ג'וליוס נייררה: המורה שניסה לבנות אומה על בסיס משפחתי
ב-5 בפברואר 1967, בעיירה ארושה שבצפון טנזניה, עמד מורה לשעבר בפני מפלגתו והכריז כי ארצו תתפתח באמצעות אנשים, לא כסף. זה היה דבר מוזר לראש מדינה לומר, וג'וליוס קמבאראגה נייררה (Julius Kambarage Nyerere) התכוון לזה כפשוטו: בתוך עשור הוא העביר יותר מאחד-עשר מיליון מאזרחיו לכפרים קהילתיים מתוכננים במרדף אחר רעיון שכינה "אוג'אמה" (Ujamaa) — משפחתיות. מנהיגים אפריקאים מעטים הותירו אחריהם פילוסופיה ייחודית כל כך, ומעטים שילמו עליה מחיר כה ישיר בעושר לאומי.
מבן צ'יף למוואלימו
נייררה נולד בשנת 1922 בטנגניקה, בנו של צ'יף משבט הזאנאקי, ועלה בסולם הדרגות דרך בתי ספר מיסיונריים עד לבית הספר התיכון טאבורה לבנים וקבלת תעודת הוראה באוניברסיטת מקררה שבאוגנדה. הוא לימד לפני שהפך, בסביבות שנת 1949, לטנזני הראשון שלמד באוניברסיטה בריטית, שם קיבל תואר שני בכלכלה והיסטוריה באדינבורו ב-1952. ההוראה דבקה בו כזהות ולא כעבודה: הוא חזר הביתה ללמד במכללת סנט פרנסיס אפילו בזמן שארגן פעילות פוליטית, והתואר שסטודנטיו ולאחר מכן כל מדינתו השתמשו בו — מוואלימו (Mwalimu), מורה — האריך ימים יותר מכל משרה שבה החזיק.
הקמת מפלגת TANU וזכייה בעצמאות ללא מלחמה
מתפקידו כמורה בנה נייררה את האיחוד הלאומי האפריקאי של טנגניקה (TANU) לכלי להשגת עצמאות, והפך לשר ראשי ב-1960 ולראש הממשלה הראשון של טנגניקה ב-9 בדצמבר 1961, כאשר הטריטוריה השיגה ממשל עצמי. הוא הפך לנשיא בשנה שלאחר מכן, ובשנת 1964 איחד את טנגניקה עם הממשלה המהפכנית של זנזיבר כדי ליצור את טנזניה, והעניק למדינה החדשה את שמה על ידי מיזוג השתיים. בניגוד למאבקים שכנים נגד שלטון קולוניאלי, הדרך של טנגניקה לעצמאות לא כללה התקוממות מזוינת ממושכת — מעבר מוסכם שנייררה התייחס אליו כהוכחה לכך שלא צריך להשיג ממשל עצמי אפריקאי רק באמצעות אלימות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הצהרת ארושה והאוג'אמה
המסמך שנייררה פרסם בארושה בפברואר 1967, לאחר שסייר בחצי מהמדינה בדצמבר ההוא כדי לבנות תמיכה, הפך להצהרה הפוליטית המגדירה של טנזניה: מצע בן חמישה חלקים המחייב את מפלגת השלטון לסוציאליזם, להסתמכות עצמית ולקוד מנהיגות האוסר על פקידים להחזיק במניות, משרות דירקטורים או משכורות מרובות. הרעיון המרכזי שלו, אוג'אמה (Ujamaa) — מילה בסוואהילית למשפחתיות או לכלכלה שיתופית — דמיין פיתוח הבנוי על עבודה קולקטיבית וחיי קהילה מסורתיים ולא על הון או סיוע חוץ, תוך דחייה מפורשת של הרעיון שאומה זקוקה לכסף לפני שהיא יכולה להתפתח. ההצהרה הלאימה בנקים, מטעים ותעשיות מרכזיות והפכה את המדינה, באמצעות TANU, לערבה לחברה ללא מעמדות.
כפריות והעלויות הכרוכות בה
הכלי המשמעותי והשנוי ביותר במחלוקת של האוג'אמה היה הפיכה לכפרים (Villagization) — יישוב מחדש של אוכלוסייה כפרית מפוזרת לכפרים קהילתיים מתוכננים עם בתי ספר, אולמות ושטחי חקלאות משותפים. בשני שלבים אינטנסיביים, כולל מבצע וייג'יג'י (Operation Vijiji) הכופה של 1973–1975, יושבו מחדש יותר מאחד-עשר מיליון טנזנים, בשכנוע באזורים מסוימים ובכוח באחרים. התפוקות החברתיות היו אמיתיות: האוריינות עלתה מכ-17 אחוזים ב-1960 ל-63 אחוזים עד אמצע שנות ה-70, וההרשמה לבתי ספר יסודיים כמעט שולשה. אך התפוקה החקלאית ירדה כשהאיכרים התנגדו לחקלאות קולקטיבית, ומדינה שפעם ייצאה מזון הפכה, עד אמצע שנות ה-70, ליבואנית נטו שלו — מהפך שרודף כל הערכה של הרקורד הכלכלי של נייררה.
פרישה ומדינאות של זקן השבט
בניגוד לרוב בני דורו בדור הראשון של מנהיגי העצמאות האפריקאים, נייררה לא היה צריך להיות מודח מהשלטון. ב-1985, לאחר שחזה בכישלון הגלוי של התוכנית הכלכלית המזוהה עמו, הוא פרש מרצונו מתפקיד הנשיא — אחד מראשי המדינה הראשונים ביבשת שוויתרו על המשרה מרצונם ולא באמצעות הפיכה, תבוסה או מוות — אף שהמשיך לעמוד בראש מפלגת היורשת של TANU ולעצב את הפוליטיקה הטנזנית מאחורי הקלעים שנים לאחר מכן. בפרישתו הפך לדמות בינלאומית בנושאי מחיקת חובות ואחדות אפריקאית, ועמד בראש ועדות ותיווך בסכסוכים, כולל מאמצים סביב מלחמת האזרחים בבורונדי, עד למותו מלוקמיה בלונדון ב-14 באוקטובר 1999.
מדוע ג'וליוס מכונה גאון
הטענה לגאונותו של נייררה נשענת פחות על תוצאות ויותר על העקביות והמקוריות של מחשבתו: הוא היה אחד המנהיגים הבודדים לאחר העצמאות שהפיקו פילוסופיה כלכלית ופוליטית מקורית באמת, ולא ייבוא של מודלים סובייטיים, סיניים או מערביים, תוך ביסוס האוג'אמה על מושגים מסוואהילית של משפחה מורחבת וחיי קהילה פרה-קולוניאליים והגנה עליה במאמרים ובנאומים בעלי רצינות אינטלקטואלית של ממש. מעריציו — והוא זכה להערצה אמיתית מצד פאן-אפריקאים, מוועדת פרס גנדי לשלום שהעניקה לו כבוד ב-1995, ומחקירת ביאטיפיקציה קתולית שנפתחה ב-2005 בשמו — מצביעים על מנהיג שבנה את אחת המדינות היציבות והמאוחדות מבחינה אתנית באפריקה, שמר על טנזניה חופשית ממלחמות האזרחים שקרעו לגזרים מדינות שכנות רבות, ופרש מרצונו כשרעיונותיו כשלו במקום להיצמד לשלטון כדי להגן עליהם. הטיעון הנגדי קונקרטי באותה מידה: תוכנית הכפרים של האוג'אמה עקרה מיליוני אנשים מאדמתם, לעיתים קרובות תחת כפייה ישירה, הרסה מערכות ייצור כפריות שתפקדו במשך דורות, והפכה את יצואנית המזון הבולטת ביותר באפריקה ליבואנית בתוך עשור, בעוד שמדינת המפלגה האחת שנייררה בנה הותירה מעט מקום למחלוקת שהייתה עשויה לתקן את המסלול מוקדם יותר. גאונות, במקרה שלו, אינה אומרת שהוא צדק; היא אומרת שהיקף ומקוריות הניסיון, והכנות של מחברו בהודאה בסופו של דבר שהוא לא עבד.
מורשת
טנזניה כיום חריגה ביבשת אפריקה בשל הלכידות הפנימית שלה — מדינה של יותר ממאה קבוצות אתניות ללא פוליטיקה שבטית דומיננטית ועם סוואהילית כשפה לאומית מאחדת של ממש, מורשת שמיוחסת באופן נרחב לבניית האומה המכוונת של נייררה ולא למקרה. שמו מוצמד לנמל התעופה הגדול ביותר בטנזניה, למרכז הכנסים הראשי שלה, לאוניברסיטה ולעיטור מדינה, מסדר המוואלימו ג'וליוס קמבאראגה נייררה. הוא נותר, שלושה עשורים לאחר מותו, נקודת ההתייחסות שלפיה נמדד כל מנהיג טנזני שלאחריו, ומקרה הבוחן שהיסטוריונים פונים אליו ראשון כאשר הם רוצים להתווכח כמה אידיאליזם יכולה מדינה לספוג לפני שהיא זקוקה ללחם במקום.