קארל וין: בנו של הפיזיקאי שמיפה קרחונים
בליל ה-14 ביוני 1937, שישה-עשר גברים ישנו באוהלים במחנה 4 על ננגה פרבט, מתחת לפסגת ראקיוט. מפולת קרח ירדה והרגה את כל אחד מהם: שבעה גרמנים, כולל מנהיג המשלחת, ותשעה סבלים. זה נותר האסון הבודד הגרוע ביותר שקרה אי פעם על פסגה של שמונת אלפים מטרים. המנהיג היה קארל וין, בן שלושים, מרצה לגיאוגרפיה במינכן, בנו היחיד של חתן פרס נובל, ולפי הערכת מועדון ההימלאיה אחד המטפסים הטובים ביותר שמינכן הפיקה אי פעם.
בנו של פיזיקאי
וין נולד בווירצבורג ב-10 בספטמבר 1906, בנו היחיד של וילהלם וין, הפיזיקאי המכובד וזוכה פרס נובל שחוק ההעתקה שלו שולט בקשר בין הטמפרטורה של גוף לבין אורך הגל שבו הוא מקרין בעוצמה הרבה ביותר.
הגדילה במשק בית זה נראית כמי שיישבה את השאלה המהותית של חיי קארל וין מוקדם: הוא ילך להרים, אבל הוא ילך עם מכשירים. הוא למד מדעים והפך למרצה במחלקה לגיאוגרפיה של אוניברסיטת לודוויג-מקסימיליאן במינכן. מחקרו עסק בתנועת קרחונים ובסטריאו-פוטוגרמטריה — הטכניקה של גזירת מדידות תלת-ממדיות מדויקות מצילומים מזווגים שצולמו ממיקומים ידועים.
סטריאו-פוטוגרמטריה היא הפרט המכריע. בשנות ה-20 וה-30 היא שינתה את מה שמשלחת יכלה להביא הביתה. לפני כן, מיפוי מערכת קרחונים מרוחקת משמעו היה כיבוש תחנות סקר על הקרקע, עסק איטי בשטח שלעיתים קרובות לא ניתן היה לכבוש כלל. עם צילומים מזווגים, מטפס שיכול היה להגיע לרכס עם מצלמה יכול היה לחזור עם חומר הגלם למפה. זה המיר את טיפוס ההרים עצמו לשיטת איסוף נתונים, ווין היה בין האנשים שגרמו להמרה הזו לעבוד.
המכשיר והחבל
שיא המשלחות שלו הוא חילופין יציבים בין שתי הפעילויות, לעיתים קרובות בתוך מסע בודד.
בשנת 1927 הוא השתתף בסקר הפוטוגרמטרי של מועדון האלפים הגרמני-אוסטרי של הרי האלפים של צילרטל. ב-1928 הצטרף ל-W. R. ריקמרס למשלחת אליי-פאמיר למרכז אסיה. באלפים, עם וילו ולזנבאך — מטפס הקרח הגרמני המצטיין של התקופה — הוא ביצע את העלייה הראשונה של הפאה הצפונית של הגרוסגלוקנר, מסלול טכני קשה שביסס אותו בין המטפסים המובילים של דורו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קנצ'נג'ונגה ומפת זמו
בשנת 1931 הצטרף וין למשלחת של פאול באואר לקנצ'נג'ונגה, ההר השלישי בגובהו בעולם ו, בצד הסיקים שלו, אחת ממערכות הקרחונים המסובכות ביותר בהימלאיה. הניסיון על הפסגה נכשל. הקרטוגרפיה לא: המשלחת הפיקה את המפה המדויקת הראשונה של קרחון זמו.
זהו הדפוס של הקריירה של וין במיניאטורה. הפסגות שאליהן נשלח לטפס לעיתים קרובות הביסו אותו. הסקרים שביצע בדרך אליהן הצליחו לצמיתות, והם החלק בעבודה שנכנס לתיעוד המדעי.
בשנת 1934 הוא סקר את הרמות של מזרח אפריקה עם קארל טרול, הגיאוגרף שיהפוך לדמות מרכזית במחקר ההשוואתי של אקולוגיה הררית. הצימוד מרמז עד כמה וין נלקח ברצינות כמדען ולא רק כמטפס עם מצלמה.
סיניולצ'ו
בשנת 1936 הוביל וין משלחת לסיקים והשיג את העליות הראשונות של סיניולצ'ו ושל הפסגה הצפונית של סימבו. סיניולצ'ו היא אחת הפסגות היפות והקשות טכנית בקבוצת קנצ'נג'ונגה, והעלייה — עם וין באחריות ולא בתמיכה — בנתה את המוניטין שלו כמנהיג כמו גם כמטפס. זהו ההישג שעליו נשען מעמדו בטיפוס הרים כראוי.
ננגה פרבט
זה גם הפך אותו לבחירה המובנת מאליה למה שבא לאחר מכן. גרמניה ניסתה את ננגה פרבט לאורך שנות ה-30, ומשלחת 1934 הסתיימה במוות על ההר. ה-Reichssportführer בחר בוין לארגן ולהוביל ניסיון נוסף ב-1937 — הראשון מאז אותם מקרי מוות.
את ההקשר הפוליטי אי אפשר לערוך החוצה. עד 1937 טיפוס הימלאיה גרמני היה מפעל בחסות המדינה עם היוקרה של המשטר המצורפת לתוצאה, ומינויו של וין הגיע מפקיד ספורט נאצי. יהיו אמונותיו אשר יהיו, המשלחת שהוביל הייתה פרויקט לאומי לפני שהייתה פרויקט מדעי.
בין ה-14 ל-16 ביוני 1937, וין וחמישה-עשר אחרים היו במחנה 4 מתחת לפסגת ראקיוט כאשר מפולת הקרח הכתה. לא היו ניצולים ביניהם.
מדוע קארל מכונה גאון
הטענה הכנה עבור וין צרה, והיא אינה טענה על פסגות. היא נוגעת בשילוב אינטלקטואלי ספציפי ויוצא דופן: הוא היה מדען מיומן שהבין שניתן לשלב את הטכניקה המתהווה של סטריאו-פוטוגרמטריה עם טיפוס הרים בגובה רב, והוא היה מטפס טוב מספיק כדי להגיע למיקומים שמהם הטכניקה באמת משתלמת. רוב הפוטוגרמטרים לא יכלו לטפס; רוב המטפסים לא יכלו לצמצם סקר צילומי למפה. וין עשה את שניהם, והמפה המדויקת הראשונה של קרחון זמו היא התוצאה המוחשית — מוצר מדעי קבוע שחולץ ממשלחת שנכשלה במטרתה המוצהרת. קנת' מייסון ממועדון ההימלאיה סיכם אותו כאדם עם "שלוש אהבות בחיים: ארצו, המדע וההרים הגבוהים," וחבריו זכרו אותו כ"חבר נאמן, אמין וצנוע, תמיד מוכן לעזרה בסקר ובמחקר, כמו גם בטיפוס."
טיעון הנגד משמעותי וברובו עניין של אריתמטיקה. וין מת בגיל שלושים. התפוקה המדעית שפורסמה שלו הייתה בהכרח דלה, והוא לא ייסד כלום; השיטות הפוטוגרמטריות שבהן השתמש פותחו על ידי אחרים, ותרומתו הייתה יישום מיומן ולא המצאה. הוא זכור כמתרגל מצוין, וזכור בכלל ברובו בגלל אופן מותו. שום דבר במקורות שנסקרו כאן לא מתעד מישהו שקורא לו גאון; הם קראו לו אחד המטפסים הטובים ביותר שמינכן הפיקה, שזה שבח של מלאכה ואופי. והשיפוט הסופי לא נוח: הוא הוביל שישה-עשר גברים לאתר מחנה מתחת למדרון קרח על ננגה פרבט, וכולם מתו שם. מנהיגות בקנה מידה כזה נשפטת לפי תוצאות, והתוצאה הזו הייתה קטסטרופלית. האם ניתן היה לדעת באופן סביר שהאתר קטלני היא שאלה שההר ענה עליה לפני שמישהו יכול היה לשאול.
מורשת
אסון 1937 סיים שלב של טיפוס הימלאיה גרמני ועומד כמדד שעל פיו נמדדת כל טרגדיה של שמונת אלפים מטרים שלאחר מכן. וין עצמו שורד בשקט יותר — במפת קרחון זמו, בעלייה הראשונה של סיניולצ'ו, ובהדגמה שניתן לגרום למשלחת טיפוס הרים להניב מדע אמיתי ולא רק דגל על פסגה. הוא היה בנו של אדם שמדד קרינה עם מכשירים, והוא בילה את הקריירה הקצרה שלו בנשיאת מכשירים למקומות שאף אחד לא היה מסוגל לקחת אותם.