יוהאן קרויף: האיש שעיצב מחדש את הכדורגל
במונדיאל 1974, כשנשמר על ידי השוודי יאן אולסון, יוהאן קרויף עשה תנועה של מסירה, גרר את הכדור מאחורי רגל הציר שלו בעזרת החלק הפנימי של כף רגלו, והשאיר את המגן מביט לכיוון הלא נכון. למהלך לא היה שם; תוך ימים ספורים הוא קיבל את שמו. אלו הן שלוש השניות המושמעות ביותר בקריירת המשחק שלו, והן בין הדברים הפחות משמעותיים שעשה. עבודתו האמיתית של קרויף הייתה ויכוח על האופן שבו כדורגל צריך להיות משוחק – ויכוח שניהל תחילה עם רגליו, אחר כך מעמדת המאמן, ושברצלונה וספרד עדיין קטפו בזכותו תארים שני עשורים לאחר שהפסיק לאמן.
בטונדורפ (Betondorp)
הנדריק יוהאנס קרויף (Hendrik Johannes Cruijff) נולד ב-25 באפריל 1947 בבטונדורפ, שכונת פועלים באמסטרדם שנבנתה מבטון ונקראה על שמו. אביו, הרמנוס, מת מהתקף לב ב-8 ביולי 1959, כשהיה יוהאן בן שתים-עשרה; אמו, פטרונלה, החלה לעבוד כמנקה באייאקס כדי לפרנס את המשפחה. האובדן הותיר אותו עם פחד תמידי ממוות בגיל צעיר ודחף דחוף, לעיתים פזיז, להרוויח כסף – שניהם עיצבו את ההחלטות שקיבל בחמישים השנים הבאות.
הוא הצטרף למערכת הנוער של אייאקס בגיל עשר וערך את הופעת הבכורה התחרותית שלו ב-15 בנובמבר 1964 נגד GVAV חרונינגן. בשנה שלאחר מכן הפך רינוס מיכלס למאמן, והשילוב ביניהם יצר את הקבוצה המשפיעה ביותר בתקופתה. קרויף זכה בשש אליפויות הולנד ובשלושה גביעי אירופה רצופים – 1971, 1972, 1973 – כשהוא כובש את שני השערים בגמר 1972 בניצחון אייאקס 2–0 על אינטר מילאנו, תוצאה שנתפסה בזמנו כפסק הדין של ה"טוטאל פוטבול" על הקטנאצ'ו האיטלקי. משנת 1970 לבש את המספר 14, תוך שהוא שובר את המוסכמה ששחקני ההרכב לובשים מספרים מאחת עד אחת-עשרה, פשוט כי העדיף זאת.
ברצלונה, 1973
הוא עבר לברצלונה באמצע 1973 תמורת שישה מיליון גילדן, סכום שהיה אז שיא עולמי, לאחר שחבריו לאייאקס בחרו בפיט קייזר לקפטן במקומו. ברצלונה הייתה במקום ה-14 כשהגיע וזכתה באליפות ספרד עד מאי, כשהיא מסיימת בצורת של ארבע-עשרה שנים. הלילה המכונן היה בפברואר 1974: ניצחון 5–0 בסנטיאגו ברנבאו של ריאל מדריד, בשנותיו האחרונות של שלטון פרנקו, שלאחריו כתב כתב הניו יורק טיימס שקרויף עשה למען רוח העם הקטלאני בתשעים דקות יותר ממה שעשו פוליטיקאים רבים במשך שנים. הוא שיחק 231 משחקים עבור המועדון וכבש 86 שערים, וה"אל קלאסיקו" החליף את הדרבי של מדריד כמשחק המכונן של ספרד.
השקעות כושלות דרך חברת החזקות בשם Grupeco מחקו את הונו ואילצו אותו לחזור למגרש לאחר שכבר פרש ב-1978. הוא שיחק בלוס אנג'לס אצטקס, שם נבחר לשחקן השנה ב-NASL ב-1979, וב-וושינגטון דיפלומטס; תקופה קצרה, רווחית ועגומה בליגה השנייה בלבנטה, שביוגרף שלו אוקה קוק כינה "נקודת שפל מוחלטת"; ולאחר מכן עוד שתי אליפויות ליגה בחזרה באייאקס. כשסירבה אייאקס להציע לו חוזה ב-1983, הוא חתם אצל יריבתה המרה פיינורד, הכריז "אנחנו נזכה באליפות", וזכה בדאבל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אורנג', והקבוצה הטובה ביותר שמעולם לא זכתה
קרויף רשם 48 הופעות וכבש 33 שערים עבור נבחרת הולנד, שמעולם לא הפסידה משחק שבו כבש. במונדיאל 1974 הוא סיפק שלושה שערים ושלושה בישולים וזכה בכדור הזהב. בגמר במינכן הוא הוכשל על ידי אולי הנס בשניות הפתיחה; יוהאן ניסקנס כבש את הפנדל לפני שגרמניה המערבית נגעה בכדור. ההולנדים הפסידו 2–1. סיכומו של פרנץ בקנבאואר מעולם לא הופרך: "יוהאן היה השחקן הטוב יותר, אבל אני אלוף עולם".
הוא פרש מכדורגל בינלאומי באוקטובר 1977 ולא שיחק בטורניר 1978. במשך שלושים שנה יוחסה ההיעדרות לפוליטיקה או לנישואיו; ב-2008 חשף שמשפחתו הייתה יעד לניסיון חטיפה בברצלונה. "כדי לשחק במונדיאל אתה צריך להיות ב-200% בסדר", אמר. "יש רגעים שבהם יש ערכים אחרים בחיים".
המאמן
הוא השתלט על אייאקס ב-1985, זכה בגביע המחזיקות ב-1987, והחל בעבודה המתודולוגית שהייתה חשובה יותר מהתארים – המפורסמת שבהן היא קידום ה"רונדו" (rondo), תרגיל מסירות במעגל, משגרת חימום לכלי המרכזי של החינוך הטקטי.
ברצלונה שכרה אותו ב-1988 בעקבות "מרד הספריה", התקוממות שחקנים נגד הנשיא ז'וזפ לואיס נונייס. במשך שמונה שנים הוא זכה בארבע אליפויות ליגה רצופות, וב-1992 בוומבלי, בגביע אירופה הראשון של המועדון, עם הקבוצה שנודעה כ"דרים טים": פפ גווארדיולה, רונאלד קומאן, צ'יקי בגיריסטיין, חוסה מרי באקרו וסרג'י, ששיחקו במערכי 4–3–3 ו-3–4–3 המבוססים על משולשי מסירה. הוא גם בנה מחדש את לה מאסיה על ידי ביטול הגובה כקריטריון בחירה, בטענה שלשחקנים נמוכים יש שליטה טובה יותר בכדור ומרכז כובד נמוך – החלטה שלולא היא, צ'אבי, אינייסטה ומסי כנראה מעולם לא היו מוחתמים. הוא קידם את גווארדיולה, שמאמנים אחרים פסלו כחלש ואיטי מדי, לקבוצה הראשונה. הוא פוטר ב-1996 לאחר סכסוך עם נונייס.
מדוע יוהאן מכונה גאון
האיכות המדוברת היא הפשטה. קרויף חשב על כדורגל כעל בעיה של מרחב וזמן ולא של שחקנים ועמדות, והוא יכול היה להחזיק את כל המגרש בראשו תוך כדי תנועה בו. כחלוץ מרכזי הוא נסוג לקישור ונדד לאגפים כדי להוציא מגנים מעמדתם – העמדה שנקראת כיום "חלוץ מדומה", אותה המציא למעשה בפועל. סיימון קופר תיאר את התנועה הנובעת מכך כ"כאוס מבוקר", שבו חברים לקבוצה מסתובבים סביבו באופן אינטואיטיבי. ארסן ונגר זיהה את הגבול של זה: היה "כמעט בלתי אפשרי להעתיק את אייאקס כי דמותו של השחקן-מאמן קרויף הייתה ייחודית". ב-1999 בחרה בו ה-IFFHS לכדורגלן המאה באירופה; בסקר עולמי הוא סיים שני רק לפלה.
מה שמפריד בינו לבין שחקנים גדולים אחרים הוא שהוא הפך אינטואיציה למערכת הניתנת להעברה. ה"רונדו", משחק העמדות, האקדמיה הארגונית מחדש, ההתעקשות שהחזקה בכדור היא טקטיקה הגנתית – אלו הן טענות הניתנות ללימוד, והן אכן נלמדו. ברצלונה של גווארדיולה ונבחרת ספרד בשנים 2008–2012 הן התוצר הישיר. מעט מאוד ספורטאים זוכים לכך שהרעיונות שלהם יאריכו ימים מעבר לגופם במידה כזו.
יש לציין בבירור גם את הצד השני. הוא מעולם לא זכה במונדיאל, והקבוצה שלרוב מכונה הטובה ביותר שמעולם לא זכתה בו הייתה שלו. הוא עזב את טורניר 1978. כמאמן הוא זכה בגביע אירופה אחד בלבד בשמונה שנים במועדון בעל משאבים כמו של ברצלונה, ועזב בטונים צורמים, כפי שעזב מקומות רבים. הוא היה לוחמני, עקשן ושופט כספים גרוע, ואיבד הון לחברת החזקות כושלת. והאפוריזמים המפורסמים שלו – "קרויפיאנס" (Cruijffiaans), כפי שההולנדים מכנים אותם – גולשים לעיתים קרובות מדי לשטויות חידתיות, עד כדי כך שהם עברו פארודיות בבית באותה מידה שצוטטו בחוץ. הוא היה גאון של רעיונות, לא של טאקט או של סיום מה שהתחיל.
מורשת
הוא עבר ניתוח לב ב-1991 לאחר עשורים של עישון כבד, ומת מסרטן הריאות בברצלונה ב-24 במרץ 2016, בגיל 68. קרן יוהאן קרויף, שהוקמה ב-1997, בונה מגרשים לילדים מעוטי יכולת ובעלי צרכים מיוחדים; מכון קרויף מכשיר מנהלי ספורט. האצטדיון השני של ברצלונה, שנפתח ב-2019, נושא את שמו, ועל פסלו בקאמפ נואו חקוק הדבר הפחות מסובך שאמר אי פעם: "צאו ותיהנו".