ג'יין אדמס: האישה שבנתה את מצפונה של עיר
בשנת 1889 שכרו שתי נשים צעירות אחוזה מתפוררת בצד המערבי הקרוב של שיקגו (Chicago), ברובע של בתי דירות לעולים שהעיר העדיפה שלא לחשוב עליו, ועברו להתגורר בה. 'הול האוס' (Hull House) צמח למתחם של שלושה-עשר מבנים שקלט אלפיים מבקרים בשבוע, והוא שינה את מה שהאמריקאים האמינו שחברה חייבת לחבריה העניים ביותר. ארבעים ושתיים שנים לאחר מכן, ג'יין אדמס הפכה לאישה האמריקאית הראשונה שזכתה בפרס נובל לשלום – עד אז, לאחר עשור שבו כונתה בוגדת בעיתונות הלאומית.
סידרביל (Cedarville)
היא נולדה ב-6 בספטמבר 1860 בסידרביל, אילינוי, הצעירה מבין שמונה ילדים במשפחה אנגלו-אמריקאית אמידה. אמה, שרה ובר (Sarah Weber), נפטרה בשנת 1863, כשהייתה ג'יין בת שנתיים. אביה, ג'ון ה. אדמס (John H. Addams), היה סנאטור במדינת אילינוי וממייסדי המפלגה הרפובליקנית, ורצינותו המוסרית הטביעה בה חותם תמידי. בגיל ארבע לקתה בשחפת של עמוד השדרה, מחלת פוט (Pott's disease), שהותירה בה עקמת שנשאה עמה כל חייה. אביה נישא בשנית בשנת 1868.
השכלה והתמוטטות
היא למדה בסמינר לנשים ברוקפורד (Rockford Female Seminary), ערכה את עיתון המכללה, נבחרה לאגודת פי בטא קפא (Phi Beta Kappa), סיימה את לימודיה כמצטיינת מחזור בשנת 1881 וקיבלה תעודה מכללתית. לאחר מכן נרשמה למכללה לרפואה לנשים של פנסילבניה (Woman's Medical College of Pennsylvania) בפילדלפיה, שם למדה שנה אחת בלבד, ופרשה בשנת 1881–1882 לאחר בריאות לקויה והתמוטטות עצבים. היה זה המשבר הסטנדרטי של הדור הראשון לנשים אמריקאיות משכילות: הן הוכשרו לעבודה שהחברה לא התכוונה להציע להן. אדמס תיארה מאוחר יותר את מה שאותו דור באמת רצה – "אותה זכות למחשבה ופעולה עצמאיות," ו"אמון חדש באפשרויות שלה, ותקווה רעננה יותר בהתקדמותה המתמדת."
טוינבי הול (Toynbee Hall)
התשובה הגיעה בלונדון, בטוינבי הול, מרכז קהילתי שבו גברים מהאוניברסיטה חיו בקרב עניי המזרח העירוני במקום לבקר אותם. אדמס התרשמה פחות מהצדקה ויותר מהיעדר ההתנשאות – "קהילה של אנשי אוניברסיטה... חופשייה כל כך מ'עשיית טוב מקצועית', כנה ללא העמדת פנים." היא ואלן גייטס סטאר (Ellen Gates Starr), שאותה פגשה ברוקפורד, החליטו לבנות דבר דומה בשיקגו.
הול האוס
הן פתחו אותו בשנת 1889 באחוזה רעועה שבנה צ'ארלס הול (Charles Hull) ב-1856. מה שהבדיל את 'הול האוס' ממיסיון היה שהצוות שלו חי שם כשכנים, ושהוא סיפק לא נדבות אלא יכולת: בית ספר ערב למבוגרים, מועדונים לילדים ולצעירים, מטבח ציבורי ובית מרחץ, גלריית אמנות, אולם התעמלות, בית ספר למוזיקה, קבוצת דרמה ותיאטרון, ספרייה, לשכת תעסוקה, כריכיית ספרים, חדר אוכל, ועם הזמן גם מגרש משחקים ומחנה קיץ. אדמס הגדירה את העקרונות בפשטות – ללמד באמצעות דוגמה, לתרגל שיתוף פעולה, ולתרגל דמוקרטיה חברתית, כלומר יחסים שוויוניים מעבר לקווי המעמדות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הדיירים שמשך המקום הפכו לרשימת תהילה של הרפורמה האמריקאית: ג'וליה לת'רופ (Julia Lathrop), פלורנס קלי (Florence Kelley), לואיז דה-קוון בואן (Louise DeKoven Bowen), ד"ר הארייט אלין רייס (Harriett Alleyne Rice), ומרי רוזט סמית' (Mary Rozet Smith). בשנת 1894 מונתה אדמס למפקחת תברואה של רובע 19 בשיקגו, האישה הראשונה שהחזיקה בתפקיד כזה, לאחר שהגיעה למסקנה ששיעור התמותה בשכונה הוא בעיית פינוי אשפה עוד לפני שהיה דבר אחר. בשנת 1901 היא ייסדה את האגודה להגנה על קטינים (Juvenile Protective Association), ובשנת 1920 הייתה בין מייסדי האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (American Civil Liberties Union).
הסוציולוגיה של שכונה
הול האוס היה גם מכון מחקר. דייריו ערכו מחקרים אמפיריים על דיור, מיילדות, עייפות תעשייתית, שחפת, טיפוס, פינוי אשפה, קוקאין ועריקות מבית הספר, ובשנת 1893 פרסמו את מפות ומאמרים של הול האוס (Hull-House Maps and Papers), שהשתמשו במיפוי סטטיסטי כדי להפוך רובע עירוני לקריא – טכניקה שעיצבה את המחקר החברתי מאז. אדמס הייתה חברה מייסדת של האגודה האמריקאית לסוציולוגיה (American Sociological Society) שהוקמה ב-1905, הציגה בפניה מאמרים ב-1912, 1915 ו-1919, ופרסמה חמישה מאמרים ב-כתב העת האמריקאי לסוציולוגיה (American Journal of Sociology) בין 1896 ל-1914. היא הייתה עמיתה של ג'ון דיואי (John Dewey) וג'ורג' הרברט מיד (George Herbert Mead), וביחד עם דיואי הגדירה מחדש את הדמוקרטיה במונחים פרגמטיים כפעילות אזרחית – עם דגש רב יותר על חובה מאשר על זכויות.
היא כתבה בהתמדה: דמוקרטיה ואתיקה חברתית (1902), אידיאלים חדשים לשלום (1907), רוח הנעורים ורחובות העיר (1909), האוטוביוגרפיה עשרים שנה בהול האוס (1910), מצפון חדש ורוע עתיק (1912) על זנות, הדרך הארוכה של זיכרון הנשים (1916), שלום ולחם בזמן מלחמה (1922) ו-עשרים השנים השניות בהול האוס (1930).
קמפיין השלום
הפציפיזם שלה קדם למלחמת העולם: בשנת 1898 הצטרפה לליגה האנטי-אימפריאליסטית נגד סיפוח הפיליפינים. בשנת 1912 הציגה את מועמדותו של תאודור רוזוולט (Theodore Roosevelt) לנשיאות מטעם המפלגה הפרוגרסיבית וניהלה עבורו מסע בחירות. בינואר 1915 הפכה ליושבת ראש לאומית של מפלגת הנשים לשלום (Woman's Peace Party), ובאפריל של אותה שנה עמדה בראש הקונגרס הבינלאומי של נשים בהאג (The Hague), כשהיא עומדת בראש הוועדה שחיפשה סיום מוסכם למלחמה. בשנת 1919 נבחרה לנשיאת הוועדה הבינלאומית של נשים לשלום קבוע בציריך (Zürich); הגוף הפך לליגה הבינלאומית של נשים לשלום וחופש (Women's International League for Peace and Freedom). הדוקטרינה שלה ל"שלום חיובי" גרסה שהיעדר לחימה אינו מספיק – השלום דרש צדק חברתי ומוסדות דמוקרטיים בבסיסו.
אמילי גרין בולץ' (Emily Greene Balch), שצפתה בה מנהלת את קונגרס האג באפריל 1915, כתבה: "מיס אדמס זורחת, כה מכבדת את דעותיהם של כולם, כה להוטה להבין ולגלות אמפתיה, כה סבלנית לאנרכיה ואפילו לאגו, ובכל זאת תמיד נוכחת, חזקה, חכמה ומובילה."
השמצה ונקודות עיוורות
המחיר היה כבד. לאחר נאום פציפיסטי בקרנגי הול (Carnegie Hall) בשנת 1915 היא זכתה לקריאות בוז עד שירדה מהבמה. עיתונים, כולל ה-ניו יורק טיימס (New York Times), הוקיעו אותה כלא-פטריוטית; בנות המהפכה האמריקאית (Daughters of the American Revolution) גירשו אותה; הלגיון האמריקאי תיאר את הליגה כנשים נאיביות בצורה מסוכנת. לרקורד שלה יש כתם אמיתי משלו: כסגנית נשיא האיגוד האמריקאי להיגיינה חברתית (American Social Hygiene Association) היא תמכה באאוגניקה כאמצעי למיגור חולאים חברתיים נתפסים, ומנתה את האאוגניקאים דייוויד סטאר ג'ורדן (David Starr Jordan) ושרלוט פרקינס גילמן (Charlotte Perkins Gilman) בין חבריה הקרובים.
הוקרה ושנים מאוחרות
אוניברסיטת ייל (Yale) העניקה לה תואר מוסמך לשם כבוד בשנת 1910, האישה הראשונה שזכתה לכבוד זה. בשנת 1931 חלקה את פרס נובל לשלום עם ניקולאס מארי באטלר (Nicholas Murray Butler) ותרמה את כספי הפרס לליגה לשלום וחופש. בריאותה התדרדרה לאחר התקף לב ב-1926, והיא נפטרה בשיקגו ב-21 במאי 1935, בגיל שבעים וארבע, ונקברה בסידרביל. מערכות היחסים הקרובות ביותר שלה היו עם נשים: תחילה אלן גייטס סטאר, ולאחר מכן מרי רוזט סמית', בת זוגה במשך ארבעים שנה עד מותה של סמית' ב-1934, עמה חלקה בית קיץ בבר הארבור (Bar Harbor). "אני מתגעגעת אלייך נורא ושייכת לך עד מוות," כתבה לה.
מדוע אדמס חשובה
כשנפטרה, היא הייתה האישה המוכרת ביותר בחיים הציבוריים האמריקאיים. הול האוס הוא נקודת המוצא של העבודה הסוציאלית המקצועית בארצות הברית, של הרפורמה במערכת המשפט לנוער, ושל התפיסה שעוני הוא מצב מבני שיש לחקור אותו במקום כישלון מוסרי שיש לנזוף בו. התעקשותה ששלום נבנה ולא רק מוכרז עוברת כחוט השני במאה שנים של התארגנות בינלאומית. היא טעתה, בפומבי ובאופן משמעותי. היא גם הדגימה, ברובע אחד בשיקגו, כיצד עשויה להיראות דמוקרטיה אם היא תיקח את טענותיה שלה ברצינות.