המאוחרת, היטלר ניסה לחזר אחריה, והיא דחתה אותו בבעיטה; כאשר התעקש, חשפה בפניו שסבה מצד אמה, לזרוס רוזנברג, היה יהודי. היא עזבה את גרמניה כבר ביום המחרת.
מאבק משמורת והחרמה מקצועית
קריירת המשחק של בסקט דעכה משמעותית לאחר הנערה חסרת האלוהים, דעיכה שייחסה חלקית לחרם הוליוודי לא רשמי הקשור למאבק משמורת מר עם משפחת וורנר על בתה ליטה, שאותה ביקשו בני משפחת וורנר לגדל כיהודייה ולא כקתולית. משפחת וורנר זכתה במשמורת במרץ 1930 לאחר שהבטיחו קרן נאמנות בסך 300,000 דולר, ובסקט ניסתה לשלוח יד בנפשה באמצעות רעל כאשר פסיקת המשמורת נטתה לרעתה. היא זכתה לראות את בתה פעמיים בלבד במהלך שני העשורים הבאים, עד שהשתיים התפייסו ב-1977.
שמונה נישואים ותקיפה בזמן מלחמה
חייה האישיים של בסקט המשיכו בקצב אינטנסיבי דומה. מלבד סם וורנר, היא נישאה לצלם פוורל מארלי, לשחקן ריי האלאם – שנפטר מלוקימיה שלושה שבועות לאחר חתונתם – לתאודור הייז, מאמן קודם של המתאגרוף ג'ק דמפסי (אותו נישאה והתגרשה ממנו פעמיים, תוך שהיא טוענת לקיומו של רומן עם דמפסי עצמו), לשחקן הבריטי הנרי מוליסון, למנהל בתי המלון וורנר גילמור ולאמן פרנק מנקוסו, בין השאר, והתחתנה שמונה פעמים בסך הכל. ב-9 באוגוסט 1943, לאחר שאספה טרמפיסט שהיה טכנאי צבאי בן 22 בשם ג'ורג' פול רימكه, היא נאנסה ונשדדה על ידיו בברבנק; רימكه הורשע באותו חודש ונדון למאסר עולם. היא פרשה מהקולנוע באותה שנה לאחר תפקיד קטן בסרט לילה לפשע, לאחר שבילתה את השנים שקדמו לכך בהופעות במועדוני לילה ובמעגל הווביל, כולל סיבוב הופעות בינלאומי ב-1939 של המחזה שמחתו של אידיוט יחד עם מוליסון בארצות הברית, אוסטרליה וניו זילנד.
קריירה שנייה עם כלבי דני ענק
בשנת 1947, באמצעות כספים מקרן הנאמנות של סם וורנר, קנתה בסקט חווה במחוז באקס שבפנסילבניה, וב-1950, יחד עם בעלה השישי, פתחה את מחילת הדבש (Honey Hollow Kennels) והחלה להרביע כלבי דני ענק. על פי התיעוד הקיים, היא הפכה לזוכה הגדולה ביותר לבדה בתחרויות גזע דני ענק בכל רחבי המדינה, פרסמה כמה ספרים על גידול כלבים, ולימים שימשה כשופטת מטעם מועדון הכלבנות האמריקאי וכבעלת טור חודשי בכתב העת Kennel Review לאחר שפרשה מניהול והצגת כלבים בתערוכות ב-1983.
מדוע לינה מכונה גאון
התיעוד הקיים תומך בטענה על צורה פיזית וספציפית של כישרון ולא על גאונות אינטלקטואלית במובן הרגיל: בסקט הייתה, כבר בגיל תשע, רקדנית מנוسחת ומופיעה בפומבי ברמה מקצועית, טובה מספיק כדי לזכות בתשומת לב מצד פלורנץ זיגפלד ולהיות מבוקשת על ידי אנה Pavlova בכבודה ובעצמה – אחת מהשופטות התובעניות והבררניות ביותר של כישרונות בלט בעולם. מדובר בכישרון גופני אמיתי ונדיר: שליטה גופנית מוקדמת, תזמון ונוכחות במה שפותחו שנים רבות לפני לוחות הזמנים המקובלים לאימונים. זה הוגן לציין ששום דבר במקורות שנאספו כאן אינו מראה מבקרים או היסטוריונים המיישמים את המילה "גאון" על בסקט באופן ישיר, ושפרסומה הרב יותר אינו נשען על הישג אמנותי בודד אלא על עצם האירועים והחוסן של חייה – הישרדות מול אסונות אישיים חוזרים ונשנים, המצאה מחדש בהצלחה כמגדלת כלבים אלופה, וחזרה לקולנוע בגיל שמונים וארבע. הצלחת גידול הדני הענק שלה, המתוארת כמי שהפכה אותה לזוכה הגדולה ביותר בענף, מעידה על אותה תכונה שחוזרת על עצמה בתחום שונה לחלוטין: יכולת יוצאת דופן להשתלט על דיסציפלינה תובענית ותחרותית ולטפס אל צמרתה יותר מפעם אחת במהלך חיים אחד.
מורשת
כתבת פרופיל משנת 1989 במגזין הניו יורקר חידשה את העניין בסרטיה, אשר הוקרנו בעקבות זאת בגלריה הלאומית לאמנות ובתיאטרון הסרטים האילמים בלוס אנג'לס, וב-1991 פרסמה את אוטוביוגרפיה שלה, לינה: הנערה חסרת האלוהים של דה-מיל, באותה שנה שבה לקחה את תפקיד הקולנועי הראשון שלה מזה ארבעים ושמונה שנים, בהפקת עצמאית בשם פארק פראדיייס, כשהיא מגלמת סבתא לצד פורטר וגונר וג'וני פייקק. בסקט הלכה לעולמה כתוצאה ממחלת לימפומה ב-30 בספטמבר 1994 בווילינג שוורג'יניה המערבית, בגיל שמונים ושבע, ויש לה כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד בכתובת רחוב ויין 1529, כהוקרה על קריירה המשתרעת על פני כ-75 שנים בסרטים אילמים, סרטי קולנוע מדברים, ווביל וגידול כלבי אליפות.