ג'ון טיילר: התקדים שאף אחד לא רצה
ויליאם הנרי הריסון מת מדלקת ריאות ב-4 באפריל 1841, כמה שבועות לאחר תחילת כהונתו, והחוקה לא אמרה דבר ברור לגבי מה שיקרה אחר כך. יומיים לאחר מכן סגנו נשבע אמונים והכריז על עצמו כנשיא ארצות הברית — לא נשיא בפועל, לא נשיא זמני. הקונגרס ויכסה. טיילר ניצח. כל הירושה הבאה בהיסטוריה האמריקאית עוברת דרך ההחלטה ההיא, שנתקבלה על ידי וירג'יני בן 51 שמתנגדיו כינו אותו מיד "האקסידנסי" (His Accidency).
בנו של השופט
טיילר נולד ב-1790 למשפחה בווירג'יניה ששורשיה במושבה הגיעו עד לשנות ה-50 של המאה ה-17. אביו, השופט ג'ון טיילר, היה חבר קרוב של תומאס ג'פרסון ומושל וירג'יניה. בגיל 12 הנער נכנס לחטיבה המכינה של קולג' ויליאם ומרי, עלה לתוכנית הקולג'יאלית שלוש שנים מאוחר יותר, וסיים את לימודיו בגיל 17 ב-1807.
הוא למד משפטים אצל אביו, התקבל ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה ב-1809, והצטרף לפירמה אליטית בראשות אדמונד רנדולף, התובע הכללי הראשון של ארצות הברית. לאחר שנתיים של עבודה נכנס לבית הנבחרים של וירג'יניה בגיל 21, שם עשה לו שם כמוביל ההתנגדות לבנק ארצות הברית — עמדה שהוא עדיין החזיק בה, באופן בלתי מתפשר, 30 שנה מאוחר יותר בבית הלבן. הוא נישא ללטישיה כריסטיאן, ועם מות אביו ירש נכסים רבים ועבדים.
האיש שהצביע לבד
הוא עבר לבית הנבחרים של ארצות הברית לאחר מלחמת 1812, נבחר למושל וירג'יניה על ידי בית המחוקקים של המדינה ב-1825, ועבר לסנאט. שם הוא הפך את עצמו לטהרן חוקתי בולט ביותר בוושינגטון. ב-1833 הוא הצביע נגד חוק הכוח של אנדרו ג'קסון בסנאט, הקול היחיד. ב-1835, לאחר שנורה להצביע בעד מחיקת הגינוי של הסנאט לג'קסון, הוא התפטר ממושבו במקום לציית.
סוג זה של נוקשות הפך אותו למושך עבור הקואליציה האנטי-ג'קסונית. הוא הוצע כמועמד לסגן הנשיא ברשימות אזוריות ב-1836 וקיבל את מועמדות הוויגים לסגן הנשיא ב-1840 — וירג'יני של זכויות מדינות שנוסף לרשימה הלאומית למען איזון, על ההנחה האמינה שסגני נשיאים לא חשובים.
הקבינט עוזב
הם גילו את טעותם תוך חודשים. אמונותיו של טיילר בזכויות המדינות היו בלתי תואמות לתוכנית הוויגית, וכאשר המפלגה שלחה אליו חוקים להקמת בנק לאומי הוא וטו אותם. בספטמבר 1841 כל חברי הקבינט למען מזכיר המדינה דניאל ובסט התפטרו במחאה — מהלך שתוכנן על ידי הנרי קליי כדי לגרום לטיילר לפרוש מהתפקיד לחלוטין. טיילר לא התפטר. הוא מינה קבינט חדש והמשיך.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עד אוגוסט 1842 ויגים בקונגרס דנו בגלוי בהדחה. במקום זאת הם עשו משהו ללא תקדים: הם גירשו את נשיאם שלהם מהמפלגה. לשארית כהונתו טיילר שלט ללא מפלגה בכלל, וביומו האחרון בתפקיד הקונגרס אישר את ההפרה הראשונה של וטו נשיאותי בהיסטוריה האמריקאית.
טקסס
בחו"ל, שם קליי והוויגים לא יכלו להגיע אליו, הוא עשה טוב יותר. ובסט ניהל את הסכם ובסט-אשבורטון מאוגוסט 1842, שפתר את המחלוקות הארוכות על הגבול עם בריטניה. ובפברואר 1845 הקונגרס אישר את ההחלטה המשותפת לסיפוח טקסס; טיילר חתם עליה לפני שעזב את התפקיד ב-4 במרץ. זו הייתה פעולתו הגדולה ביותר בנשיאותו, והיא הגדילה את השטח שעליו נלחמה המחלוקת על העבדות.
ג'וליה
אשתו הראשונה, לטישיה, סבלה משבץ משבש עוד לפני שהפך לנשיא ומתה ב-1842. ב-26 ביוני 1844 נישא טיילר לג'וליה גרדינר, בת 23 מניו יורק שהייתה פחות ממחצית גילו, עמה הוא הביא לעולם שבעה ילדים — משפחה שנייה יוצאת דופן לאיש שכבר היה בשנות ה-50 לחייו.
מותו כקונפדרציוני
הוא לא סיים את חייו הציבוריים. כאשר האיחוד החל להתפרק, טיילר עמד בראש ועידת השלום שהתכנסה בוושינגטון ב-4 בפברואר 1861 — ולאחר מכן התנגד להחלטות הסופיות שלה, תוך שיפוט שהן נכשלות בהגנה על זכויות בעלי העבדים בטריטוריות. ההצעות מתו בסנאט.
לאחר מכן הוא ישב כציר בוועידת הפרישה של וירג'יניה. ב-4 באפריל 1861 הוא הצביע נגד הפרישה. לאחר ההפגזה על פורט סמטר הוא הצביע בעדה ב-17 באפריל, וחתם על צו הפרישה ב-14 ביוני. הוא נבחר לקונגרס הזמני של הקונפדרציה ו, בנובמבר 1861, לבית הנבחרים של הקונפדרציה. הוא מת במלון בולארד האוס בריצ'מונד ב-18 בינואר 1862, לפני שהספיק לתפוס את מושבו, ונקבר בבית הקברות הוליווד — נשיא ארצות הברית לשעבר שהסתיים כמחוקק בממשלה שלחמה נגדה.
למה ג'ון נקרא גאון
התיק מתבסס על מעשה אחד של פרשנות חוקתית, והוא חזק יותר ממה שנראה בהתחלה. באפריל 1841 סעיף הירושה היה אמנם אמביוולנטי לחלוטין, ורבים בקונגרס האמינו שסגן הנשיא יורש את הסמכויות של המשרה מבלי להפוך לנשיא. טיילר הגיע למסקנה אחרת, פעל לפני שמישהו יכול היה לעצור אותו, נשא את השבועה, תפס את הבית, וסירב לענות לכל תואר אחר. ויליאם פרילינג, פרופסור אמריטוס למדעי הרוח באוניברסיטת קנטקי, קובע שזו תרומתו הגדולה ביותר של טיילר: טיילר קבע שסגן הנשיא מקבל "נשיאות פועלת ומוסמכת לחלוטין," ופרילינג קורא לזה "תקדים חשוב מאוד." כל נשיא שמאז הגיע למשרה על גבי ארון מתים עשה זאת על פי פרשנותו של טיילר. התכונה המעורבת אינה מלומדות אלא עצב חוקתי — היכולת לראות, תחת לחץ אדיר ותוך מספר שעות, שאמביוולנטיות תיקבע על ידי מי שפועל ראשון.
יש תרומה שנייה, מקרית. בידודו של טיילר יצר את ההפרה הראשונה של וטו נשיאותי, ביומו האחרון בתפקיד, שפרילינג רואה בה "מכרעת ביסוס מערכת האיזונים והבלמים הקריטית." טיילר לימד את המערכת האמריקאית את שני חלקי השיעור: מה שנשיא יכול לתפוס, ומה שהקונגרס יכול להחזיר.
הטיעון הנגדי הוא מכריע בשאלת השלטון. סיכומו של פרילינג הוא הדבר החד ביותר שנכתב עליו: טיילר היה "הרבה יותר טוב בלקחת את הנשיאות מאשר להיות בעצם הנשיא." הוא "סירב לפשר פוליטית את עמדותיו עם הקונגרס," והתוצאה הייתה נשיא שננטש על ידי קבינטו, גורש ממפלגתו, נתון באיום של הדחה והופר על ידי מחוקקים. פרילינג מאתר את הבעיה העמוקה יותר באידאולוגיה: עד 1841 טיילר היה "אריסטוקרט בעל מטעים תומך בזכויות מדינות ובעל עבדים" במדינה שנעה בהדרגה לעבר לאומיות. סוף חייו מאשר את האבחנה. הוא מת כחבר קונגרס בקונפדרציה. היסטוריונים אינם מדרגים אותו כמוצלח, והפסיקה הכנה היא שהגאונות שלו נמשכה כ-48 שעות ועיצבה את המשרה למאתיים שנה.
מורשת
שמו של טיילר מקושר לשני דברים קבועים: החלטת סיפוח טקסס, שהגדילה את המדינה וחדדה את המשבר שהרס אותה, והתקדים של הירושה, שכל ממשלה אמריקאית מאז סמכה עליו בשקט. שניהם היו פועלו של איש ללא מפלגה, ללא רוב וללא בעלי ברית — שהוא או הגדרת עקרון או הגדרת חוסר תועלת, בהתאם להחלטה שלו שאתה מסתכל עליה.