ג'וי דייווידמן: האישה שניצחה בוויכוח את סי. אס. לואיס
וורן לואיס, אחיו של איש אוקספורד שיהפוך לבעלה, תיאר את האישה האמריקאית שהופיעה בשולחן אחיו ב-1952 כ"מתנצרת ממוצא יהודי" שהייתה "משוחררת בצורה יוצאת דופן". מה שהוא גישש לעברו היה פשוט יותר: ג'וי דייווידמן הייתה האדם הנדיר בחיים שיכול היה לנצח את סי. אס. לואיס בוויכוח, וליהנות מכך. עד שהסרטן הרג אותה בגיל ארבעים וחמש, היא הייתה ילדת פלא מהברונקס, קומוניסטית מוצהרת, זוכת פרס ייל למשוררים צעירים, תסריטאית הוליוודית, ו—אחרונה ופחות צפויה—האישה שמותה פתח את אחד מספרי האבל הנקראים ביותר של המאה העשרים.
ילדת פלא בברונקס
הלן ג'וי דייווידמן נולדה ב-18 באפריל 1915 בניו יורק להורים יהודים חילונים ממוצא פולני ורוסי. הילדה הייתה מרשימה לפני שהייתה בת עשר: היא קראה את ההיסטוריה של העולם של ה. ג'. ולס בגיל שמונה ויכלה לשחזר את שופן מהזיכרון לאחר שמיעה אחת, כל זאת תוך התמודדות עם קדחת ארגמנית, אנמיה ועמוד שדרה עקום. היא סיימה את התיכון בגיל ארבע-עשרה, נרשמה למכללת האנטר בגיל חמש-עשרה, קיבלה תואר ראשון בגיל תשע-עשרה, וב-1935 החזיקה בתואר שני בספרות אנגלית מאוניברסיטת קולומביה, שהושג בשלושה סמסטרים בזמן שלימדה במקביל בתיכון. כל זה לא היה נינוח.
משוררת, רדיקלית, תסריטאית
מגזין השירה פרסם את שיריה ב-1936, והעורכת שלו, הארייט מונרו, שכרה אותה כקוראת; דייווידמן עזבה את ההוראה כדי לקחת את העבודה. שנתיים לאחר מכן האוסף הראשון שלה, 'מכתב לחבר' — ארבעים וחמישה שירים על מלחמת האזרחים בספרד ואי-שוויון מעמדי, שנכתבו תחת הצל הארוך של וולט ויטמן — זכה בתחרות ייל למשוררים צעירים. השופט, סטיבן וינסנט בנה, שיבח את "השליטה המגוונת בצורות וכוח נועז", ובשנה שלאחר מכן הוא זיכה אותה בפרס ראסל לוינס לשירה. MGM שכרה אותה לכתוב תסריטים ב-1939 (אף אחד לא הופק), ומ-1941 עד 1943 היא סקרה ספרים וערכה שירה עבור 'המסות החדשות', שם נודעה בפסקי דין שעמיתים כינו חסרי רחמים. הרומן הראשון שלה, 'אניה', הופיע ב-1940; שני, 'מפרץ הבוכים', הגיע עשור לאחר מכן. לאחר שצפתה בחברה לכיתה יתומה בהאנטר שמה קץ לחייה במהלך השפל הגדול, דייווידמן הצטרפה למפלגה הקומוניסטית האמריקאית ב-1938, משוכנעת שהקפיטליזם עצמו הוא הפצע.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →נישואים, משבר, התנצרות
בשנת 1942 היא נישאה לסופר ויליאם לינדזי גרשם, אותו פגשה במעגלי המפלגה; נולדו להם שני בנים, דייוויד ודאגלס. הנישואים קרסו תחת האלכוהוליזם והבגידות של גרשם, ובאביב 1946, כשהוא סבל מהתמוטטות ונטש את משק הבית, דייווידמן חוותה את החוויה שניתבה מחדש את שארית חייה. "כל ההגנות שלי," כתבה מאוחר יותר, "חומות היהירות והביטחון העצמי ואהבת העצמי שמאחוריהן התחבאתי מאלוהים — נפלו לרגע. ואלוהים נכנס." היא וגרשם חקרו אמונה יחד בהתחלה, אך דייווידמן התקדמה רחוק יותר ומהר יותר, והגיעה למסקנה, בביטוי הבוטה שלה, ש"הוא היה ישו". קריאת האפולוגטיקה של סי. אס. לואיס האיצה את השינוי. בשנת 1950, בהיכרות של הסופר צ'אד וולש, היא החלה לכתוב ללואיס ישירות.
ההתכתבות שהפכה לנישואים
מה שהתחיל כחברות עט בין איש אוקספורד למעריצה אמריקאית הפך, במהלך העשור הבא, לאחת השותפויות האינטלקטואליות המשמעותיות ביותר של מי מהם. הם נפגשו אישית ב-1952, כשדייווידמן ביקרה באנגליה; חברים שצפו בהם יחד ציינו שלואיס, שלעיתים רחוקות הובס בוויכוח, פגש את יריבתו בה, ושהוא נהנה להפסיד לה בדיוק כפי שהיא נהנתה לנצח. היא עברה לאנגליה עם בניה בנובמבר 1953 לאחר שגרשם הפסיק לשלוח תמיכה, וכאשר אשרת המבקר שלה הגיעה לחידוש ב-1956, לואיס הסכים לנישואים אזרחיים, ב-23 באפריל, אך ורק, הוא התעקש באותו זמן, "עניין של חברות ונוחות". באוקטובר ההוא היא נפלה, שברה את רגלה, וצילומי הרנטגן שבאו לאחר מכן מצאו סרטן עצמות שכבר התפשט מקרצינומה בשד. האבחנה עשתה מה שנוחות לא עשתה: היא הבהירה את רגשותיו של לואיס. ב-21 במרץ 1957, כומר אנגליקני, פיטר בייד, השיא אותם כסקרמנט נוצרי ליד מיטת בית החולים שלה, מעשה שערער חלק ממעגל אוקספורד של לואיס. דייווידמן נכנסה להפוגה, עברה למשק הבית של לואיס ב'קילנס', והפכה, לפי עדותו שלו, לחיונית לו — ניהלה את כספיו, חידדה את הפרוזה שלו, ושימשה כעורכת העובדת של 'עד שיהיו לנו פנים' (1956), הרומן שהקדיש לה וראה בו את עבודתו הטובה ביותר, כשהגיבורה אורואל עוצבה בחלקה על פיה. טביעות האצבע שלה נמצאות גם ב'הרהורים על תהילים' ו'ארבע האהבות'. באפריל 1960, כשהסרטן בנסיגה, הזוג יצא לירח דבש מאוחר ביוון; באוקטובר הוא חזר לתמיד, והיא מתה ב-13 ביולי 1960.
מדוע ג'וי מכונה גאון
המילה נצמדת לדייווידמן פחות בשל גוף עבודה מוגמר בודד ויותר בשל הטווח והמהירות העצומים של אינטלקט שהקדים כמעט את כל מי שפגש אותו: ילדת פלא מתועדת שקראה היסטוריה רצינית בגיל שמונה והחזיקה בשני תארים בגיל תשע-עשרה, משוררת טובה מספיק כדי לזכות בפרס ייל על בסיס ספר ראשון, פולמיקאית חדה מספיק ש'המסות החדשות' השתמשו בה כדי להעביר את פסקי הדין הקשים ביותר שלה, ו—לפי עדותם של אנשים שצפו בשניהם מדברים — מתווכחת המסוגלת לנצח בוויכוח את סי. אס. לואיס, אדם שכל המוניטין הציבורי שלו נשען על עשיית זאת לאנשים אחרים. הטענה האחרונה הזו חשובה כי היא לא גלוס ביוגרפי מעריץ; היא מגיעה מאלה שחזו בקרבות ישירות, והיא מהדהדת בכמה לואיס הסתמך לחלוטין על שיקול דעתה העריכתי למה שחשב כרומן הטוב ביותר שלו. הגבולות הכנים אמיתיים, עם זאת: התפוקה הספרותית שלה — אוסף שירה אחד זוכה פרס, שני רומנים, קומץ מסות — צנועה מול הטענות שנטענו על מוחה, והרבה ממה שמבטיח לה מקום בזיכרון התרבותי הוא הקשר עם גבר מפורסם יותר ולא גוף עבודה מרכזי עצמאי. שלה נראה כמקרה של כוח סוס קוגניטיבי גולמי שמעולם לא מצא את הפרויקט המתמשך האחד השווה לו.
מורשת
האבל של לואיס עליה, שפורסם תחת שם בדוי כ'אבל שצפה' (1961), נותר אחד מחשבונות האבל הנקראים ביותר באנגלית ועדיין מוגש לאבלים על ידי אנשי דת שמעולם לא שמעו על 'מכתב לחבר'. הנישואים שלהם הפכו לבסיס של 'ארץ הצללים' של ויליאם ניקולסון, שצולם פעמיים והועלה על במות משני צידי האוקיינוס האטלנטי, מה שאומר שיותר אנשים מכירים כיום את ג'וי דייווידמן כדמות שגולמה על ידי דברה וינגר או קלייר בלום מאשר כמשוררת שסטיבן וינסנט בנה שפט פעם כטובה ביותר בדור ייל שלה — חוסר איזון שהמכתבים והשירים ששרדו שלה, שנאספו עשורים מאוחר יותר ב'מתוך העצם שלי', נועדו לתקן.