יוהאן היינריך פון טינן (Johann Heinrich von Thünen): החקלאי שהמציא את הכלכלה המרחבית
הנוסחה שביקש לחקוק על מצבתו הייתה √AP. זהו הביטוי שגזר עבור מה שכינה השכר הטבעי — הממוצע הגיאומטרי של קיום העובד ותוצר עבודתו — ואף כלכלן אחר במאה התשע-עשרה לא חשב שתוצאה מתמטית ראויה להילקח אל הקבר. יוהאן היינריך פון טינן בילה ארבעים שנה בניהול אחוזה במקלנבורג, ניהל חשבונות בדיוק פנאטי, ועל בסיס אותם פנקסים בנה את התיאוריה הכלכלית הרצינית הראשונה של המרחב.
מפריזלנד לטלו (Tellow)
טינן נולד ב-24 ביוני 1783 באחוזת קנרינהאוזן (Canarienhausen) שבונגרלנד, פריזלנד, למשפחה פיאודלית עתיקה. אביו מת כשהיה בן שנתיים; אמו נישאה בשנית לסוחר והמשפחה עברה להוקסיל (Hooksiel). הוא למד חקלאות מעשית מתוך ציפייה לרשת אחוזה, ונחשף להשפעת הרפורמטור החקלאי אלברכט תאר (Albrecht Thaer), שגישתו הרציונלית למשק העזר העניקה לו מודל לאופן שבו חשיבה שיטתית על קרקע עשויה להיראות. הוא כבר פרסם רעיונות כלכליים ב-1803, בהיותו בן עשרים, ולמד באוניברסיטת רוסטוק. הוא נישא ב-1806.
בשנת 1810 רכש את טלו, אחוזה במקלנבורג, ושם נשאר. מה שמבדיל את טינן מכל איכר אמיד אחר בתקופתו הוא מה שעשה עם המקום: הוא הפך אותו לכלי מחקר. במשך עשורים הוא תיעד תשומות, תפוקות, שעות עבודה, עלויות הובלה, יבולים ומחירים בשלמות שאף מיזם חקלאי בתקופה ההיא לא השתווה לה. ההפשטה שזכה בזכותה לתהילה לא הייתה ספקולציה. היא בוקקה מנתונים שאותם אסף בעצמו לאורך חייו המקצועיים.
המדינה המבודדת
הכרך הראשון של המדינה המבודדת (Der isolierte Staat) הופיע בשנת 1826, והמודל שהוא מכיל נלמד כיום אצל כל סטודנט בשנה הראשונה לגיאוגרפיה כלכלית. דמיינו, אמר טינן, עיר יחידה במרכזו של מישור חסר מאפיינים — פורה באופן אחיד, ללא נהרות, ללא הרים, ללא כבישים, ללא שווקים אחרים, ועם חקלאים רציונליים השואפים למקסם רווח. איזה סידור של חקלאות ייווצר?
התשובה היא טבעות. מכיוון שהובלה היא יקרה ומוצרים שונים נושאים בעלות זו באופן שונה, השימוש בקרקע מתמיין לרצועות קונצנטריות סביב השוק. מוצרי חלב וירקות לשוק, מתכלים וכבדים ביחס לערכם, תופסים את הטבעת הפנימית ביותר. עצים, מסורבלים ויקרים ביותר להובלה ביחס לערכם, באים לאחר מכן — מיקום שנראה מוזר לקורא המודרני אך היה הגיוני לחלוטין בשנת 1826. יבולי דגנים, המאוחסנים וניידים היטב, תופסים את הרצועה השלישית. גידול בעלי חיים, שיכולים להגיע לשוק בכוחות עצמם, תופס את הטבעת החיצונית ביותר לפני שהקרקע הופכת לשממה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →נושאו האמיתי של המודל אינו חקלאות אלא רנטה. קרקע קרוב לשוק זוכה לפרמיה בדיוק משום שהיא חוסכת בעלות הובלה, וההפרש במה שחלקת אדמה יכולה להרוויח מתחרה לכדי מה שהדייר משלם עבורה. בבניית הטיעון המציא טינן את שיטת המודל המופשט והבלתי-ריאלי במכוון — להסיר כל סיבוך, לבודד כוח אחד, ולחשב את תוצאותיו במדויק — שכיום היא פשוט הדרך שבה מתבצעת כלכלה.
המתמטיקה שאף אחד לא היה מוכן לה
הכרכים המאוחרים הלכו רחוק יותר, ולזמנם, רחוק מדי. טינן הפיק את ההגדרה המדויקת הראשונה לפריון שולי במובן המודרני, ועשה זאת באופן מתמטי, עשורים לפני שהמהפכה השולית של שנות ה-70 של המאה ה-19 הפכה חשיבה כזו למכובדת. הוא טבע את המונח Grenzkosten, עלות שולית. הוא הפריד בין רווח היזמות לבין הריבית על ההון, בטענה שהיזם מרוויח תשואה עבור נשיאה באי-ודאות, המובחנת מהתשואה על ההון עצמו — הבחנה שלא הפכה לסטנדרט במשך מאה נוספת.
והוא יישם את המנגנון על השכר. נוסחת השכר הטבעי שלו, √AP, לא הייתה עבור טינן סקרנות טכנית אלא תוצאה מוסרית: ניסיון לגזור מהנמקה שולית מה עובד אמור לקבל בצדק. מכאן הכיתוב על המצבה.
המתמטיקה שלו הגבילה את קהל קוראיו באופן משמעותי בחייו; לא היו אנשים רבים בשנות ה-20 וה-40 של המאה ה-19 שיכלו לעקוב אחריו. הוא לא היה, עם זאת, בלתי נראה: הפרלמנט הבריטי השתמש בחישוביו על ייצור דגנים במהלך הדיונים על חוקי הדגנים (Corn Laws). הוא מת בטלו ב-22 בספטמבר 1850, בגיל שישים ושבע.
מדוע יוהאן נקרא גאון
האיכות הספציפית היא שילוב נדיר שכמעט לעולם אינו מופיע באדם אחד: הנהלת חשבונות אמפירית אובססיבית הנשואה לכישרון להפשטה רדיקלית. רוב מנהלי הרישומים הקפדנים לעולם אינם מכלילים; רוב התיאורטיקנים לעולם אינם סופרים דבר. טינן עשה את שניהם, והשתמש בכל אחד כדי למשמע את האחר — פנקסי טלו הולידו את השאלות, והמדינה המבודדת ענתה עליהן בצורה שהייתה ישימה בכל מקום. הוא גם המציא שיטה. הרעיון שאתה לומד על העולם על ידי בניית מודל שאתה יודע שהוא שקרי, ולאחר מכן בחינת מה נובע מכך, הוא מורשתו המתודולוגית של טינן לכלכלה, והיא גדולה מכל תוצאה בודדת שהשיג. אלפרד מרשל (Alfred Marshall), שסיסטמטיז את התחום שני דורות מאוחר יותר, הכיר בחוב משמעותי לו, וטינן מוזכר בקביעות בין מייסדי הכלכלה החקלאית והגיאוגרפיה הכלכלית.
טיעון הנגד הוא שבמידה ניכרת הוא היה גאון שהגיע בזמן הלא נכון ולכן התגלה מחדש במקום שילכו בעקבותיו. הניתוח השולי שהוא חלוץ בו היה צריך להיות מומצא מחדש באופן עצמאי בשנות ה-70 של המאה ה-19, יותר משני עשורים לאחר מותו, מכיוון שמעטים קראו או הבינו אותו; השפעה שנדחתה בחמישים שנה אינה אותו דבר כמו השפעה. מודל הטבעות הקונצנטריות שלו, אם נלקח כפשוטו, מתאר עולם שמעולם לא היה קיים והפך למיושן על ידי מסילות ברזל וקירור בתוך דור אחד מפרסומו — הוא שורד ככלי הוראה וכדרך לחשוב על גרדיאנטים של רנטה ולא כתיאור של דבר מה. והוא לא הקים שום אסכולה, לא הכשיר סטודנטים ולא החזיק בקתדרה; הוא היה בעל אדמות מבודד במקלנבורג, ובידודו עלה למקצוע בחצי מאה.
מורשת
הטבעות של טינן הן עדיין הדבר הראשון שכל אחד לומד על הסיבה לכך שקרקע משמשת בדרך שבה היא משמשת, והלוגיקה שלו — שערכה של חלקה משקף את עלות ההובלה שהיא חוסכת — עומדת בבסיס כל המסורת הבאה של תיאוריית המיקום והכלכלה העירונית. הוא זכור כאחד ממייסדי הכלכלה החקלאית והגיאוגרפיה הכלכלית, מייסד תחום שמעולם לא החזיק במשרה באף אחד מהם. והנוסחה עדיין נמצאת על האבן.