קיקי סמית (Kiki Smith), שנולדה בשנת 1954 בנירנברג שבגרמניה, התבלטה כאמנית רב-תחומית שקריירה שלה משתרעת על פני פיסול, הדפס ואמנות מיצב. מאז שעברה לעיר ניו יורק בשנת 1976, היא בנתה גוף עבודות נרחב העוסק בגופניות האנושית, בתמותה ובעולם הטבע, תוך שימוש לעיתים קרובות בחומרים לא קונבנציונליים ובתהליכים טכניים מגוונים.
יסודות אמנותיים ושיתופי פעולה מוקדמים
כבתם של האמן טוני סמית (Tony Smith) והשחקנית ג'יין לורנס (Jane Lawrence), עברה סמית לסאות' אורנג', ניו ג'רזי, בשנת 1955. השכלתה הפורמלית כללה לימודים בתיכון קולומביה (Columbia High School) ותקופה של שמונה-עשר חודשים בבית הספר לאמנות של הרטפורד (Hartford Art School). עם הגעתה לעיר ניו יורק, היא הצטרפה לקולקטיב האמנים "קולאב" (Collaborative Projects, או Colab), שם השתתפה ביוזמות ניסיוניות כמו ה-Cardboard Air Band ושידורי Potato Wolf. מעורבותה הפוליטית המוקדמת כללה את הכרזה משנת 1983 "האי של אוטופיה שלילית" (The Island of Negative Utopia), שהופקה עבור חלל ABC No Rio.
חקירת גוף האדם
בהשפעת תקופת הכשרה קצרה כטכנאית רפואת חירום בשנת 1984, החלה סמית להתמקד במבנה האנטומי של צורת האדם. מחקריה בנושא התמותה הועצמו עוד יותר בעקבות מות אביה בשנת 1980 ואחותה ביאטריס סמית (Beatrice Smith) בשנת 1988. עבודה זו באה לידי ביטוי בפסלים המתארים לבבות, ריאות, כבדים וטחול, כמו גם בהדפסים הכוללים נוזלי גוף שנועדו להתייחס לסוגיות חברתיות סביב משבר האיידס וזכויות נשים.
פיסול, הדפסים ועבודות בהזמנה
תיק העבודות של סמית כולל הזמנות ציבוריות ותלויות-מקום משמעותיות. הפסל החיצוני הקבוע הראשון שלה הותקן באוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו, בשנת 1998. בשנת 2010 שיתפה פעולה עם האדריכלית דבורה גאנס (Deborah Gans) על חלון מונומנטלי עבור בית הכנסת אלדרידג' סטריט (Eldridge Street Synagogue). התפוקה שלה לשנת 2022 כוללת חמישה פסיפסים רחבי היקף בתחנת גרנד סנטרל מדיסון: "אור נהר" (River Light), "דרך המים" (The Water's Way), "הנוכחות" (The Presence), "המעיין" (The Spring) ו"הצליל" (The Sound). הקריירה שלה בהדפס כוללת מגוון טכניקות, החל מביגוד מודפס במשי מוקדם ועד תהליכי אקווטינטה ששימשו בסדרת ה-Blue Prints שלה משנת 1999.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מיצבים רחבי היקף ומדיה
מאז תחילת העשור השני של המאה ה-21, יצרה סמית שנים-עשר שטיחי ז'אקארד בגודל 9 על 6 רגל, שהוצגו במשותף בפאלאצו פיטי (Palazzo Pitti) בשנת 2019. עבודתה הקולנועית כוללת את פרויקט הסופר-8 משנת 1984, "בנות מערה" (Cave Girls), שבוים בשיתוף עם אלן קופר (Ellen Cooper). המיצבים הפיסוליים של סמית הוצגו ברחבי העולם, כולל בביאנלה ה-51 של ונציה בשנת 2005 ובתערוכת "Lodestar" בגלריה פייס (Pace Gallery) בשנת 2010.
עובדות מהירות
- לידה: 1954, נירנברג, גרמניה - אזרחות: ארצות הברית וגרמניה - טכניקות מפתח: פיסול, הדפס, צילום, איור, ציור - קולקטיב פעיל: Collaborative Projects (Colab) - פרס 2015: פרס מפעל חיים של ה-Women's Caucus for Art - מיצבים בולטים ב-2022: פסיפסי גרנד סנטרל מדיסון - חברות: האקדמיה המלכותית לאמנויות, האקדמיה האמריקאית לאמנויות וספרות - זרם: אמנות עכשווית ואמנות אבג'קט (abject art)
שאלות נפוצות של קוראים
### באילו נושאים חוקרת קיקי סמית בעבודתה?
עבודתה עוסקת בנושאים של מין, לידה, התחדשות, תמותה והגופניות של גוף האדם.
### מהי החשיבות של עבודות גרנד סנטרל מדיסון משנת 2022?
סמית יצרה חמישה פסיפסי ענק עבור התחנה בשמות "אור נהר", "דרך המים", "הנוכחות", "המעיין" ו"הצליל".