ג'ארד דיימונד: הפיזיולוג שהסביר את ההיסטוריה
ג'ארד דיימונד הקדיש את שלושת העשורים הראשונים לקריירה שלו לחקר כיס המרה והציפורים של גינאה החדשה, ופרסם מאמרים בכתבי עת לפיזיולוגיה שכמעט איש מחוץ לתחומו לא קרא. לאחר מכן, בשנות השישים לחייו, הוא כתב ספר ששאל שאלה שהפנה אליו פוליטיקאי מגינאה החדשה - מדוע לאנשים לבנים יש כל כך הרבה מטען, ולנו יש כל כך מעט? - והתשובה שנתן שינתה את האופן שבו מיליוני קוראים תופסים את עלייתן ונפילתן של ציוויליזציות. הספר זכה בפרס פוליצר. הוא גם הפך אותו, לצמיתות, למטרה לביקורת מצד היסטוריונים ואנתרופולוגים שסברו שהוא הציג את התחום כולו בצורה פשטנית מדי.
פיזיולוג מהרווארד וקיימברידג'
ג'ארד מייסון דיימונד (Jared Mason Diamond) נולד ב-10 בספטמבר 1937 בבוסטון, מסצ'וסטס, בנם של לואיס ק. ופלורה ק. דיימונד. הוא קיבל תואר ראשון מהרווארד ב-1958 ותואר דוקטור מאוניברסיטת קיימברידג' ב1961; הכשרה שכיוונה אותו למדעי המעבדה ולא למדעי החברה שבהם יתפרסם מאוחר יותר. הוא החזיק במלגת מחקר בפיזיולוגיה בטריניטי קולג', קיימברידג' בין השנים 1961-1965 ובמלגת מחקר זוטרה בחברת העמיתים של הרווארד בערך באותה תקופה, לפני שהצטרף לבית הספר לרפואה של UCLA בשנת 1966, תחילה כפרופסור חבר, והחל מ-1968 כפרופסור מן המניין לפיזיולוגיה - משרה שממנה יעבור בסופו של דבר לעבר הגיאוגרפיה מבלי לעזוב את המדעים באופן רשמי.
שתי קריירות הפועלות במקביל
התפוקה האקדמית של דיימונד התפצלה בבירור לשני מסלולים במשך רוב הקריירה שלו. כפיזיולוג, מחקרו התמקד בממברנות ביולוגיות ובמכניקה של תפקוד איברים; כחוקר טבע בשדה, הוא הפך לעמית מחקר במחלקה לאורניתולוגיה של המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע משנת 1973 ובמוזיאון להיסטוריה של הטבע במחוז לוס אנג'לס משנת 1985, כשהוא בונה עשרות שנים של עבודת שדה על אוכלוסיות הציפורים של גינאה החדשה ואיי האוקיינוס השקט. עבודת שדה זו - שנים שבילה בקרב קהילות בגינאה החדשה בחקר ביולוגיה אבולוציונית ואקולוגיה - הפכה לחומר המקור הישיר לספרים הפופולריים שבסופו של דבר האפילו על עבודת המעבדה שלו בהכרה הציבורית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הספרים שהפכו אותו למפורסם
המעבר של דיימונד לקהל רחב יותר החל עם 'השימפנזה השלישי' (1992), תיאור של האבולוציה האנושית הממוסגר דרך השוואה לקרוביה הגנטיים הקרובים ביותר של האנושות. 'למה מין הוא כיף?' (1997) יישם את אותה שיטה רב-תחומית על הביולוגיה האבולוציונית של המיניות האנושית. אף אחד מהם לא הכין את הקוראים לקנה המידה של מה שבא לאחר מכן: 'רובים, חיידקים ופלדה: גורלן של חברות אנושיות' (1997) יצא לענות על שאלה שפוליטיקאי מגינאה החדשה בשם יאלי (Yali) הציב לדיימונד ישירות - מדוע אירופאים הגיעו לגינאה החדשה עם "מטען" מיוצר בעוד שלתושבי גינאה החדשה הייתה טכנולוגיה חומרית דלה בהרבה - וטען שהתשובה אינה נעוצה בהבדל ביכולת אנושית אלא במקריות גיאוגרפית וביולוגית: אילו אזורים קרה שהיו בהם צמחים ובעלי חיים הניתנים לביות, ואילו אוכלוסיות קרה שפיתחו חסינות למחלות כתוצר לוואי של התיישבות חקלאית צפופה. הספר זכה בפרס פוליצר לעיון כללי לשנת 1998, והביולוג אדוארד או. וילסון (Edward O. Wilson) שיבח אותו על שהראה "כיצד היסטוריה וביולוגיה יכולות להעשיר זו את זו כדי להפיק הבנה עמוקה יותר של המצב האנושי". דיימונד המשיך עם 'התמוטטות: מדוע חברות בוחרות להיכשל או להצליח' (2004), שהפנה את אותה עדשה של דטרמיניזם סביבתי על קריסה חברתית, ומאוחר יותר את 'העולם עד אתמול' (2012) ו'תהפוכות' (2019), שיישמו שיטה השוואתית על חברות מסורתיות ועל תגובה למשבר לאומי בהתאמה.
הכרה מוסדית
האותות שקיבל דיימונד משתרעים על פני שתי הקריירות שלו. הוא קיבל מלגת קרן מקארתור ב-1985, המכירה במדע השדה הבינתחומי שהיווה בסיס לכתיבתו הפופולרית המאוחרת, ופרס קוסמוס היפני ב-1998, באותה שנה שבה זכה בפרס הפוליצר. הוא נבחר לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, לאקדמיה הלאומית למדעים, ולחברה הפילוסופית האמריקאית, וקיבל את פרס בר (Burr Award) מטעם נשיונל ג'יאוגרפיק. אוניברסיטת UCLA עצמה הציגה אותו כדוגמה מובהקת להיקף הבינתחומי של האוניברסיטה, תוך ציון שהוא עבר באופן רשמי לפרופסורה בגיאוגרפיה מבלי לנטוש את ההכשרה הביולוגית שהעניקה לטיעוניו ההיסטוריים את הבסיס הראייתי שלהם.
הטיעון ומבקריו
לב המוניטין הציבורי של דיימונד נשען על סירוב מפורש אחד: דחיית הרעיון שחלק מהעמים תעשו וכבשו בעוד אחרים לא עשו זאת בגלל הבדל מולד באינטליגנציה או ביכולת, והחלפתו בגיאוגרפיה - המקריות של אילו אזורים היו בהם חיטה, שעורה, סוסים ובקר הזמינים לביות, ואילו לא. המסגור הזה זיכה אותו בקהל קוראים כללי עצום דווקא משום שהציע אלטרנטיבה לבושה מדעית להסברים גזעניים של ההיסטוריה. הוא גם עורר ביקורת אקדמית מתמשכת: היסטוריונים ואנתרופולוגים טענו שהדטרמיניזם הסביבתי של דיימונד מפשט יתר על המידה חברות אנושיות משתנות לשרשרת סיבתית אחת, שהוא לעיתים מפריז בחידוש של טיעונים הקיימים זמן רב במחלקות לגיאוגרפיה והיסטוריה, ושמסגרת שנבנתה כמעט כולה על גורמים חומריים וסביבתיים מותירה מעט מדי מקום לתרבות, פוליטיקה וקבלת החלטות אנושית מקרית. מבקרים ציינו גם כי במאמצו לשלול הסברים גנטיים לאי-שוויון, חלק מטיעוניו נעו מהר יותר מכפי שהתיעוד הארכיאולוגי יכול היה לתמוך בו במלואו.
מדוע ג'ארד נקרא גאון
דיימונד הוא אחד הסופרים הבודדים בקבוצה זו ש"גאון" משמש עבורו לתיאור משהו הקרוב למשמעותו המילולית - הסינתזה הפולימטית של שתי הכשרות מדעיות נפרדות לחלוטין, פיזיולוגיה וביולוגיה אבולוציונית, לתוך תיאור של ההיסטוריה האנושית. המיומנות הקוגניטיבית הספציפית שלו מתועדת ישירות: התיאור של UCLA עצמה לקריירה שלו מכנה אותו "אותו מדען נדיר שיכול לדבר לציבור - ולהיות מובן", תיאור המציין את הכישרון האמיתי - לא נתונים חדשים, אלא היכולת לדחוס עשורים של עבודת שדה על אקולוגיה של ציפורי גינאה החדשה וביולוגיה של מחלות לתוך טיעון הנגיש לקורא כללי, תוך שהוא מחזיק יחד ראיות מאגרונומיה, אפידמיולוגיה, בלשנות וזואולוגיה בבת אחת. זהו הישג קוגניטיבי אמיתי ויוצא דופן: רוב כותבי המדע הפופולרי המצליחים עובדים בתוך דיסציפלינה אחת, לא על פני ארבע או חמש בו-זמנית. מקרה הנגד הכן מתועד באותה מידה: אותה קהילה מדעית שמעריצה את הסינתזה טענה שוב ושוב שהתזה המרכזית של דיימונד מסודרת מדי, שהדטרמיניזם הגיאוגרפי מחליק חריגים ונסיבות שהיסטוריונים מקצועיים מבלים קריירות בוויכוח עליהם, וכי פרס פוליצר על סינתזה נגישה אינו בעל תוקף זהה למקוריות בתוך כל אחד מהתחומים שמהם הוא שואב. הגאונות של דיימונד, בקריאה ההוגנת ביותר של התיעוד, היא גאונות של חיבור ותרגום ולא של גילוי חדש.
מורשת
'רובים, חיידקים ופלדה' נותר, עשורים לאחר פרסומו, הניסיון הנקרא ביותר בכרך אחד להסביר אי-שוויון גלובלי ללא פנייה לגזע, והוא עשה יותר מכל ספר פופולרי אחר של תקופתו כדי להכניס הסברים סביבתיים וביולוגיים של ההיסטוריה לשיחה רגילה - גם כאשר הטיעון שהוא פופולריזציה שלו ממשיך להיות מושא לוויכוח במחלקות האוניברסיטאיות שמהן הוא שאב.