ג'ים קארי: הפנים כמכשיר מדויק
במשך תקופה בנעוריו הוא עבד במשמרת שרת של שמונה שעות, משש בערב ועד הבוקר, במפעל צמיגים בסקרבורו, אונטריו, בתמורה למגורים מעבר לכביש. המשפחה הייתה חסרת בית; הם חיו בואן פולקסווגן, והוא ואחיו בילו חודשים באוהל בפארק על אגם אונטריו. בגיל חמש עשרה הוא עלה לבמה ב-Yuk Yuk's במרכז טורונטו בחליפת פוליאסטר, עושה חיקויים של סלבריטאים, ומת. הבעלים של המועדון, מארק ברסלין, סיכם מאוחר יותר את המופע כ"ריץ' ליטל גרוע". כמעט כל דבר בקריירה של ג'ים קארי מאז היה ויכוח עם פסק הדין הראשון ההוא.
הואן ומשמרת הלילה
ג'יימס יוג'ין קארי נולד ב-17 בינואר 1962 בניומרקט, אונטריו, הצעיר מבין ארבעה ילדים של קתלין, עקרת בית, ופרסי קארי, מוזיקאי שעבד כרואה חשבון. אביו מצא בסופו של דבר עבודה במחלקת החשבונאות במפעל Titan Wheels, וכך בניו הפכו לשרתי הלילה שלו. קארי למד במכון הקולגיאט אגינקורט ונשר ביום הולדתו השישה עשר כדי לעסוק בקומדיה במשרה מלאה.
מ-Yuk Yuk's ל-In Living Color
עד 1979 הוא בנה מחדש את המופע וקיבל את ההזמנה בתשלום הראשונה שלו — עשרים דקות ב-Hay Loft בסקרבורו תמורת עשרים דולר. בפברואר 1981 ה-Toronto Star שם ביקורת בחזית מדור הבידור שלו שבה ברוס בלקאדר תיאר צפייה ב"כוכב אמיתי שמתעורר לחיים". הוא עשה את הופעת הבכורה הטלוויזיונית שלו בספטמבר ההוא ב-CBC ב-"Introducing... Janet", מגלם אימפרסיוניסט נאבק, סרט ששמו שונה מאוחר יותר ל-Rubberface.
הפריצה האמריקאית הייתה איטית ומשפילה יותר ממה שהאגדה מאפשרת. הוא נבחן ל-Saturday Night Live שלוש פעמים — ב-1980–81, 1985–86 וב-1986 — ונדחה בכל פעם; בהזדמנות האחרונה התוכנית שכרה את דנה קארווי ופיל הארטמן במקום. הוא הופיע לראשונה ב-The Tonight Show בנובמבר 1983 עם סדרה של חיקויים, וג'וני קרסון נתן לו את מחוות ה-OK אך לא קרא לו לספה, שבאותה תקופה הייתה כל העניין. מה שעבד בסופו של דבר היה In Living Color, סדרת המערכונים של פוקס, שבה היה קבוע מ-1990 עד 1994.
1994
ואז שנה אחת סידרה מחדש את הקומדיה האמריקאית. אייס ונטורה: בלש חיות נפתח בפברואר 1994 והכניס 72 מיליון דולר בצפון אמריקה. המסכה באה ביולי והכניסה 351 מיליון דולר ברחבי העולם, מה שהביא לו את מועמדותו הראשונה לגלובוס הזהב. טיפשים בלי הפסקה הגיע בדצמבר והכניס יותר מ-270 מיליון דולר. אולפנים הגיבו בקריעת המחיר שלו: חמישה מיליון לסרט ההמשך של אייס ונטורה, שבעה מיליון לכל אחד מהאחרים. סרט ההמשך, כשהטבע קורא, נפתח בסוף שבוע שיא של 40 מיליון דולר ב-1995, השנה שבה גילם גם את איש החידות עבור ג'ואל שומאכר ב-באטמן לנצח.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →האיש של עשרים מיליון הדולר
עבור כייבל גאי (1996) הוא הפך לשחקן הקומי הראשון ששולם לו 20 מיליון דולר מראש. הסרט, בבימויו של בן סטילר, חילק את המבקרים והכניס 102 מיליון דולר. שקרן שקרן (1997) החזיר את הקונצנזוס; ג'נט מסלין כתבה בניו יורק טיימס ש"עמוק בתוך הקריירה הסוערת שלו, מר קארי מופיע סוף סוף בכלי קומי ישיר, והתוצאות הרבה יותר פרועות ומצחיקות." ברוס הגדול מכולם (2003) יכניס בסופו של דבר מעל 484 מיליון דולר.
טרומן ואנדי קאופמן
הוא לקח קיצוץ בשכר עבור המופע של טרומן (1998), סרטו של פיטר ויר על אדם שכל חייו הם שידור, וזכה בגלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בדרמה. רוג'ר איברט, שהעניק שלושה וחצי כוכבים, קרא את הליהוק כמכוון ולא כמסוכן: קארי, הוא כתב, "נמצא בתו הנכון כבחור שגדל להיות אהוב ואהיב, שמחליט שחייו דורשים יותר סיכון וקושי," תוך שימוש בהבזקים של הפרסונה הקומית שלו בדיוק כדי לשמור על קהל נוח. איש על הירח (1999), שבו גילם את אנדי קאופמן, זיכה אותו בגלובוס הזהב השני ברציפות ובמועמדות הראשונה שלו לפרס גילדת שחקני המסך. ב-שמש נצחית בראש צלול (2004) הוא גילם את ג'ואל באריש כמעט לחלוטין ללא שריון קומי; פול קלינטון מ-CNN כינה זאת "ההופעה הטובה, הבוגרת והממוקדת ביותר שלו אי פעם," וזה הביא מועמדויות לגלובוס הזהב ול-BAFTA.
עבודה מאוחרת יותר הייתה לא אחידה — הגרינץ' (2000), סדרה של צרות (2004), שבו דסון תומסון מהוושינגטון פוסט מצא את הרוזן אולף שלו "גומי, יצירתי ובהשראת אלתור", והביצועים הנמוכים של ברט וונדרסטון המופלא (2013) — לפני שדוקטור רובוטניק בסרטי סוניק הקיפוד העניקו לו תחייה מסחרית מאוחרת, השני הכניס 72 מיליון דולר בסוף השבוע הפתיחה האמריקאי שלו, הטוב ביותר בקריירה שלו.
הציורים
קארי מצייר מאז סביבות 2011, מציג את "Nothing to See Here" בפאלם ספרינגס באותה שנה וב-2018, מציג 108 עבודות עט ודיו בגלריה Maccarone בלוס אנג'לס תחת הכותרת "IndigNation". הסרט התיעודי מ-2017 I Needed Color לקח מצלמות לסטודיו שלו. הוא כתב ספר ילדים, How Roland Rolls (2013), ו-Memoirs and Misinformation (2020). הוא דיבר בגלוי על דיכאון, לקח פרוזאק במשך שנים, ואמר שהוא כבר לא לוקח תרופות. באפריל 2022 הוא העלה פרישה — "יש לי מספיק. עשיתי מספיק. אני מספיק" — וב-2024 הוריד את זה לתוכנית ל"מנוחת כוח". בפברואר 2026 האקדמיה הצרפתית העניקה לו פרס סזאר של כבוד; הוא נשא את הנאום בצרפתית.
למה ג'ים נקרא גאון
הטענה נשענת על שליטה פיזית, וזו אחת הגרסאות החזקות יותר של טענה זו בסרט המודרני. לקארי יש דרגת שליטה רצונית על שרירי הפנים וגופו שאין לה מקבילה עכשווית ברורה — היכולת להזיז באופן עצמאי חלקי פנים שרוב האנשים לא יכולים לבודד כלל, במהירות, לפי סימן, טייק אחרי טייק. זו יכולת אתלטית מאומנת לא פחות מאמנותית, והאימון מתועד: מופע שנכשל בגיל חמש עשרה, שלוש דחיות מ-Saturday Night Live, עשור של מועדונים. המרכיב השני הוא מחויבות ללא פתח מילוט — הנכונות, באיש על הירח ושמש נצחית, להסיר את רשת הביטחון הקומית לחלוטין. התצפית הביקורתית המעניינת ביותר עליו היא של איברט, שנותן לו קרדיט לא על הפקרות אלא על חישוב: בהמופע של טרומן הוא משחרר הבזקים של הפרסונה המוכרת אסטרטגית, כדי לנהל את הקהל. זו אינטליגנציה ברמת במאי לגבי ההשפעה של עצמך.
מקרה הנגד אמיתי וראוי לציון. הוא מעולם לא היה מועמד לפרס האוסקר. מספר מהופעותיו הדרמטיות סוחרות בהגינות כנה ולא בטרנספורמציה, והטווח מעבר לאותו רשם צר יותר ממה שהשבחים מרמזים. הניסיון שלו בג'ו ביידן ב-SNL ב-2020 נשפט באופן נרחב ככישלון, הסגנון בעל ההספק הגבוה שלו עומד בסתירה לנושא. והיכולת בבירור לא משתרעת על ניתוח: הקמפיין שלו ב-2009 נגד חיסונים משך את ההערכה מאתיקנים רפואיים שהוא היה, בפשטות, "בור בכל הנוגע לחיסונים", והחשבון שלו על הפגנת צ'ק של עשרה מיליון דולר דרך ויזואליזציה הוא סיפור מקסים על ביטחון ולא עדות לתובנה. מה שיש לקארי הוא מכשיר נדיר ותחושה צלולה יוצאת דופן של איך לכוון אותו לקהל. זה לא אותו דבר כמו חוכמה, והתיעוד ברור יותר כשהשניים מופרדים.
מורשת
קארי מחזיק בשני פרסי גלובוס הזהב משבע מועמדויות, מועמדות ל-BAFTA, מועמדות לפרס גילדת שחקני המסך ופרס סזאר של כבוד. הוא הפך לאזרח אמריקאי ב-2004 ומחזיק באזרחות כפולה עם קנדה. הנער שהמופע הראשון שלו נדחה כ"ריץ' ליטל גרוע" עיצב מחדש מה מוביל קומי יכול להרוויח, מה מוביל קומי יכול להיות לוהק כ, ו — בהמופע של טרומן, סרט על אדם שמגלה שכל חייו הם הופעה שבויימה עבור אנשים אחרים — מה קומיקאי יכול לומר על תהילה מבפנים.