הסרט "תסמונת אסתנית" (The Asthenic Syndrome) משנת 1989 זכה להכרה בינלאומית כדוגמה נדירה להפקה שנאסרה להקרנה בתקופת הפרסטרויקה הסובייטית. הסרט, בבימויה של קירה מורטובה, הדגים את התרסה שלה נגד הריאליזם הסוציאליסטי. יצירה זו צמחה מתוך קריירה שהוגדרה על ידי עימות מתמיד עם הצנזורה הסובייטית וגישה אידיוסינקרטית למבנה קולנועי שהתנגדה לנורמות נרטיביות קונבנציונליות.
קריירה מוקדמת ומכשולים סובייטיים
קירה מורטובה נולדה בסורוקה (Soroca) בשנת 1934, וסיימה את לימודיה במכון גראסימוב לקולנוע (Gerasimov Institute of Cinematography) בשנת 1959. היא קיבלה משרת בימוי באולפני הקולנוע של אודסה (Odesa Film Studio), שם החלה את הקריירה המקצועית שלה בשנת 1961. שפת הקולנוע הייחודית שלה הזמינה לעיתים קרובות נזיפות מהשלטונות הסובייטיים, מה שהוביל לתקופות רבות שבהן נאסר עליה לביים. בשנת 1978, סכסוך מקצועי הניע אותה לעבור ללנינגרד כדי לעבוד עם אולפני לנפילם (Lenfilm Studio) לפני שחזרה בסופו של דבר לאודסה.
סגנון אמנותי ומתודולוגיה יצירתית
מורטובה השתמשה בטכניקות פוסט-מודרניות, כולל עריכה לא רציפה, פארודיה וגירויים חזותיים קיצוניים, כדי לחקור נושאים של ניתוק מוסרי ואלימות מערכתית. עבודתה מצוינת לעיתים קרובות בשל איכות קישוטית חוזרת המהדהדת את האוונגרד הסובייטי. לאורך כל תקופת עבודתה, היא שיתפה פעולה לעיתים קרובות עם אותו צוות ליבה, כולל השחקניות רנאטה ליטבינובה (Renata Litvinova) ונטליה בוזקו (Nataliya Buzko). למרות שליטתה באוקראינית, היא יצרה בעיקר סרטים בשפה הרוסית, שלעיתים קרובות פותחו כמיזמים אוקראיניים או כהפקות משותפות.
פוריות פוסט-סובייטית
שנות ה-90 סימנו תקופה של יצירתיות אינטנסיבית עבור מורטובה, שבמהלכה הוציאה סרט באורך מלא אחת לשנתיים-שלוש. פרויקטים מרכזיים מתקופה זו כללו את "השוטר הסנטימנטלי" (The Sentimental Policeman), "תשוקות" (Passions), "שלושה סיפורים" (Three Stories) והסרט הקצר "מכתב לאמריקה" (Letter to America). הפרויקט האחרון שלה, "שיבה הביתה לנצח" (Eternal Homecoming), עסק בתהליך הקולנוע עצמו. במהלך תקופה זו, עבודתה זכתה לחשיפה בינלאומית רחבה יותר באמצעות רטרוספקטיבות במרכז לינקולן (Lincoln Center) ובפסטיבל הסרטים הבינלאומי ברוטרדם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פרסים ומורשת
תרומתה של מורטובה לקולנוע זכתה להכרה בפרסים רבים, כולל דוב הכסף בפסטיבל ברלין בשנת 1990 ופרס שבצ'נקו הלאומי בשנת 1997. היא הוכרזה כאזרחית כבוד של אודסה בשנת 2017 וקיבלה את עיטור הידידות בשנת 2004. מורטובה הלכה לעולמה באודסה בשנת 2018 ונטמנה בבית העלמין טאירובסקה (Tairovske cemetery). עבודתה נותרה נושא מחקר מרכזי במסגרת הקולנוע האוקראיני והרוסי העכשווי.
עובדות מהירות
- לידה: 1934, סורוקה - פטירה: 2018, אודסה - השכלה: מכון גראסימוב לקולנוע - מעסיק עיקרי: אולפני הקולנוע של אודסה - זוכת פרס דוב הכסף לשנת 1990 - מקום קבורה: בית העלמין טאירובסקה - אזרחות: אוקראינה, ברית המועצות, ממלכת רומניה
שאלות שקוראים שואלים
### מה אפיין את סגנון עשיית הסרטים של מורטובה?
הסגנון שלה התאפיין בגישה אידיוסינקרטית ולא קונפורמיסטית שכללה עריכה לא רציפה, הומור שחור ודגש על קישוטיות שקראו תיגר על הריאליזם הסוציאליסטי.
### מדוע סרטיה צונזרו לעיתים קרובות?
גורמים סובייטיים ביקרו את עבודתה על כך שלא עמדה בנורמות המוכתבות של הריאליזם הסוציאליסטי, ובמקרה של "תסמונת אסתנית", בשל הכללת עירום.