קונסטנטינוס קרמנליס (Konstantinos Karamanlis): האיש שחזר פעמיים
ביולי 1974, בזמן שהחונטה הצבאית קרסה וטנקים טורקיים פלשו לקפריסין, הגנרלים של יוון פנו לא לאחד משלהם, אלא לעורך דין בן 67 שבילה את אחת-עשרה השנים הקודמות בפריז, למעשה בגלות ממדינתו. קונסטנטינוס קרמנליס טס הביתה בן לילה, נשא דברים בפני קהל של מאות אלפים ממרפסת מלון באתונה, ובתוך חודשים ספורים חוקק את המפלגה הקומוניסטית שממשלתו השמרנית דיכאה בעבר והעמיד למשפט את הקולונלים שהדיחו אותו. זו הייתה הפעם השנייה בקריירה שלו שבה עזב את השלטון בשיאו; הפעם, הוא חזר כדי לעצב את הרפובליקה שבאה בעקבותיו.
כפר גבול, משפחה נרדפת
קרמנליס נולד ב-8 במרץ 1907, בפרוטי (Proti), כפר ליד סרס (Serres) במה שהיה אז מקדוניה בשליטת האימפריה העות'מאנית, והפך לאזרח יווני רק ב-1913 לאחר סיפוח האזור. כבכור מבין שמונת ילדיהם של המורה והחקלאי גאורגיוס קרמנליס, הוא גדל במשק בית שהכיר רדיפות מיד ראשונה: אביו עבר הטרדות ונלקח כבן ערובה בשל פעילות לאומנית הן על ידי הרשויות העות'מאניות והן, מאוחר יותר, על ידי הרשויות הבולגריות. קרמנליס למד משפטים באוניברסיטת אתונה, סיים את לימודיו ב-1929, ועבד כעורך דין בסרס לפני שנכנס לפרלמנט היווני ב-1935.
שר לפני שהיה ראש ממשלה
קרמנליס בנה את המוניטין המוקדם שלו באמצעות עבודה מיניסטריאלית ולא דרך פוליטיקה של כותרות, וכיהן בתיקי העבודה, התחבורה והרווחה בין 1946 ל-1950. כשר לעבודות ציבוריות תחת ראש הממשלה אלכסנדרוס פאפאגוס (Alexandros Papagos), בין 1952 ל-1955, הוא רכש את שמו, כשהוא מוביל תוכנית למודרניזציה של תשתיות, פיתוח תיירות ושימור מונומנטים שעיצבו מחדש את המבנה הפיזי של יוון שלאחר המלחמה. רקורד זה הוביל את המלך פאולוס (King Paul) להזמין אותו, באוקטובר 1955, להקים ממשלה משלו.
שמונה שנים רצופות
קרמנליס ייסד את מפלגת האיחוד הרדיקלי הלאומי (National Radical Union) וניצח בשלוש בחירות כלליות רצופות, ב-1956, 1958 ו-1961 - רצף שלטוני ללא הפסקה שלא היה לו תקדים בפוליטיקה היוונית המודרנית עד לאותה עת. ממשלותיו הכפילו את התוצר הלאומי הגולמי של יוון בשיעור צמיחה שנתי ממוצע של כ-6.25 אחוזים, מונעות על ידי תוכניות תיעוש, רפורמה חקלאית והרחבת החינוך, וב-1961 הוא הבטיח ליוון מעמד של חברה נלווית בשוק האירופי המשותף, הישג דיפלומטי שחזה את הפרויקט האירופי המלא יותר שישלים שני עשורים מאוחר יותר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עזיבה ראשונה
הריצה הסתיימה בפתאומיות. חילוקי דעות עם המלך פאולוס בנוגע להתנהלות המלוכה דחפו את קרמנליס להתפטר במפתיע ביוני 1963, מתוך שכנוע שתנאיה הדמוקרטיים של יוון הידרדרו באופן שאינו מוכן עוד לעמוד בראשו. הוא עבר לפריז, שם נשאר במשך אחת-עשרה שנים - לא מנותק, אלא כמבקר עקבי מחוץ לארץ של החונטה הצבאית שתפסה את השלטון ב-1967, צופה בפוליטיקה היוונית מגלות בזמן שמשטר הקולונלים ניהל את המדינה שבה משל.
נקרא לבנות מחדש רפובליקה
החונטה קרסה ביולי 1974 על רקע המשבר סביב הפלישה הטורקית לקפריסין, וב-23–24 ביולי 1974, קרמנליס נקרא על ידי הממסד הצבאי והפוליטי של המדינה להוביל את המעבר חזרה לשלטון אזרחי - התקופה שהיוונים מכנים מטאפוליטפסי (metapolitefsi). הוא חזר לקבלת פנים של גיבור, ניצח בבחירות של נובמבר 1974 עם 54 אחוזים מהקולות בראשות מפלגתו החדשה דמוקרטיה חדשה (New Democracy), והשתמש במנדט בנחישות: לגליזציה של המפלגה הקומוניסטית שנאסרה במשך עשורים, עריכת משאל עם שביטל את המלוכה, והתחלת משפטי מנהיגי החונטה. דמוקרטיה חדשה ניצחה שוב ב-1977, וקרמנליס משל עד 1980.
הבאת יוון לאירופה
קרמנליס התייחס לחברות בקהילה הכלכלית האירופית לא כנוחות כלכלית אלא כערבות מבנית נגד כל חזרה לסמכותנות - דרך לנעילת הדמוקרטיה החדשה והשברירית של יוון בתוך מסגרת שלא תוכל לצאת ממנה בקלות. לאחר שיקום הבחירות החופשיות ב-1975 ומשאל העם על המלוכה, ממשלתו הגישה בקשה רשמית לחברות, והוא הוביל אישית את משא ומתן ההצטרפות התובעני שנפתח ביולי 1976, תוך שהוא מתגבר על החשש האירופי שהתוצר המקומי הגולמי של יוון עומד על כחצי מהממוצע הקהילתי ושיצוא חקלאי יווני עלול לערער חקלאים צרפתים ואיטלקים. אמנת ההצטרפות נחתמה בזאפיון מגארון (Zappeion Megaron) באתונה במאי 1979, ויוון הצטרפה רשמית ב-1 בינואר 1981 - אבן דרך שהובטחה תחת הנהגתו של קרמנליס למרות שעד אז עבר לנשיאות.
הנשיאות
קרמנליס נבחר לנשיא יוון במאי 1980, כיהן עד 1985, ונבחר שוב לקדנציה שנייה מ-1990 עד 1995. במשרד בעל כוח רשמי מוגבל אך משקל סמלי ניכר, הוא שמר על דבקות קפדנית בסדר החוקתי שעזר לכתוב, כשהוא מציב את עצמו כערב למערכת הדמוקרטית ולא כשחקן מפלגתי. הוא מת באתונה ב-23 באפריל 1998, בגיל 91, לאחר שבילה כשישים שנה בחיים הציבוריים - שמונה כשר, ארבע-עשרה כראש ממשלה ועשר כנשיא.
מדוע קונסטנטינוס מכונה גאון
המוניטין של קרמנליס נשען על שיקול דעת פוליטי ועיצוב מוסדי ולא על מקוריות אינטלקטואלית: המיומנות הייתה סבלנות אסטרטגית ותזמון - לדעת מתי להתפטר במקום לעמוד בראש מערכת ששפט ככושלת, ולדעת, אחת-עשרה שנים מאוחר יותר, בדיוק באיזו מהירות לנוע ברגע שניתנה ההזדמנות לבנות אותה מחדש, תוך לגליזציה של השמאל הפוליטי בתוך חודשים מהחזרה במקום ניהול מעבר איטי ומסוכן יותר. התובנה המרכזית שלו - שקשירת יוון לקהילה האירופית תתפקד כביטוח מבני נגד חזרה לשלטון סמכותני - הייתה פיסת אסטרטגיה מוסדית, לא מדעית או מלומדת, ותוקפה אושש רק על ידי עשורים של יציבות דמוקרטית יוונית לאחר מכן, ולא על ידי תיאוריה כלשהי שניסח מראש. טענת הנגד ההוגנת היא שקרמנליס היה, במשך רוב כהונתו הראשונה, מודרניסט שמרני קונבנציונלי שהרקורד הכלכלי שלו, אף שהיה חזק, לא היה ייחודי בקרב מנהיגים אירופיים שלאחר המלחמה, והחלטתו לעזוב ב-1963 הותירה את יוון בלעדיו בדיוק בעשור - כולל ההפיכה של 1967 - שנוכחותו עשויה הייתה לעזור למנוע.
מורשת
קרמנליס זוכה בדרך כלל כאדריכל ההסדר הדמוקרטי של יוון שלאחר המלחמה: החוקה שאומצה לאחר 1974, הטמעת המדינה בקהילה האירופית, ותרבות פוליטית ש, יהיו המשברים שיהיו בה, לעולם לא החליקה שוב לשלטון צבאי במהלך חייו. דמוקרטיה חדשה, המפלגה שייסד עם חזרתו מהגלות, נותרה אחת משני הכוחות הפוליטיים הדומיננטיים ביוון, ושמו מוצמד למוסדות, קרנות וקתדרות אקדמיות המוקדשות לחקר המדינה היוונית המודרנית אותה עשה יותר מכל דמות יחידה אחרת כדי לבנות מחדש.