תאים אטומים שהכילו ריכוזים קטלניים של גזים שימשו כמעבדה העיקרית עבור ג'ון סקוט הלדיין (John Scott Haldane), שמחויבותו לניסויים עצמיים קיצוניים הגדירה מחדש את מדעי הנשימה האנושיים. על ידי תיעוד התגובות הפיזיולוגיות של גופו שלו תחת תנאי לחץ ותנאים כימיים מסוכנים, הוא קבע תקני בטיחות קריטיים שעברו מעומקי המכרות המסוכנים לקווי החזית של הרפואה המודרנית.
תרומות לבטיחות במכרות
במהלך סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הלדיין ערך מחקרים נרחבים על אסונות במכרות. על ידי בחינת שרידי עובדים שנהרגו בפיצוצי בורות, הוא זיהה את הפחמן החד-חמצני כמרכיב הקטלני העיקרי בתוך גזי הפיצוץ (afterdamp). הוא הוכיח שמנורות בטיחות להבה סיפקו שיטה אמינה לאיתור גזים מסוכנים, תוך ציון שגובה הלהבה או כיבויה הצביעו על נוכחות של מתאן (firedamp) או גזים חונקים (chokedamp). ההסברים הטכניים שלו על סכנות אלו נותרו בסיסיים לפרוטוקולי בטיחות.
התקדמות בפיזיולוגיה של צלילה
בשנת 1907 התמקד הלדיין במניעת מחלת דקומפרסיה, שפקדה לעיתים קרובות צוללים שפעלו במים עמוקים. תוך שימוש בעיזים כנשאי ניסוי, הוא פיתח את מושג הדקומפרסיה המדורגת. מחקר זה הגיע לשיאו בפרסום בשנת 1908 של 'מניעת מחלת אוויר דחוס' (Prevention of Compressed-Air Illness) בכתב העת 'Journal of Hygiene', שנכתב בשיתוף עם א. א. בויקוט (A. E. Boycott) וג'. ס. ג. דאמנט (G. C. C. Damant). המודלים המתמטיים שלו, שחישבו מרווחי עלייה בטוחים, הניחו את הבסיס ללוחות זמנים מודרניים של דקומפרסיה.
נשימה ולוחמה כימית
המחקר של הלדיין על גזי דם הוביל לגילויו של אפקט הלדיין, המסביר כיצד המוגלובין דל בחמצן מגביר את הובלת הפחמן הדו-חמצני. במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא שימש כיועץ ללורד קיצ'נר (Lord Kitchener), זיהה חומרים כימיים ששימשו בקרב ותכנן את מסכת ה'צעיף השחור' (black veil) כדי להגן על חיילים. לאחר המלחמה, הוא הפנה את מומחיותו לטיפול בנפגעי לוחמה כימית, ופיתח טכניקות לטיפול בחמצן כמו אוהל החמצן כדי לסייע לסובלים מנזק ריאתי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קריירה אקדמית והכרה
הלדיין, שהתחנך באקדמיה של אדינבורו ובאוניברסיטת אדינבורו, קיבל את התואר הרפואי שלו בשנת 1884. לאחר מכן כיהן בתפקידים באוניברסיטת אוקספורד ושירת כמרצה גיפורד (Gifford Lecturer) באוניברסיטת גלאזגו. תרומותיו המקצועיות זכו להכרה באמצעות המדליה המלכותית ב-1916 ומדליית קופלי ב-1934. הוא נותר חוקר פעיל עד מותו בשנת 1936, שהתרחש זמן קצר לאחר חקירה מקצועית בנושא מכת חום בבתי זיקוק לנפט בפרס.
עובדות מהירות
- נולד: 1860, אדינבורו - נפטר: 1936, אוקספורד - השכלה: האקדמיה של אדינבורו, אוניברסיטת אדינבורו - פרסום מרכזי: נשימה (Respiration) - פרס בולט: מדליית קופלי (1934) - תפקיד מקצועי: פיזיולוג באוניברסיטת אוקספורד - המצאה צבאית: מסכת צעיף שחור - מייסד: כתב העת Journal of Hygiene
שאלות שהקוראים שואלים
### מהו אפקט הלדיין?
זוהי התצפית לפיה להמוגלובין דל בחמצן יש זיקה גבוהה יותר לפחמן דו-חמצני מאשר להמוגלובין מחומצן, מה שמקל על פינוי הפחמן הדו-חמצני מהרקמות.
### האם הלדיין ערך ניסויים על אחרים?
כן, הוא עסק לעיתים קרובות בניסויים עצמיים בגזים קטלניים וכלל גם את בנו הצעיר, ג'. ב. ס. הלדיין (J. B. S. Haldane), במחקריו.