קלאוס פוקס: הפיזיקאי שמסר למוסקבה את הפצצה
המרגל המזיק ביותר בעידן האטום לא עשה זאת בשביל כסף. קלאוס פוקס היה פליט גרמני שהנס בתה (Hans Bethe) החשיב לאחד התיאורטיקנים בעלי הערך הרב ביותר בלוס אלמוס. הוא עבד על פיזיקת הקריסה (implosion) של פצצת הפלוטוניום הראשונה, צפה בניסוי שלה, והעביר את סודותיה לברית המועצות. בין השנים 1941 ל-1949 הוא הזין את המודיעין הסובייטי בחומרים מבירמינגהם, ניו יורק, לוס אלמוס והארוול. ב-1950 הוא הודה באשמה וקיבל את העונש המקסימלי של ארבע עשרה שנות מאסר. הוא ריצה תשע שנים, ואז חי את שארית חייו כמדען מכובד במזרח גרמניה.
בן של כומר ברפובליקה מתפוררת
פוקס נולד ב-29 בדצמבר 1911 ברוסלהיים, הסן. אביו, אמיל פוקס (Emil Fuchs), היה כומר לותרני שהפך לקוויקרי ומאוחר יותר לפרופסור לתאולוגיה בלייפציג. המשפחה נשאה צער כבד: אמו התאבדה ב-1931.
הוא למד מתמטיקה בלייפציג מ-1930, ואז פיזיקה תיאורטית בקיל. כשרפובליקת ויימאר התפרקה, הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית ב-1932. כשספג היטלר את השלטון ב-1933, לסטודנט קומוניסטי צעיר הייתה כל סיבה לברוח. פוקס ברח לצרפת ובהמשך אותה שנה הגיע לאנגליה, כשאין לו הרבה מעבר לפוליטיקה שלו ולמתמטיקה שלו.
התיאורטיקן של המתכת הדקה
בריטניה נתנה לו מעבדה. באוניברסיטת בריסטול, תחת הפיזיקאי נוויל מוט (Nevill Mott), הוא קיבל דוקטורט ב-1937. מאמר שפרסם בינואר 1938 שאל שאלה חדה: איך מתכת נושאת זרם כשהסרט דק כל כך שהאלקטרונים ממשיכים להכות במשטחיו? התשובה שלו הפכה לשורש של מה שפיזיקאים עדיין מכנים מודל פוקס-זונדהיימר (Fuchs–Sondheimer model). שמונה עשורים לאחר מכן, חוקרים יישמו אותו על מדידות של חוטי נחושת דקים במיוחד המשמשים בתוך מיקרו-שבבים.
באוניברסיטת אדינבורו הוא הצטרף למקס בורן (Max Born). בין 1938 ל-1940 השניים כתבו סדרה של מאמרים על מכניקה סטטיסטית, קרינה אלקטרומגנטית ותורת היחסות, ובורן התרשם עמוקות מהעוזר שלו. אדינבורו העניקה לפוקס גם תואר דוקטור למדעים.
זר עוין, ואז חיוני
המלחמה כמעט סיימה את הקריירה שלו לפני שהתחילה. ב-1940 בריטניה כלאה אותו כאזרח גרמני, תחילה באי מאן, ואז במחנה בקוויבק. בורן לחץ לשחרורו, ובסוף השנה הוא חזר לאדינבורו. ב-1941 רודולף פיירלס (Rudolf Peierls) הביא אותו לבירמינגהם לעבוד על 'טיוב אלויז' (Tube Alloys), שם הקוד לפרויקט פצצת האטום של בריטניה. ב-1942 הוא הפך לאזרח בריטי.
הוא כבר בגד במדינה שנתנה לו מחסה. לאחר שגרמניה פלשה לברית המועצות ב-1941, פוקס פנה ליורגן קוצ'ינסקי (Jürgen Kuczynski), קומוניסט גרמני גולה, והציע מידע. הוא הועבר למודיעין הצבאי הסובייטי, ה-GRU, תחת שם הקוד REST. מ-1942 איש הקשר שלו הייתה אורסולה בורטון (Ursula Beurton), שכינויה SONYA, איתה נפגש בקביעות בבאנבורי, אוקספורדשייר.
לוס אלמוס: בתוך הקריסה
בסוף 1943 פוקס עבר לניו יורק עם הצוות הבריטי שהצטרף לפרויקט מנהטן, ועבד על דיפוזיה גזית, שיטה להפרדת אורניום. באוגוסט 1944 הוא עבר ללוס אלמוס ולמחלקה התאורטית תחת הנס בתה. התמחותו הייתה קריסה (implosion), הבעיה הפיזיקלית הקשה ביותר בפצצת הפלוטוניום. בתה כינה אותו "אחד האנשים בעלי הערך הרב ביותר במחלקה שלי". הדו"ח שלו על גלי הדף הפך לקלאסיקה בתחום.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ב-16 ביולי 1945 פוקס היה עד לניסוי טריניטי במדבר ניו מקסיקו. הוא העביר את סודות הפרויקט למוסקבה כל הזמן. השליח האמריקאי שלו היה הארי גולד (Harry Gold), איתו נפגש בניו יורק ובסנטה פה.
מה מוסקבה קיבלה
השלל היה עצום. פוקס נתן לסובייטים עבודה בריטית מוקדמת על פצצת אורניום, את הפוטנציאל הנפץ של פלוטוניום, עבודת הקריסה האמריקאית, ובשנים 1946 ו-1947, תאוריה מאחורי פצצת המימן החזקה בהרבה. ה-MI5 העריך מאוחר יותר כי בשילוב עם מקורות אחרים, החומרים שלו אפשרו למוסקבה לבנות למעשה העתק של התכנון האמריקאי. ברית המועצות ניסתה את פצצת האטום הראשונה שלה ב-1949. מומחים מסוימים מעריכים שהוא הקדים את התוכנית הסובייטית בשנה עד שנתיים. דו"ח של הקונגרס האמריקאי מ-1951 כינה אותו המרגל המזיק ביותר בהיסטוריה האמריקאית והעולמית.
הוא היה יותר מסתם צינור. ב-1946 פוקס והמתמטיקאי ג'ון פון נוימן (John von Neumann) רשמו פטנט סודי על תוכנית להצתת פצצת מימן. הפיזיקאי וההיסטוריון פרנק קלוז (Frank Close) טוען שתובנת הליבה שלו, קריסה קרינתית, עברה דרך עיצובים אמריקאיים, סובייטיים ובריטיים, ומכנה את פוקס "הסבא של פצצת המימן".
הארוול ומפצחי הצפנים
ב-1946 הוא חזר לבריטניה והפך לראש מחלקת הפיזיקה התאורטית בהארוול, מוסד המחקר לאנרגיה אטומית החדש של בריטניה. הוא המשיך לרגל עד 1949. נפילתו הגיעה מכבלים, לא ממלשינים. מפצחי צפנים אמריקאים בפרויקט ונונה (Venona) פיצחו הודעות סובייטיות מימי המלחמה שתיארו את פגישותיו עם גולד. עד 1949 העקבות הובילו להארוול. מיולי ה-MI5 צותת לטלפון שלו וקרא את הדואר שלו. הוא לא מצא כלום.
הראיות של ונונה היו סודיות מדי מכדי להציג בפני חבר מושבעים, אז ה-MI5 נזקק לווידוי. הם שלחו את ויליאם סקארדון (William Skardon), בלש לשעבר ב'ספיישל בראנץ''. האמתלה שלו הייתה אביו של פוקס, שקיבל משרה באוניברסיטת לייפציג במזרח גרמניה. במשך מספר חודשים סקארדון זכה באמונו. בדצמבר 1949 הוא התעמת איתו, ופוקס הכחיש הכל. כחודש לאחר מכן הוא הודה. הוא נעצר ב-2 בפברואר 1950.
ארבע עשרה שנים, תשע מתוכן ריצה
ב-1 במרץ 1950, באולד ביילי בלונדון, פוקס הודה באשמה בהפרת חוק הסודות הרשמיים. הוא קיבל ארבע עשרה שנים, המקסימום שהחוק התיר.
הנזק התפשט מעבר לאטלנטי. שיחות על שיתוף פעולה אטומי בין בריטניה, ארה"ב וקנדה הושעו, והפרשה מתחה את השותפות האנגלו-אמריקאית. באמריקה, הווידוי שלו הוביל את החוקרים להארי גולד, והעקבות המשיכו לדייוויד גרינגלאס (David Greenglass) וליוליוס ואתל רוזנברג (Julius and Ethel Rosenberg).
פוקס ריצה תשע שנים וארבעה חודשים. הוא שוחרר מכלא וייקפילד ב-23 ביוני 1959 וטס למזרח ברלין.
קריירה שנייה במזרח גרמניה
מזרח גרמניה קיבלה אותו כנכס. ב-1959 הוא נישא לגרטה קיילסון (Grete Keilson) והצטרף למכון המרכזי למחקר גרעיני ברוסנדורף, ליד דרזדן, שם הפך לסגן מנהל. הוא נבחר לאקדמיה למדעים של מזרח גרמניה. ב-1979, השנה בה פרש, הוא קיבל את מסדר קרל מרקס.
קלאוס פוקס מת במזרח ברלין ב-28 בינואר 1988, בגיל 76. הוא נקבר בבית הקברות פרידריכספלדה בברלין.
על המסך ובדפוס
- Race for the Bomb (1987), מיני-סדרה לטלוויזיה עבור CBC ו-TF1, בבימוי אלן איסטמן וז'אן-פרנסואה דלאסו; דניס פורסט מגלם את פוקס. - אופנהיימר (2023), סרט קולנוע בבימוי כריסטופר נולן; כריסטופר דנהאם מגלם את פוקס. - Trinity: The Treachery and Pursuit of the Most Dangerous Spy in History (2019), ספר, אלן ליין, מאת פרנק קלוז. - The Bomb, עונה 2 (2022), פודקאסט, BBC World Service; העונה מוקדשת לפוקס.
מדוע קלאוס פוקס מכונה גאון
כי הפיזיקה הייתה אמיתית. תאוריית הסרט הדק שלו מ-1938 עדיין ממסגרת איך מהנדסים מודדים חוטי מתכת בקנה מידה של שבבים מודרניים. עבודת הקריסה שלו עזרה לגרום לפצצת הפלוטוניום הראשונה לעבוד, והפטנט שלו מ-1946 עם פון נוימן הציב אותו בין ההוגים הראשונים על פצצת המימן. מוט פיקח עליו, בורן כתב איתו מאמרים, פיירלס גייס אותו ובתה הסתמך עליו. זו הסיבה שהוא מופיע ב-Geniuses.club.
זו גם הסיבה שהסיפור שלו הוא אזהרה, לא מחווה. פוקס השתמש באינטלקט מהשורה הראשונה, ובאמון של האנשים שהצילו אותו, כדי למסור לדיקטטורה את הנשקים ההרסניים ביותר שנבנו אי פעם. ה-MI5 קיבל שהוא פעל מתוך שכנוע ולא מתוך חמדנות. שכנוע הוא לא תירוץ. החברים שהוא הוליך שולל ומרוץ החימוש שהוא האיץ הם העניין בסיפור שלו, לא הערת שוליים לו.