קיריל סרברניקוב: בימוי תחת מעצר בית
בשנת 2017, הטילו הרשויות ברוסיה על קיריל סרברניקוב (Kirill Serebrennikov) מעצר בית באשמת הונאה, צעד שנתפס באופן נרחב כנקמה על דעותיו הפוליטיות, והוא נכלא בדירתו למשך שנה וחצי. הוא המשיך לביים בכל זאת, ערך את הסרט "קיץ" (Leto) ובנה את חזון הקומיקס הפנטסמגורי "שפעת פטרוב" (Petrov's Flu) מתוך כותלי כלאו – הוכחה, כפי שציין פרופיל אחד, לכך שכפיית מוח יצירתי לשבת ללא מעש רק מולידה עבודה רבה יותר. מעט במאים חיים הצליחו להפוך את המרחק בין ענישה מדינתית לבין תוצר יצירתי לקצר כל כך.
מפיזיקה לבמה
סרברניקוב נולד ברוסטוב על הדון שברוסיה ב-7 בספטמבר 1969. הוא למד פיזיקה באוניברסיטה שם, וסיים את לימודיו ב-1992, תוך שהוא עובד במהלך לימודיו כבמאי ומעצב תלבושות אוטודידקט שעבר בין תיאטרון, אופרה, קולנוע וטלוויזיה – מסלול חריג, כמעט מקרי, לקריירת בימוי שעתידה הייתה להקיף את כל התחומים הללו בו-זמנית. הכשרתו המדעית הותירה חותם גלוי: עבודות הבימוי שלו מתוארות לעיתים קרובות כמעבדות פורצות ז'אנר ולא כהפקות קונבנציונליות, הבנויות על הקפדה מבנית לא פחות מאשר על אינסטינקט רגשי.
הקמת מרכז גוגול
בשנת 2012 מונה סרברניקוב למנהל האמנותי של מרכז גוגול (Gogol Center) במוסקבה, והפך אותו למה שכונה מעבדה תיאטרלית פורצת דרך ומוסד מפתח בחיי היצירה הרוסיים העכשוויים. תחת הנהגתו הפך התיאטרון למגנט לעבודות חדשניות ולסמל גלוי של עצמאות אמנותית באקלים פוליטי שהלך והחמיר – אותה נראות שהפכה אותו מאוחר יותר למטרה. הוא ביים שם וברחבי העולם עיבודים ליצירות של גורקי, אובידיוס, שייקספיר ופושקין, לצד הפקות אופרה שהביאו את סגנונו הייחודי לתיאטרון בולשוי, לתיאטרון מריאינסקי, לאופרה של שטוטגרט, לאופרה הקומית של ברלין, לאופרה של ציריך ולאופרה של המבורג, לעיתים קרובות בשיתוף פעולה עם המנצח תאודור קורנציס (Teodor Currentzis).
פרשת פלטפורמה
באוגוסט 2017 נעצר סרברניקוב והואשם במעילה בכספים – התובעים טענו כי כ-129 מיליון רובל (כ-1.66 מיליון אירו) נגזלו מיוזמה במימון מדינתי בשם "פלטפורמה" (Platform), בטענה שהפקה של שייקספיר במסגרת אותה תוכנית מעולם לא הועלתה. סרברניקוב וצוות ההגנה שלו השיבו כי המחזה אכן הוצג לפחות 15 פעמים. הוא שהה במעצר בית מאוגוסט 2017 עד אפריל 2019 לפני ששוחרר בערבות, וב-26 ביוני 2020 הרשיע אותו בית משפט במוסקבה, גזר עליו שלוש שנות מאסר על תנאי וקנס, במקום שש שנות המאסר שדרשה התביעה; נאשם נוסף זוכה לחלוטין. פרסי הקולנוע האירופי וארגוני זכויות אדם בינלאומיים, כולל PEN International, הגדירו את ההליכים המשפטיים כניסיון שקוף להענישו על עמדותיו הפוליטיות הגלויות ועל תמיכתו בקהילת הלהט"ב, ועדויות מאוחרות של עדים הצביעו על כך שעדותם נגבתה תחת לחץ. סרברניקוב בחר שלא לערער. הרשעתו בוטלה בסופו של דבר ורישומו הפלילי נמחק לאחר שהאיסור על יציאתו מהמדינה הוסר במרץ 2022, אז עבר להתגורר בגרמניה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קאן תחת הסגר
הקריירה הקולנועית של סרברניקוב התפתחה על ציר זמן המקביל כמעט לחלוטין להליכים המשפטיים נגדו, מה שיצר את אחת ההצטלביות המוזרות בקולנוע העכשווי: הסרט "התלמיד" (The Student) הוקרן בבכורה במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן ב-2016, רגע לפני מעצרו; הסרט "קיץ" התחרה על דקל הזהב ב-2018 בעודו מנוע מלנסוע ולהשתתף; ו"שפעת פטרוב" חזר לתחרות ב-2021. מנהל הפסטיבל תיירי פרמו (Thierry Frémaux) הפך לתומך גלוי שלו, והקרין את עבודותיו גם בהיעדרו הכפוי. עד שנת 2022 – כאשר הסרט "אשתו של צ'ייקובסקי" (Tchaikovsky's Wife) הוצג בתחרות – סרברניקוב השיג את מה שפרסום אמנותי אחד כינה הכבוד הנדיר של הופעות רצופות בקאן, כשהוא מבוסס כסמל פוליטי ואמנותי של הפסטיבל עוד לפני שהיה חופשי לצעוד על השטיח האדום בעצמו.
עשייה רב-תחומית וחסרת מנוחה
מה שמבדיל את סרברניקוב מבמאים המתמחים בתחום צר הוא המגוון העצום שהוא מקיים בו-זמנית – בשנה אחת לאחרונה הוא הציג בבכורה סרט בקאן, גייס מימון לאחר, וביים אופרות באמסטרדם ובפריז בנוסף למחזה בהמבורג. סרטיו מעדיפים שפה ויזואלית פנטסמגורית ומוחשית, כפי שניתן לראות בתיאורו של אמן קומיקס חולה בהזיות במהלך חורף רוסי ב"שפעת פטרוב", בעוד עבודתו הבימתית נשענת על המצאה מחדש של טקסטים קלאסיים. הוא ניסח את עיסוקו המרכזי בפשטות: תרבות רוסיה, אמר, עוסקת בשבריריות החיים, ועבודתו חוזרת שוב ושוב לבני אדם הנמצאים תחת לחץ של מערכות הבנויות לרמוס אותם – נושא שהביוגרפיה שלו כעת ממחישה ישירות, ממש כמו כל אחת מהפקותיו.
מדוע קיריל מכונה גאון
הטיעון לגאונות כאן אינו מבוסס על יצירה אדירה אחת אלא על מגוון וחוסן תחת לחץ: בוגר פיזיקה שהפך, כאוטודידקט, לאחד הבמאים היחידים החיים שנעים בשטף בין תיאטרון מדובר, אופרה וקולנוע ברמה תחרותית, ואשר הפיק כמה מעבודותיו היצירתיות ביותר – בראשן הדימויים דמויי החלום של "שפעת פטרוב" – בזמן שנאסר עליו חוקית לצאת מדירתו. פרופיל אחד הזכיר במפורש את "מוחו הבלתי מרוסן של קיריל סרברניקוב", בטענה שהכליאה הוכחה כלא יעילה נגד מוח יצירתי כל כך. זוהי טענה ספציפית ומבוססת, לא מנופחת, והיא מצביעה על איכות קוגניטיבית ממשית: היכולת להמשיך לייצר עבודות חדשות ושאפתניות מבנית ללא קשר להגבלה פיזית.
הטענה הנגדית הכנה היא ש"גאונות" משמשת כאן גם כהצהרה פוליטית – לפסטיבלים במערב ולארגוני זכויות אדם היה מניע חזק לקדם אמנית שהם ראו כנרדף שלא בצדק, והערצה למרידתו אינה ניתנת להפרדה מלאה מהערצה לאמנותו. המוניטין שלו, על פי המקורות הזמינים, נשען יותר על מלאכה עקבית ופורייה לאורך אמצעים שונים מאשר על חדשנות מהפכנית יחידה כפי שהמילה נשמרת לעיתים.
מורשת
כעת, כשהוא עובד מגלות בגרמניה ורישומו הפלילי מחוק, סרברניקוב ממשיך לביים בקצב שהפך את שנות מעצר הבית שלו למפורסמות, עם הזמנות לאופרה שנקבעו שנים מראש – "דון קרלו" באופרה של וינה ב-2026, "פרסיפל" ב-2027 – ופרויקטים קולנועיים ובימתיים הנמשכים במקביל. מרכז גוגול שהקים נותר נקודת התייחסות למה שתיאטרון רוסי עצמאי יכול להיות, גם כאשר המדינה שהעמידה אותו לדין דחפה אותו אל מחוץ לגבולותיה.