לאסלו פולגאר: האיש שייצר ילדי פלא

לפני שבנותיו נגעו אי פעם בשעון שחמט, לאסלו פולגאר כבר קרא ארבע מאות ביוגרפיות של גדולי האינטלקט בהיסטוריה, בחיפוש אחר הדפוס שהפך אותם לגדולים. הוא החליט שהדפוס אינו כישרון. זו הייתה שיטה – והוא היה מוכן להמר על ילדותן של בנותיו שהוא צודק.

התיאוריה לפני הניסוי

פולגאר נולד ב-11 במאי 1946, בגינג'ש, הונגריה, והוכשר כמורה ופסיכולוג חינוכי בתקופה שבה הפדגוגיה ההונגרית הייתה סטנדרטית באופן נוקשה. כסטודנט הוא הפך למקובע על שאלה אחת: האם גאונים נולדים או נוצרים? הסקירה שלו על ביוגרפיות מסוקרטס ועד איינשטיין שכנעה אותו שהכשרה מוקדמת, אינטנסיבית ומתמחה – שהחלה לפני גיל שלוש, עם תחום נבחר שנקבע סביב גיל שש – יכולה להניב הישגים יוצאי דופן בכל ילד בריא. הוא כתב את התזה בספר ששמו לא הותיר מקום להיסוס: Nevelj zsenit! – "גדל גאון!". הרעיון נזקק לנושא ניסוי, ופולגאר החליט שזו צריכה להיות משפחתו שלו. הוא מצא שותפה דרך הדואר: קלרה, מורה לשפה אוקראינית, שאותה חיזר בחלקה במכתבים, כשהוא מציג את חזונו החינוכי לפני שבכלל נפגשו כראוי. הם נישאו, והחל משנת 1970 לערך הם יצאו, במכוון, להביא ילדים שיגדלו כהוכחה לקונספט.

בחירת המעבדה

פולגאר בחר בשחמט כדיסציפלינה לניסוי שלו מסיבה ספציפית: הוא מניב מספר. מערכות דירוג, תוצאות טורנירים ותארים הציעו לוח תוצאות אובייקטיבי שלא ניתן היה לפטור כהטיה הורית – בניגוד, למשל, לטענות על כישרון יוצא דופן באמנות או בספרות. הוא וקלרה חינכו את כל שלוש בנותיהן, ז'וז'ה (סוזן), ז'ופיה (סופיה) ויודית, בעיקר בבית, בחירה שדרשה מפולגאר להילחם במדינה ההונגרית על הזכות החוקית להשאיר אותן מחוץ למערכת החינוך הסטנדרטית. תוכנית הלימודים לא הייתה שחמט בלבד: הבנות למדו גם שפות, כולל אספרנטו, ומתמטיקה מתקדמת, אך שחמט היה הדיסציפלינה שנדחפה הכי חזק והכי מוקדם, עם מאמני עילית שהובאו כדי לתרגל יסודות וחישוב מילדות.

שלוש בנות, שלוש הוכחות

התוצאות הן, לפי כל קנה מידה, יוצאות דופן. סוזן הפכה לאישה הראשונה בהיסטוריה שהעפילה לאליפות העולם בשחמט לגברים, בגיל שבע-עשרה, אם כי פיד"ה חסמה אותה מלהתחרות באותו סבב גברים; מאוחר יותר היא הפכה לאלופת העולם לנשים בזכות עצמה. סופיה, הבת האמצעית, הפכה לרב-אמן והפיקה את אחת ההופעות המהוללות ביותר של אישה בטורניר פתוח, לפני שנסוגה במידה רבה משחמט תחרותי לטובת ציור, עיצוב פנים וחיי משפחה. יודית, הצעירה מביניהן, עלתה על שתיהן: היא הפכה לרב-אמן הצעירה בהיסטוריה בגיל חמש-עשרה – שיא באותה עת, ללא קשר למגדר – הגיעה עד למקום השמיני בעולם, וניצחה שורה של אלופי עולם מכהנים או עתידיים לאורך הקריירה שלה, כולל גארי קספרוב. במשך כמעט שני עשורים היא הייתה, ללא סייג, האישה החזקה ביותר ששיחקה את המשחק אי פעם.

הטיעון מתחת ללוח השחמט

הפרויקט של פולגאר מעולם לא היה באמת על שחמט. זה היה טיעון על מין ואינטליגנציה לבוש בסימון שחמט. הוא דחה, במפורש ובפומבי, את ההנחה שנשים מסוגלות מבחינה חוקתית פחות לתחרות אינטלקטואלית ברמה גבוהה מגברים, ומסגר את הקריירות של בנותיו כהפרכה ישירה: "שחמט הוא צורה של פעילות אינטלקטואלית... בהתאם לכך, אנו דוחים כל סוג של אפליה בהקשר זה". ברגע שבו היעדרן הכמעט מוחלט של נשים משחמט עילית הוסבר באופן שגרתי על ידי פניות להבדל קוגניטיבי מולד, שלוש אחיות שפורצות את הדירוגים העולמיים תחת קורת גג אחת, תוך שימוש בשיטה אחת, היו קרובות ככל האפשר לניסוי מבוקר שהשאלה הייתה צפויה לקבל. חוקרים שבחנו את המקרה לאחר מכן זיכו בדרך כלל את משפחת פולגאר בהריסת הגרסה הגולמית ביותר של טיעון הדטרמיניזם הביולוגי, תוך שהם מציינים סיבוך שפולגאר עצמו נדיר שדן בו: יודית עלתה על אחיותיה בפער גדול, מה שמרמז שאפילו בתוך משטר אימון זהה, משהו מעבר לשיטה היה גם הוא במשחק.

הספר והחיים שלאחר המוות של הרעיון

החפץ המתמשך ביותר של פולגאר אינו מניפסט אלא ספר עבודה: שחמט: 5334 בעיות, שילובים ומשחקים, אוסף מונומנטלי משנת 1994 שהפך לאחד מטקסטים אימון השחמט הנפוצים ביותר בעולם, שעדיין מומלץ לסטודנטים עשורים לאחר מכן. סוזן אמרה מאז שהיא עשתה עבודה משמעותית על האוסף בעצמה, טענה שמסבכת אך לא מוחקת את מחברותו של אביה. המקרה הרחב יותר של פולגאר – שתרגול מכוון, מוקדם ומובנה יכול לייצר ביצועים ברמת מומחה – צפה והזין ישירות את הזרם של "כישרון מוערך יתר על המידה" בפסיכולוגיה פופולרית שפרחה בשנות ה-2000 וה-2010; ספרו של ג'ף קולבין משנת 2008 באותו שם נשען על האחיות פולגאר כמקרה הבוחן המרכזי שלו, וכך גם רוב הכתיבה של התקופה על כלל עשרת אלפים השעות.

מדוע לאסלו מכונה גאון

המילה נצמדת לפולגאר בצורה מביכה, וכדאי להיות מדויקים לגבי איפה. הוא עצמו לא היה גאון שחמט; לפי התכנון שלו, הוא מעולם לא היה הנקודה של הניסוי. מה שמקורות אכן מזכים אותו בו הוא פעולה קוגניטיבית ספציפית ויוצאת דופן: ניסוח תיאוריה ניתנת להפרכה של מומחיות מתוך זיהוי דפוסים היסטוריים, ואז הרצתה כניסוי מבוקר בן עשורים על ילדים אמיתיים, עם המוניטין שלו ועתיד בנותיו כהימור. זה קרוב יותר לגאונות כתובנה-פלוס-תעוזה מאשר גאונות ככוח מוח גולמי – הימור על מנגנון, שבוצע במחויבות מוחלטת. פרשנים שכתבו על המקרה של פולגאר השתמשו ב"גאון" בעיקר כדי לתאר את מה שהשיטה הפיקה (בנותיו, במיוחד יודית) ולא את פולגאר עצמו, וההבחנה הזו חשובה: רוב מה שהוא מזוכה בו הוא מלאכת פדגוגיה וכוח רצון – משמעת, חד-מחשבתיות, יכולת לארגן משק בית סביב השערה – ולא אינטלקט טהור. טענת הנגד הכנה היא אמיתית, גם: היו לו שלוש נקודות נתונים, לא מחקר; הוא בחר תחום שמתאים באופן ייחודי להדגמת התזה שלו; והפער בין יודית לאחיותיה מערער את הגרסה החזקה ביותר של טענת "כל ילד בריא" שלו. התרומה של פולגאר עצמו הייתה פחות עבודה של גאונות מאשר מעשה של שכנוע קיצוני לגבי האופן שבו גאונות נבנית – מה שהתברר כ, לכל הפחות, נכון ברובו.

מורשת

הניסוי של פולגאר האריך ימים מעבר למטרתו המקורית כהפרכה להנחות סקסיסטיות על שחמט והפך למשהו רחב יותר: מקרה בוחן יסודי בצד הטיפוח של הוויכוח על טבע מול טיפוח, שצוטט במחקר חינוכי, מדעי הספורט ופסיכולוגיה פופולרית. הקריירות של בנותיו, ושיטות האימון שמאחוריהן, נותרות נקודות התייחסות לכל מי שטוען שמומחיות נבנית ולא נולדת.