יוהאן ארנסט עמנואל ואלך (Johann Ernst Immanuel Walch): התיאולוג שנתן שם לטרילוביט
בשנת 1771, בתוך חיבור גרמני עתיר איורים על מאובנים, הקדיש פרופסור לרטוריקה ושירה פרק שלם למחלקה של יצורי אבן מפולחים שאף אחד לא סיווג כראוי, וטבע עבורם מונח. הוא כינה אותם טרילוביטים (Trilobites). חמישים שנה בערך יחלפו עד שמישהו יתייחס לקבוצה הזו באופן כה מקיף שוב. העובדה שהאדם האחראי לכך החזיק בקתדראות לתיאולוגיה, לוגיקה ושירה – ואף לא אחת למדעי הטבע – מלמדת משהו על האופן שבו הידע של המאה ה-18 פעל בפועל.
שושלת ינה
ואלך נולד ב-29 באוגוסט 1725 בינה (Jena), לאחת המשפחות האקדמיות השליטות בגרמניה הלותרנית. אביו, יוהאן גאורג ואלך (Johann Georg Walch), היה תיאולוג בעל מעמד נכבד; סבו מצד אמו היה יוהאן פרנץ בודאוס (Johann Franz Buddeus); אמו הייתה שרלוטה קתרינה בודאוס; ואחיו כריסטיאן וילהלם פרנץ ואלך (Christian Wilhelm Franz Walch) הפך בתורו לתיאולוג. הוא קיבל חינוך פרטי עד גיל שבע-עשרה, ואז נכנס לאוניברסיטת ינה, שם למד תיאולוגיה ופילולוגיה לצד שפות שמיות, מדעי הטבע ומתמטיקה – תוכנית לימודים שתיראה אקסצנטרית בכל מאה מאוחרת יותר, אך הייתה יסודית בלבד בתקופתו.
הוא קיבל את התואר השני שלו בשנת 1745 והחל להרצות על תיאולוגיה בשנה שלאחר מכן, בגיל עשרים ואחת. בשנת 1753 הוא נישא לווילהלמינה פידס פרידריקה (Wilhelmina Fides Friederika). מנישואים אלו לא נולדו ילדים.
הטיול הגדול והקתדראות
בשנים 1747 ו-1748 טייל ואלך ברחבי אירופה, כשהוא פוגש חוקרים במוסד אחר מוסד – מסלול ההכשרה המקובל עבור אקדמאי גרמני צעיר, ובמקרה שלו, כזה שהיה פרודוקטיבי במיוחד, שכן הוא זרע התכתבויות שיספקו לו דגימות ומידע למשך שארית חייו.
הקריירה שלו בינה המשיכה אז בתנועות הצדדיות האופייניות לתקופה. הוא מונה לפרופסור חריג (extraordinarius) לתיאולוגיה בשנת 1750, קיבל את הקתדרה הרגילה ללוגיקה ומטאפיזיקה בשנת 1755, והחליף אותה בשנת 1759 בפרופסורה לרטוריקה ושירה. הוא כיהן פעמיים כרקטור ושמונה פעמים כדיקן, ומונה ליועץ חשאי בוויימאר (Weimar) בשנת 1770. הצעות הגיעו מאוניברסיטאות אחרות; הוא דחה את כולן ונשאר בעיר שבה נולד.
התפוקה הייתה עצומה גם לפי הסטנדרטים של עידן של תפוקה עצומה: יותר מ-130 פרסומים, מתוכם למעלה משמונים שייכים למדעי הרוח וכחמישים בערך להיסטוריה של הטבע. חיבורו Introductio in linguam graecam הוערך זמן רב עבור פרשנות הברית החדשה. העבודות התיאולוגיות – Einleitung in die Harmonie der Evangelien (1749), ה-Dissertationes in Acta Apostolorum (1756–61), ה-Antiquitates symbolicae (1772), והעבודה שלאחר המוות Observationes in Matthaeum ex Graecis inscriptionibus (1779) – מילאו את החצי המקצועי של חייו. כמעט אף אחד לא מעיין בהן כעת. החצי החובבני הפך אותו לנצחי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הלוחות של קנור והטקסט של ואלך
החרט מנירנברג גאורג וולפגנג קנור (Georg Wolfgang Knorr) אסף אוסף מאובנים וקבוצה של לוחות חרוטים מעולים, והיה זקוק למישהו שיעניק להם משמעות. ואלך סיפק את המשמעות. הספר Die Naturgeschichte der Versteinerungen – ההיסטוריה הטבעית של המאובנים – הקיף ארבעה כרכים, הושלם בשנת 1773, ותורגם לצרפתית ולהולנדית. הוא תואר כפלאונטולוגיה המקיפה הראשונה שסודרה על פי המערכת הזואולוגית.
ביטוי זה נושא את משקל ההישג. ספרי מאובנים לפני ואלך היו במידה רבה ארונות תצוגה על נייר: פריטי סקרנות שסודרו לפי מראה, לפי מיקום, או לפי גחמתו של האספן. ואלך כפה את הסיווג המשמש לבעלי חיים חיים על אלו המאובנים, מה שמסתכם בקביעה שמאובנים הם שרידי יצורים ושייכים לאותו סדר כמו כל דבר אחר שאי פעם היה חי. הוא גם קבע עקרונות כלליים של פלאונטולוגיה במקום להגביל את עצמו לתיאור בלבד – ניסיון להעניק לנושא תיאוריה, לא רק מלאי.
מאובנים ללא המבול
האומץ האינטלקטואלי בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר במה שהוא סירב לקבל. ההסבר המקובל שהיה זמין לתיאולוג לותרני עבור מאובנים ימיים על יבשה היה המבול, וזה היה מכובד וקל כאחד. ואלך דחה זאת. מאובנים, הוא טען, מעידים על תזוזות של ימים – שהתפלגות היבשה והמים השתנתה – ולא על הצפה קטסטרופלית אחת. הוא אף הרחיק לכת, והתייחס למאובנים כחברים ברצף המקושר על ידי מוצא היסטורי.
בהגיעו מפרופסור לרטוריקה שהחל את הקריירה שלו בהרצאות על תיאולוגיה, בעשורים שלפני קיווייה (Cuvier) והרבה לפני דרווין, זהו הישג יוצא דופן. הוא הפך את חקר המאובנים מתחביב אנטיקווארי למשהו בעל צורה של מדע: אובייקט עם היסטוריה, הניתן לחשיבה שיטתית.
שנות ה-*Naturforscher* והסוף
משנת 1774 ואלך ערך את Der Naturforscher (חוקר הטבע), כתב עת שהוא ייסד וששרד אותו בעשורים, כשהוא ממשיך עד 1804; הוא כלל מחקרים פלאונטולוגיים נוספים משלו. קודם לכן הוא לקח חלק פעיל בעריכת ה-Zeitungen von gelehrten Sachen בין 1749 ל-1756. הוא מת בינה ב-1 בדצמבר 1778, מזיהום מעיים בעקבות מה שבני דורו תיארו כהתקפים היפוכונדריים.
מדוע יוהאן מכונה גאון
טענת הגאונות כאן אינה עוסקת בכוח עיבוד; היא עוסקת באינסטינקט סיווג ובתעוזה אינטלקטואלית, והשניים ניתנים להפרדה. אינסטינקט הסיווג הוא החצי הנדיר יותר. כשהוא ניצב מול מגירה של אובייקטים אבניים שהתנגדו לארגון במשך מאה, ואלך ראה אילו הבדלים היו אמיתיים ואילו היו מקריים, והוא ראה זאת היטב עד כדי כך שהחלוקה שלו את הטרילוביטים עמדה במשך חמישים שנה ללא שיפור רציני. להצליח בטקסונומיה מוקדם, לפני שיש תיאוריה כלשהי שתנחה אותה, הוא מעשה של זיהוי תבניות שדורות מאוחרים נוטים לזלזל בו דווקא בגלל שהתוצאה נראית מובנת מאליה מרגע שהיא קיימת.
התעוזה היא החצי השני. לתיאולוג מהשושלת שלו הייתה כל סיבה מקצועית לקרוא את המאובנים כעדות למבול של נח, והוא במקום זאת קרא אותם כעדות לכך שהימים זזים וצורות חיים יורדות מאלו מוקדמות יותר.
טיעון הנגד הוא כנה והכרחי. ואלך לא היה גיאולוג שטח ולא פיתח את החשיבה הסטרטיגרפית שבסופו של דבר תהפוך את הפלאונטולוגיה למדע של תיארוך. ה-Naturgeschichte נבנה על אוסף של אדם אחר ועל לוחות של אדם אחר – קנור סיפק את הדגימות והתמונות; ואלך סיפק את הסדר. טענת המוצא שלו הייתה הסקה, לא מנגנון מוכח, ושמונים ומשהו העבודות התיאולוגיות והפילולוגיות שתפסו את רוב הקריירה שלו שקעו למעשה ללא עקבות. הוא מסווג דגול ובעל נפש צלולה שקרה שכיוון את עצמו לבעיה הנכונה, ולא מהפכן שהפך משמעת. המאה שלו ראתה אותו בעיקר כחוקר הברית החדשה. הדורות הבאים הפכו בשקט את הדירוג.
מורשת
כל פלאונטולוג שכותב את המילה טרילוביט משתמש במונח שטבע ואלך, ורבים מהם אינם יודעים זאת. חשוב מכך, הנחת היסוד שהוא התקין – שמאובנים הם אורגניזמים, הניתנים למיון על פי אותה מערכת כמו בעלי חיים חיים, ויוצרים רצפים עם היסטוריה – הפכה לקומת הקרקע של מדע שקיווייה, לייל (Lyell) ודרווין יבנו עליו. הוא הגיע לשם תוך הרצאות על רטוריקה ושירה, בעיר אוניברסיטאית שמעולם לא עזב, כשהוא עובד מארון הסקרנות של מישהו אחר. לא השימוש הגרוע ביותר בערבים של חובבן.