המגזין "Der Critische Musikus," שפורסם בין השנים 1737 ל-1740, שימש כפלטפורמה המרכזית עבור יוהאן אדולף שייבה (Johann Adolf Scheibe) להביע את תיאוריות האסתטיקה שלו על מוזיקה. נולד בלייפציג בשנת 1708, מלחין, מבקר ומנצח רב-פנים זה הפך לבסוף לדמות מרכזית בחיי המוזיקה של קופנהגן, והפעיל השפעה משמעותית על התיאטרון המלכותי הדני ועל החצר המלכותית.
התפתחות מוקדמת וחינוך
כנו של בונה העוגבים יוהאן שייבה, הוא החל בלימודי מקלדת רשמיים בגיל שש. בשנת 1725, הוא נרשם לאוניברסיטת לייפציג כדי ללמוד משפטים ופילוסופיה. במהלך תקופה זו, המפגש שלו עם פרופסור לרטוריקה ושירה, יוהאן כריסטוף גוטשד, התברר כמכונן. מסע הפרסום של גוטשד לרפורמה בדרמה ובשירה הגרמנית סיפק את המסגרת האינטלקטואלית לפילוסופיה המאוחרת של שייבה על מוזיקה, שהדגישה טבעיות והבעה רציונלית. קשיים כלכליים הכריחו אותו לנטוש את התואר שלו, מה שהוביל אותו להמשיך בקריירה עצמאית במוזיקה.
קריירה בהמבורג ובקופנהגן
בעקבות מעבר להמבורג בשנת 1736, הוא יצר קשרים מקצועיים עם יוהאן מתזון וגאורג פיליפ טלמן. קשרים אלו סייעו להשקת כתביו הביקורתיים המשפיעים. עד שנת 1739, הוא הבטיח את משרת הקאפמייסטר עבור המרקיז פרידריך ארנסט מברנדנבורג-קולמבאך. זמן קצר לאחר מכן, לבקשת המלכה סופי מגדלנה, הוא עבר لدانمارك כדי לשמש כקאפמייסטר של המלך כריסטיان השישי. בקופנהגן, הוא ניהל את התזמורת המלכותית, הלחין מוזיקה קוללית ואינסטרומנטלית נרחבת, והקים את "Det Musikalske Societet", אשר ארגן קונצרטים פומביים מ-1744 עד 1749.
מחלוקות ביקורתיות ותיאוריה אסתטית
המוניטין של שייבה כמוזיקולוג קשור קשר בל יינתק לביקורת שלו על יוהאן סבסטיאן באך. הוא דגל בסגנון המאופיין בטוהר ובבהירות, שלעתים קרובות התנגד למה שתפס כאופיו "הבומבסטי" של הפוליפוניה. הוא שמר על מחלוקת אינטלקטואלית ארוכת שנים עם יוהאן אברהם בירנבאום, פרופסור לרטוריקה שהגן על יצירותיו של באך. למרות התנגדויותיו לטכניקות הספציפיות של באך, שייבה העריץ בגלוי את כישוריו של באך כמבצע, במיוחד בעוגב ובצ'מבלו. התפוקה התיאורטית שלו נמשכה עד מותו בשנת 1776, עם יצירות מרכזיות כולל המסה שלו משנת 1754 על מקורות המוזיקה והטקסט שלו משנת 1773 על הלחנה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנים אחרונות ומורשת מוזיקלית
מותו של המלך כריסטיאן השישי בשנת 1746 הסטה את האקלים התרבותי לעבר אופרה איטלקית וצרפתית, מה שהוביל לסיום תפקידו בחצר של שייבה בשנת 1748. הוא עבר לסונדרבורג כדי לנהל בית ספר למוזיקה לילדים. במהלך תקופה זו, הוא הפיק קנטטות הלוויה בולטות והמשיך בעבודתו הספרותית, כולל ביוגרפיה של הברון לודוויג הולברג. הוא חזר לקופנהגן בשנת 1762, והתגורר שם עד מותו. בעוד שרוב יצירותיו, שמנו מעל 150 יצירות כנסייה ו-200 קונצ'רטos, אבדו כעת, השפעתו נותרת ניכרת בתרומותיו התיאורטיות למוזיקולוגיה.
עובדות מהירות
- נולד: 1708, לייפציג - נפטר: 1776, קופנהגן - אזרחות: גרמנית ודנית - השכלה: אוניברסיטת לייפציג - פרסום מפתח: Der Critische Musikus - עיסוקים עיקריים: מלחין, מבקר מוזיקה, מוזיקולוג - חבר ב: לשכת זרובבל
שאלות שקוראים שואלים
### מה היה ליבת הביקורת של שייבה על י.ס. באך?
שייבה הרגיש שהמוזיקה של באך מורכבת ומלאכותית מדי, וטען כי עיטורים כבדים ופוליפוניה צפופה הסתירו את המנגינה וסתרו את ההבעה המוזיקלית הטבעית.
### האם שייבה כיהן בתפקידים רשמיים כלשהם בדנמרק?
כן, הוא שימש כקאפמייסטר של המלך כריסטיאן השישי והיה דמות מרכזית בייסוד החברה המוזיקלית הראשונה, Det Musikalske Societet.