ג'ונקו טאביי: האדם ה-36, והאישה הראשונה, שכבש את האוורסט
כאשר עיתונאים רצו לחגוג את ג'ונקו טאביי (Junko Tabei) כאישה הראשונה שהגיעה לפסגת הר אוורסט (Mount Everest), היא התנגדה לעצם המסגור. היא העדיפה, כך אמרה, שייזכרו אותה כ"אדם ה-36 שכבש את האוורסט" – תיקון קטן שסיכם את כל גישתה לטיפוס הרים: זה מעולם לא היה באמת על השיא.
ילדה שברירית, שנמשכה לספורט לא תחרותי
טאביי נולדה כג'ונקו אישיבאשי (Junko Ishibashi) ב-22 בספטמבר 1939, במיאהארו (Miharu), במחוז פוקושימה (Fukushima) שביפן, החמישית מבין שבעה ילדים של מדפיס. היא נחשבה לילדה שברירית פיזית, וגילתה את טיפוס ההרים בגיל עשר בטיול בית ספר להר נאסו (Mount Nasu), ונמשכה במיוחד לעובדה שזה לא היה תחרותי – לא היה יריב לנצח, רק ההר והנוף. מגבלות כלכליות הגבילו את תדירות הטיפוס שלה בתיכון, אך היא למדה ספרות אנגלית ואמריקאית באוניברסיטת שוואווה לנשים (Showa Women's University) בין השנים 1958 ל-1962, במטרה להפוך למורה, וניצלה את זמנה שם כדי להמשיך לטפס. בגיל 27 נישאה למסאנובו טאביי (Masanobu Tabei), מטפס הרים שפגשה בטיפוס על הר טאניגאווה (Mount Tanigawa), ולזוג נולדו מאוחר יותר שני ילדים, הבת נוריקו (Noriko) והבן שיניה (Shinya), ששניהם הצטרפו אליה לעיתים למשלחות מאוחרות יותר ולטיפוסים למען ניקיון.
הקמת מועדון מכיוון שמועדוני הגברים לא לקחו אותה ברצינות
לאחר סיום לימודיה, הצטרפה טאביי למועדוני טיפוס גברים ונתקלה בספקנות מתמדת לגבי המניעים שלה רק בגלל היותה אישה בענף. בשנת 1969 היא הקימה את מועדון ג'ושי-טוהאן (Joshi-Tohan Club), ארגון טיפוס ההרים הראשון לנשים בלבד ביפן, עם המוטו "בואו נצא למשלחת מעבר לים בעצמנו". היא מימנה את הפעילויות המוקדמות של המועדון על ידי עבודה כעורכת בכתב העת של האגודה הפיזיקלית של יפן (Journal of the Physical Society of Japan) והוראת פסנתר בצד. המשלחת הגדולה הראשונה של המועדון, לאנאפורנה 3 (Annapurna III) בנפאל בשנת 1970, הצליחה דרך נתיב דרומי חדש וסימנה את הטיפוס הנשי הראשון וגם היפני הראשון לפסגה.
ממומנת על ידי שיעורי פסנתר ווילונות ישנים
משלחת הנשים היפנית לאוורסט ב-1975 שהפכה את טאביי למפורסמת כמעט ולא התרחשה בגלל חוסר כסף. חמש-עשרה נשים עובדות, כולל שתי אימהות, הרכיבו את הצוות, וספונסרים דיווחו למארגנים שנשים "צריכות לגדל ילדים במקום" במקום לממן משלחת. תמיכה של הרגע האחרון מעיתון ומרשת טלוויזיה השאירה את הטיול בחיים, אך טאביי תרמה באופן אישי 1.5 מיליון ין מכספה, שנאספו דרך לימודי פסנתר, ותפר חלק מהציוד שלה – כפפות עמידות למים העשויות מכיסוי המושב של המכונית שלה, ומכנסיים שנגזרו מווילונות ישנים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קבורה תחת מפולת שלגים, חוזרת לטפס תוך יומיים
ב-4 במאי 1975, מפולת שלגים פגעה במחנה המשלחת בגובה 6,300 מטרים, וקברה את טאביי וארבע חברות צוות. היא איבדה את הכרתה אך חולצה על ידי מדריכי שרפה; לא היו הרוגים. למרות פציעות שהותירו אותה בקושי מסוגלת ללכת, היא התאוששה מספיק תוך יומיים כדי להמשיך בטיפוס. מחלת גבהים דיללה מאוחר יותר את אספקת החמצן הזמינה של הקבוצה, וראש המשלחת איקו היסאנו (Eiko Hisano) בחרה בטאביי לניסיון ההגעה לפסגה האחרון. ב-16 במאי 1975, בליווי מדריך השרפה אנג צרינג (Ang Tsering), הפכה טאביי לאישה הראשונה שהגיעה לפסגת הר אוורסט.
שבע הפסגות, שהושלמו בשקט
טאביי המשיכה לטפס על הפסגה הגבוהה ביותר בכל יבשת, וסיימה את הסט ב-1992 עם פונצ'אק ג'איה (Puncak Jaya) באינדונזיה והפכה לאישה הראשונה שהשלימה את שבע הפסגות. עד שנת 2005 היא לקחה חלק ב-44 משלחות של נשים בלבד ברחבי העולם וטיפסה על לפחות 70 מהפסגות הגבוהות ביותר במדינות בודדות. לאחר האוורסט, היא סירבה במכוון לחסות תאגידית, ובחרה במקום זאת לפרנס את עצמה באמצעות הופעות בתשלום, סיורים מודרכים, והמשך לימודי פסנתר ואנגלית – תוך שמירה, כפי שראתה זאת, על עצמאותה ממחויבות מסחרית. בין 1996 ל-2008 פרסמה שבעה ספרים המתארים את טיפוסיה ואת מאמציה לאזן בין טיפוס הרים לגידול משפחה.
מפסגות לצוותי ניקיון
בשנת 2000, בשנות השישים לחייה, נרשמה טאביי ללימודי סביבה לתארים מתקדמים באוניברסיטת קיושו (Kyushu University), והתמקדה בנזק האקולוגי שמטפסים גרמו למדרונות האוורסט באמצעות פסולת נטושה. היא ניהלה את קרן ההרפתקאות ההימלאית של יפן (Himalayan Adventure Trust of Japan), שבנתה משרפת פסולת למטפסים, וארגנה טיפוסי ניקיון ברחבי יפן וההימלאיה, לעיתים קרובות כשהיא מביאה איתה את בעלה ושני ילדיה. לאחר רעידת האדמה והצונאמי ביפן ב-2011, היא החלה לארגן טיפוסים מודרכים שנתיים של הר פוג'י (Mount Fuji) לילדים מהאזור שנפגע, והמשיכה את התוכנית גם לאחר אבחנה של סרטן קיבה בשנת 2012; היא הובילה משלחת נוער אחרונה אחת במעלה פוג'י ביולי 2016, שלושה חודשים לפני מותה.
מדוע ג'ונקו מכונה גאונה
המילה המיושמת לטאביי אינה אינטלקטואלית במובן המקובל; הישגה היה כזה של רצון, תושייה והתמדה ארגונית אל מול הרתעה פעילה, ולא פריצת דרך קוגניטיבית או יצירתית. מה שהיא זכתה להערכה אמיתית עליו כהמצאה היה דרך עוקפת: כאשר מוסדות וספונסרים לא תמכו במשלחת בראשות אישה, היא בנתה את המוסד בעצמה, מימנה אותו מעבודתה שלה, וייצרה ציוד מחומרי בית כאשר המימון עדיין לא הספיק. השילוב הזה של עקשנות ואלתור, שנשמר לאורך קריירת טיפוס של חמישים שנה, הוא הגרסה החזקה ביותר לכל טענת "גאונות" בשמה. טענת הנגד הכנה היא שהאוורסט עד 1975 כבר נכבש על ידי עשרות גברים שהשתמשו בנתיבים מבוססים ובמערכות תמיכה; הטיפוס הטכני של טאביי לא היה קשה יותר מאלו שקדמו לו, ומשמעותה היסטורית וחברתית – פתיחת הענף לנשים שבאו אחריה – ולא הדגמה של שליטה טכנית או פיזית חסרת תקדים.
מורשת
מאז הגיעו יותר מ-400 נשים לפסגת האוורסט, נתיב שהטיפוס של טאביי ב-1975 סייע לפתוח. היא נפטרה ב-22 באוקטובר 2016, בגיל 77, בעקבות סיבוכים של סרטן קיבה. רכס הרים על פלוטו (Pluto), טאביי מונטס (Tabei Montes), נקרא על שמה בשנת 2019, גוגל ציינה את מה שהיה אמור להיות יום הולדתה ה-80 עם דודל (Doodle) הנצחה באותה שנה, וסרט עלילתי משנת 2025, "טיפוס לחיים" (Climbing for Life), המחיז את משלחתה ב-1975 ואת חייה המאוחרים, פתח את פסטיבל הסרטים הבינלאומי של טוקיו באותה שנה.