חאבייר מריאס: המלך של מדינה שלא קיימת
במשך שנים הוזכר שמו כמועמד נצחי לפרס נובל לספרות, והוא היה גם, כתוצאה מכבוד נפרד ומוזר בהרבה, המלך המכהן של מיקרו-אומה קריבית בדיונית בשם רדונדה (Redonda) – תואר שירש מכיוון שקודמו לכתר התרגש עד דמעות מהאופן שבו חאבייר מריאס כתב על משורר מת. שתי העובדות הללו נכונות, ושתיהן אומרות משהו ממשי על סופר שבילה את הקריירה שלו בטשטוש הגבול בין המצאה לבין העולם שממנו היא הומצאה.
נולד לבית מוחרם
מריאס נולד ב-20 בספטמבר 1951, במדריד, הרביעי מבין חמישה בנים של הפילוסוף חוליאן מריאס (Julián Marías), שנכלא ונאסר עליו ללמד בשל התנגדותו למשטרו של פרנקו, ושל הסופרת דולורס פרנקו מנרה (Dolores Franco Manera). הפוליטיקה של המשפחה אילצה חלק מילדותו לגלות באוניברסיטאות אמריקאיות שבהן מצא אביו עבודת הוראה, בייל (Yale) ובמכללת ולסלי (Wellesley College), מה שהעניק לחאבייר הצעיר חשיפה מוקדמת ומעצבת לאנגלית בנוסף לספרדית שפת אימו. הוא למד פילוסופיה וספרות באוניברסיטת קומפלוטנסה במדריד (Complutense University) בין 1968 ל-1973, וכבר החל לכתוב ברצינות כנער – הרומן הראשון שלו, "לוס דומיניוס דל לובו" (Los dominios del lobo), נכתב בטיוטה ראשונית בגיל שבע-עשרה כשגר עם דודו בפריז, ופורסם כשהיה בן עשרים.
מתרגם לפני שהיה סופר
במשך רוב שנות ה-70 ואילך, מריאס פרנס את עצמו על ידי תרגום ספרות בשפה האנגלית לספרדית – לורנס סטרן, תומאס הארדי, ג'וזף קונרד, ולדימיר נבוקוב, ויליאם פוקנר, הנרי ג'יימס ורוברט לואיס סטיבנסון. תרגומו משנת 1979 ל"טריסטרם שנדי" של סטרן זכה בפרס התרגום הלאומי של ספרד, ומ-1983 עד 1985 הוא הרצה על ספרות ותרגום ספרדי באוניברסיטת אוקספורד – חוויה שסיפקה מאוחר יותר את הרקע והאווירה לפריצת הדרך הספרותית שלו. המקצוע הותיר חותם קבוע על סיפוריו: לפי הבחנתו שלו, כמעט כל גיבור שכתב אחרי אמצע שנות ה-80 היה, בצורה כלשהי, מפרש, מתרגם או כותב צללים – אנשים, כפי שכינה זאת, "המוותרים על קולם שלהם".
רומני אוקספורד שהביאו לפרסומו
"כל הנשמות" (Todas las almas, 1989), שעלילתו מתרחשת בקרב עמיתיו האקסצנטריים של קולג' באוקספורד, העניק למריאס את פריצת הדרך הממשית הראשונה שלו, אך ההכרה הבינלאומית הגיעה עם "לב כה לבן" (Corazón tan blanco, 1992), המתמקד במתורגמן של האומות המאוחדות ורדוף על ידי סוד משפחתי, שזכה בפרס המבקרים של ספרד ותורגם בהרחבה. "מחר בקרב חשוב עלי" (Mañana en la batalla piensa en mí, 1994) הגיע בעקבותיו, והוא בנוי סביב דמות של מספר שהוא כותב צללים. שני הרומנים ביססו את המשלב הפסיכולוגי שמריאס ישכלל בשארית הקריירה שלו: משפטים ארוכים, סוטים מן הנושא, מוסמכים בצורה מהפנטת, ההופכים רגע אחד של משבר מכל זווית אפשרית, ומתעניינים יותר במה שהדמויות כמעט אומרות מאשר במכניקה של העלילה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הטרילוגיה שהמבקרים מכנים יצירת מופת
בין 2002 ל-2007 פרסם מריאס את שלושת הכרכים המרכיבים את "הפנים שלך מחר" (Your Face Tomorrow), שכונסו מאוחר יותר כיצירה אחת ב-2009 – רומן רחב יריעה המתמקד במתרגם שדמותו עוצבה בחלקה על פי ההיספניסט האמיתי מאוקספורד, סר פיטר ראסל (Sir Peter Russell), העובד בצללי המודיעין הבריטי. מבקרים רואים בטרילוגיה את הישגו השאפתני והשלם ביותר, המרחיב את נושאי הפרשנות והבגידה מרומני אוקספורד המוקדמים שלו לכדי הגות מלאה על ידע, שותפות לדבר עבירה וחוסר האפשרות לתרגם אי פעם באופן מלא את כוונותיו של אדם אחר. הוא המשיך להפיק רומנים מרכזיים עד לעשור האחרון לחייו – "ההתאהבויות" (Los enamoramientos, 2011), סיפור מתח בלשי המסופר על ידי אישה; "ברטה איסלה" (2017) וספר ההמשך שלו "תומאס נווינסון" (2021), שחזרו לעולם המודיעין החשאי. מבקר ב-Kirkus סיכם את הקונצנזוס הביקורתי סביב "ההתאהבויות" בבוטות: "אינטליגנטי בצורה מסחררת, נגיש בצורה מושכת – נראה שאין דבר שמריאס לא יכול לגרום לסיפורת לעשות. אין פלא שהוא מוזכר תדיר כמועמד פוטנציאלי לפרס נובל."
ממלכת רדונדה
בשנת 1997, הסופר ג'ון ויין-טייסון (Jon Wynne-Tyson) – אז ה"מלך" המכריז על עצמו של רדונדה, אי לא מיושב שהמונרכיה הבדיונית שלו הועברה בין סופרים במשך עשורים כבדיחה ספרותית בעלת משקל תרבותי ממשי – ויתר על התואר לטובת מריאס, לאחר שהתרגש מהאופן הרגיש שבו תיאר מריאס את המשורר ג'ון גוסוורת' (John Gawsworth), מחזיק קודם בכתר, ב"כל הנשמות". מריאס, שכינה את עצמו חאבייר הראשון (Xavier I), המשיך עם הרעיון לשארית חייו: הוא העניק תארי אצולה לסופרים ולקולנוענים שהעריץ, והפך את פדרו אלמודובר לדוכס של טרמולה, את ו. ג. זבאלד לדוכס של ורטיגו, ואת פרנסיס פורד קופולה לדוכס של מגלופוליס, והוא ייסד את פרס הספרות "פרמיו ריינו דה רדונדה" (Premio Reino de Redonda), והעניק אותו במהלך השנים בין היתר ל-ג'. מ. קוטזי, מילן קונדרה, אומברטו אקו וריי ברדבורי. זו הייתה פעולה מורכבת של נדיבות ספרותית שהוסוותה כבדיחה – דרך לכבד בפומבי את הסופרים שראה כעמיתיו.
הכרה, עיתונאות והאקדמיה
ספריו של מריאס נמכרו בכמעט תשעה מיליון עותקים ב-46 שפות, והוא אסף רשימה בינלאומית יוצאת דופן של כיבודים: פרס רומולו גאייגוס, פרס דבלין הספרותי הבינלאומי (שחלק, באופן חריג, עם מתרגמתו הוותיקה לאנגלית מרגרט ג'ול קוסטה), פרס נונינו הבינלאומי, הפרס האוסטרי הממלכתי לספרות אירופית ופרס פורמנטור. בשנת 2008 הוא נבחר לאקדמיה המלכותית הספרדית (Real Academia Española), הגוף המפקח על השפה הספרדית, מושב שהחזיק בו עד מותו. לצד סיפוריו הוא כתב טור ארוך ונקרא מאוד עבור העיתון "אל פאיס" (El País), וניהל לזמן קצר הוצאת ספרים קטנה משלו, "ריינו דה רדונדה", שבה החיה יצירות של סופרים נשכחים שהעריץ.
מוות
מריאס מת מדלקת ריאות ב-11 בספטמבר 2022, בביתו במדריד, בגיל שבעים. ראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ס כינה את מכלול יצירתו "חלק מהותי מהספרות שלנו", והסופר העמית אדוארדו מנדוסה, במחווה שצוינה באותה עת, כינה אותו בפשטות "הסופר הטוב ביותר בספרד" ברגע מותו.
מדוע חאבייר מכונה גאון
הטענה עבור מריאס נשענת על מיומנות ספרותית מאוד ספציפית: יכולת חסרת תקדים לקיים מתח פסיכולוגי לאורך משפטים המשתרעים על פני עמוד או יותר, המקיפים תפיסה או היסוס בודד מכל זווית לפני שהם מתחייבים למשמעות – סגנון שמבקרים כינו שוב ושוב "אינטליגנטי בצורה מסחררת" מבלי לאבד את המשיכה הנרטיבית, איזון קשה שכמעט אף סופר אחר מבני דורו לא הצליח להשיג באורך דומה. מועמדותו הממושכת לפרס נובל מעולם לא הייתה סתם פרסום; היא שיקפה קונצנזוס ביקורתי אמיתי שהפרוזה שלו השיגה משהו חדש מבנית באופן שבו רומן יכול לייצג היסוס וספק מוסרי בזמן אמת. טיעון הנגד הכנה הוא שאותה טכניקה מרחיקה קוראים שמוצאים את משפטיו ארוכים מדי ואת עלילותיו איטיות מדי בכוונה, לעיתים באופן מתסכל, לפתרון – סגנון המתגמל סבלנות יותר מאשר הוא מתגמל נגישות מיידית, ואחד שהמוניטין שלו, בהיעדר פרס הנובל שמעולם לא זכה בו, עדיין תלוי בכבדות בשיפוטם של מבקרים ולא בקהל קוראים המוני.
מורשת
מריאס הותיר אחריו חמישה-עשר רומנים, שלושה קובצי סיפורים, ועשורים של עיתונאות ותרגום, לצד הממלכה הבדיונית רדונדה שהפכה הערצה ספרותית לפעולת תיאטרון מתמשכת. הגרסאות באנגלית של מתרגמתו מרגרט ג'ול קוסטה נשאו את המוניטין שלו לעולם דובר האנגלית בצורה יסודית יותר כמעט מכל סופר ספרדי עכשווי אחר, והשערות הנובל הנצחיות שליוו אותו במשך שני עשורים נותרות, גם ללא פתרון, אחד האותות המוסדיים הברורים ביותר לכך שהעולם הספרותי התייחס ברצינות כה רבה לשאפתנותו בכל משפט ומשפט.