קונרד לורנץ: האיש שהאווזונים עקבו אחריו
שורה של אווזוני אפורים שוחים בטור אחר אוסטרי שעטרה בזקן ובמגפיים היא אחת מהתמונות המדעיות המגדירות של המאה ה-20. לורנץ הראה שציפור צעירה הבוקעת מהביצה מתקשרת עם האובייקט הנע הראשון שהיא פוגשת, ושניתן לנתח את האינסטינקטים באותה דיוק שבה אנטומיסט חוקר עצמות. הוא הצטרף למפלגה הנאצית ב-1938 וכתב שעבודתו המדעית הוקדשה לרעיונות הנאציונל-סוציאליסטים — עובדה שהטילה צל על הישגיו מאז.
ראשית חייו
לורנץ נולד בווינה ב-7 בנובמבר 1903, בנו של אדולף לורנץ, כירורג אורתופדי מפורסם, ואמה לכר, רופאה בעצמה. המשפחה בילתה את זמנה בין דירה בווינה לאחוזת אלטנברג על גדות הדנובה, והייתה האחוזה — עם הבריכות, העופות ושעות הפנאי הבלתי מפוקחות — שעיצבה אותו. הוא גידל בעלי חיים מילדותו ומעולם לא פסק. בין חבריו הילדותיים היה קרל פופר, שילך לשנות את פני פילוסופיית המדע בזמן שלורנץ שינה את חקר ההתנהגות.
חינוך
הוא למד בבית הספר התיכון שוטנגימנזיום, המוסד הבנדיקטיני בווינה, ונשלח לאוניברסיטת קולומביה בניו יורק לתוכנית קדם-רפואית ב-1922–23. הוא חזר לאוניברסיטת וינה וקיבל תואר דוקטור לרפואה ב-1928, ועבד מאותה שנה עד 1935 כמרצה מן המניין במכון לאנטומיה. ב-1933 קיבל תואר דוקטור בזואולוגיה. ההכשרה הרפואית הייתה חשובה: לורנץ גישת ההתנהגות כפי שאנטומיסט השוואתי גיש לגפה, מחפש הומולוגיות בין מינים וקורא אותן כראיה למוצא משותף.
הדפסה והולדת אתולוגיה
תרומתו היסודית עסקה בעופות נידפי-קן — מינים שצעיריהם עוזבים את הקן מיד לאחר הבקיעה. לורנץ הוכיח שגוזלים כאלה יוצרים התקשרות מיידית וברובה בלתי הפיכת עם האובייקט הנע הראשון שהם פוגשים, בדרך כלל האם, אך בניסוייו, אדם במגפיים. תיאורו נותר התיאור היסודי של ההדפסה.
הטענה הגדולה יותר הייתה מתודולוגית. לורנץ טען שדפוסי התנהגות קבועים הם תוצר של אבולוציה באותה מידה כמו מקור או כנף, שניתן לקטלג אותם, להשוותם בין מינים קרובים, ולהשתמש בהם לשחזור פילוגנטיקה. הטיעון הזה הפך את תצפית על בעלי חיים בתנאים טבעיים לתת-תחום ביולוגי. ב-1936 הוא פגש את הזואולוג ההולנדי ניקולאס טינברגן, ושיתוף הפעולה ביניהם נתן לאתולוגיה את השדרית הניסיונית שלה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנות הנאצים
ב-1938 לורנץ הצטרף למפלגה הנאצית. הוא כתב באותה תקופה: "אוכל לומר שכל עבודתי המדעית מוקדשת לרעיונות הנאציונל-סוציאליסטים." פרסומיו בתקופה זו תמכו בדוקטרינת ההיגיינה הגזעית של המשטר. ב-1940 מונה לפרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת קניגסברג, ובעת שהיה בפוזנא הכבושה השתתף במחקרים גזעיים על כפולי-גזע גרמנים-פולנים. במשך שנים דחה את חברותו במפלגה, עד שנמצאו מסמכים שהוכיחו אותה, והוא טען שלא ידע דבר על השואה.
מאסר ושוב
גויס לוורמאכט ב-1941 כפסיכולוג צבאי, לורנץ נתפס ובילה ארבע שנים, מ-1944 עד 1948, כשבוי מלחמה סובייטי בארמניה. הוא חזר לאוסטריה ההרוסת ולקריירה שהיה צריך לבנות מחדש מהאחוזה באלטנברג. היא נבנתה מהר. ב-1950 הוקם מכון מקס פלנק לפיזיולוגיה של ההתנהגות בבולדרן עם לורנץ במרכזו, וב-1958 עבר לזוויזן. הוא פרש ב-1973 אך המשיך במחקר באלטנברג עד סוף חייו.
ספרים לעולם
מעט מדענים בדרגתו כתבו כל כך טוב לקהל הרחב. 'טבעת שלמה' (1949) הציגה את התנהגות בעלי החיים כסדרה של סיפורים על קאקים, אווזים ודגים, והפכה את לורנץ למפורסם בינלאומי. 'על התוקפנות' (1966) קידמה את התזה השנויה במחלוקת יותר שתוקפנות היא אינסטינקט עם פונקציה אדפטיבית, בבני אדם כמו בבעלי חיים אחרים — ספר שנוי במחלוקת ובעל השפעה עצומה. 'מאחורי המראה' (1973) פנה לאבולוציה של הידע האנושי, ו'שמונה חטאים קטלניים של האדם המתורבת' (1974) למה שהוא ראה כפתולוגיות של החיים המודרניים.
השקפתו על אחיזת האינסטינקטים בהיסטוריה לא הייתה נוסטלגית. צופה של תבונה טהורה, כתב, "חסר אינסטינקטים... היה במבוכה מוחלטת איך להסביר היסטוריה בכלל."
הכרה וחשבון נפש
החברה המלכותית בחרה בו כחבר זר ב-1964. פרס קלינגה הגיע ב-1969, וב-1973 הוא חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם טינברגן וקרל פון פריש — הפעם היחידה שהפרס ניתן לחקר ההתנהגות בבעלי חיים. הוא מת באלטנברג ב-27 בפברואר 1989, בגיל 85, והותיר אחריו את אשתו מרגרטה גבהרדט, גינקולוגית, ושלושת ילדיהם.
החשבון נפש בא אחרי. ב-2015 ביטלה אוניברסיטת זלצבורג את תואר הדוקטור לשם כבוד שהעניקה לו ב-1983, בנימוק את הטענות הנאציונל-סוציאליסטיות שלו ואת קידום האידאולוגיה הגזענית.
למה לורנץ חשוב
לפני לורנץ, חקר ההתנהגות בבעלי חיים היה בעיקר אנקדוטה או אילוף מעבדה. הוא הפך אותו לתחון עם מושגים, שיטות ולוגיקה אבולוציוניות משלו, וכל דבר מאקולוגיה התנהגותית מודרנית עד תאוריית ההתקשרות בפסיכולוגיה האנושית נושא את חותמו. הוא גם מקרה מבחן קבוע לשאלה האם עבודתו של מדען ניתנת להפרדה מפוליטיקה. ההחלטה של זלצבורג ב-2015 הייתה תשובה אחת; העובדה שאתולוגיה נשארת התחום שלו היא תשובה אחרת.