יז'י סקולימובסקי (Jerzy Skolimowski): עקשנות כתוכנית קריירה
כילד קטן, הוא חולץ בחיים מהריסותיו של בניין שהופצץ בוורשה. אביו, חבר המחתרת הפולנית, הוצא להורג על ידי הנאצים. שישים שנה לאחר מכן, בשנות השמונים לחייו, יז'י סקולימובסקי (Jerzy Skolimowski) עדיין זכה בפרסים בפסטיבל קאן. כמעט אף פילמוגרפיה בתולדות הקולנוע העולמי אינה משתרעת על פני תקופה היסטורית כה ארוכה עם כה מעט סרטים — או שנקטעה בצורה כה מוחלטת באמצע.
ילדות תחת כיבוש
סקולימובסקי נולד ב-5 במאי 1938 בלודז', אם כי הוא ערער על מסמכים המציינים את שנת 1936 — עובדה ביוגרפית קטנה המתאימה לאדם שסרטיו מלאים במסמכי זיהוי, רישומים רשמיים ואנשים שאינם תואמים לתיאור שלהם. לאחר המלחמה, אמו הפכה לנספחת תרבות בשגרירות פולין בפראג, ושם למד בבית הספר לצד שני נערים שהפכו גם הם לקולנוענים: מילוש פורמן (Miloš Forman) ואיוון פאסר (Ivan Passer). זהו אחד מתצלומי הכיתה הבלתי-סבירים של המאה העשרים.
מתאגרף, משורר, אתנוגרף
הוא לא הוכשר כבמאי מלכתחילה. הוא קיבל תואר באתנוגרפיה מאוניברסיטת ורשה ב-1959, לאחר שלמד היסטוריה וספרות בדרך, ופיתח שתי אובססיות מקבילות: איגרוף וג'אז. הוא פרסם שירה. הוא צייר. ארכיון הקולנוע של הרווארד, בסקירה של מכלול יצירתו, מכנה זאת בפשטות "כישרונות כבירים", שנותבו לסרטים שהם "אינטנסיביים ויזואלית ובנויים פואטית". האיגרוף אינו הערת שוליים צבעונית בלבד; סרטו הקצר משנת 1962 איגרוף (Boxing) זכה בפרס הגדול בפסטיבל סרטי הספורט הבינלאומי בבודפשט, וחוש התזמון של הלוחם — הטעיה, העברת משקל, מחויבות פתאומית — ניכר בדרך שבה הסצנות שלו נעות.
לפני שביים סרט כלשהו באורך מלא, הוא כתב. הוא שיתף פעולה עם אנדז'יי ויידה (Andrzej Wajda) בסרט נערים תמימים (Innocent Sorcerers) וסיפק דיאלוגים לסרטו של רומן פולנסקי (Roman Polański) סכין במים (Knife in the Water). מה שלא ייאמר על תסריטאי פולני צעיר באותה תקופה, החזקה בשני קרדיטים אלו לפני גיל עשרים וחמש היא התחלה מרשימה.
הופעת בכורה שהורכבה משיעורי בית
לאחר מכן עשה סקולימובסקי משהו שהפך לאגדה בבתי ספר לקולנוע. בזמן לימודיו בבית הספר הלאומי לקולנוע ותיאטרון בלודז' — הוא קיבל את התואר בבימוי ב-1963 — הוא צילם את תרגילי הסטודנטים שלו באופן שניתן יהיה מאוחר יותר להרכיבם לסרט עלילתי אחד. התוצאה הייתה סימני זיהוי: אין (Identification Marks: None) (1964), סרט בכורה שנבנה מתוך עבודות קורס. זהו בדיוק סוג התמרון שהגיבורים שלו מנסים לבצע ובדרך כלל נכשלים בו: לתמרן מוסד תוך שימוש במשאבים של המוסד עצמו בלבד.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הקולנוע השלישי ועונשו
הוא הפך לדמות המרכזית במה שפולין כינתה ה"קולנוע השלישי" שלה — הדור שאחרי המלחמה שפנה מהאפוס הלאומי לעבר בעיית הזהות האינדיבידואלית בתוך מדינה קונפורמיסטית. שאלת ההנעה, כפי שתוארה, כללה "מידה ניכרת של עקשנות" ו"חרדה לגבי אופן הצלת האינדיבידואליות של האדם". סימני זיהוי: אין ו-ווקאובר (Walkover) הם, בלשון ארכיון הקולנוע של הרווארד, "דיוקנאות איקוניים של נעורים חסרי מטרה ושאיפות שנכשלו, החותכים בחדות סאטירית".
המדינה שמה לב. ידיים למעלה! (Hands Up!), שנעשה ב-1967, נאסר להקרנה — עוונו היה הצגת חברים באגודת הנוער הפולנית בחוסר כבוד. ארכיון הקולנוע של הרווארד מתבטא בבירור לגבי התוצאה: הוא עזב את פולין באותה שנה "לאחר הצנזורה הדרקונית של סרטו הפוליטי הנועז ידיים למעלה!". במאי שהיה הקולנוען הצעיר המוכשר ביותר במדינה מצא את עצמו בחוץ, בגיל עשרים ותשע.
עשרים שנה בחוץ לארץ
הגלות לא האטה אותו בהתחלה. ההתחלה (Le Départ) זכה בדוב הזהב בברלין ב-1967. בבריטניה הוא יצר את Deep End (1970) ו-הצעקה (The Shout) (1978); עבודת לילה (Moonlighting) (1982), על עובדים פולנים שנתקעו בלונדון, זכה לשבחים ביקורתיים רציניים. כפי שמנסח זאת ארכיון הקולנוע של הרווארד, הוא "ביסס את עצמו במהירות כאמן חלוץ של הקולנוע האמנותי האירופי שלאחר המלחמה". הוא עבר דרך איטליה ובריטניה ולבסוף התיישב בקליפורניה, שם שהה במשך שני עשורים.
ואז הוא עצר. במשך שבע-עשרה שנים סקולימובסקי לא יצר אף סרט. במקום זאת הוא צייר — לא כתחביב להעברת זמן, אלא כאמן פעיל. קריירות בימוי שלמות החלו והסתיימו בתוך השתיקה שלו.
השיבה
ארבעה לילות עם אנה (2008) הביא לסיומה. ארכיון הקולנוע של הרווארד מכנה את הקאמבק "מדהים, בלתי צפוי", ואת הסרט עצמו "מחקר מהורהר ואירוני על בדידות וכמיהה". בעקבותיו הגיע Essential Killing (2010), בכיכובו של וינסנט גאלו (Vincent Gallo), שזכה בפרס חבר השופטים המיוחד בוונציה, ואז, בגיל שמונים וארבע, EO (2022) — זוכה פרס חבר השופטים בקאן ומועמד לפרס האוסקר. ונציה כבר העניקה לו את פרס אריה הזהב על מפעל חיים בשנת 2016, ופולין העניקה לו את פרס הנשר בשנת 2003 על שמירה על "עמדה עצמאית" כאמן פולני וכמהגר.
מדוע יז'י נקרא גאון
הטענה נשענת על המצאה פורמלית — סירוב מתמשך לקבל שלסצנה יש רק צורה אחת אפשרית. סרטיו של סקולימובסקי בנויים כפי ששירים בנויים, על אסוציאציה ודימוי ולא על שרשרת סיבתית של תסריטאות רגילה, וזו הסיבה שארכיון הקולנוע של הרווארד בוחר ב"בנוי פואטית" ולא ב"מתוסרט היטב". הוא נקרא "אחד הקולות המקוריים ביותר של הגל החדש הפולני", ומקוריות היא המילה המדויקת: הוא עשה סרט בכורה מתרגילי סטודנטים, יצר סרטים פוליטיים שהובילו לגלותו בגיל עשרים ותשע, ובגיל שמונים וארבע יצר סרט שהביס מתחרים צעירים ממנו בהרבה בקאן. טווח אמיתי על פני דיסציפלינות נפרדות — שירה, ציור, תסריטאות, משחק, איגרוף — נוטה להיטען בתדירות גבוהה יותר מאשר להיות מודגם. במקרה שלו, הפרסים קיימים במספר קטגוריות.
ההסתייגות הכנה היא השתיקה של שבע-עשרה השנים. גוף עבודה עם חור בגודל כזה באמצע אינו התיעוד של יוצר כפייתי ובלתי ניתן לעצירה; זהו התיעוד של אדם שיכול היה לקחת או להשאיר את המדיום, ולמשך תקופה ארוכה השאיר אותו. חלק מסרטיו דוברי האנגלית משנות ה-70 וה-80 זוכים להערכה רבה יותר מאשר לצפייה. וחלק ניכר ממה שהופך את עבודתו המוקדמת ליוצאת דופן אינו נפרד מהלחץ הספציפי של הצנזורה המדינתית הפולנית — אנטגוניסט שנתן לעקשנות שלו משהו ששווה להתעקש לגביו. מה שאינו שנוי במחלוקת הוא שהוא עשה את שלו במשך שישה עשורים ומעולם לא התבלבלו בינו לבין אף אחד אחר.
מה נותר
מורשתו של סקולימובסקי היא ההוכחה שקולנוען לא חייב להיות רק קולנוען, וכי קריירה יכולה לשרוד גם לאחר שנשברה לשניים. הוא האריך ימים יותר מהצנזורים שהגלו אותו, האריך ימים יותר מהפרישה שלו עצמו, וחזר לזכות בפסטיבלים שבתחילה הפכו אותו לשם דבר בשנות ה-60. הילד שחולץ מהריסות ורשה המשיך לקום.