יאן לבוסלב בלה: הכומר שייסד את המוזיקה האמנותית הסלובקית
יאן לבוסלב בלה (Ján Levosלב Bella) עבד במשך ארבעים ושישה שנים על אופרה שהשתמשה בלברית שריכרד וגנר (Richard Wagner) בעצמו חיבר פעם וזנח, ועד שהגיעה לבסוף לבמה בשנת 1926, המלחין שלה היה אדם בן שמונים ושתיים שכבר עזב את הכהונה, שינה את דתו ובילה את רוב הקריירה שלו כמנצח מקהלה בעיירה קטנה בטרנסילבניה. סלובקיה רואה בו כיום את מייסד מסורת המוזיקה האמנותית הלאומית שלה, תואר שנדרשו רוב שנות חייו כדי לזכות בהכרה עבורו.
מהסמינר לסימפוניה
בלה נולד ב-4 בספטמבר 1843 בליפטובסקי סווטי מיקולש (Liptovský Svätý Mikuláš), בצפון דובר הסלובקית של האימפריה האוסטרית, וחינוכו המוקדם היה מוזיקלי ביסודו כמו גם כנסייתי לחלוטין. הוא למד בלוצ'ה (Levoča) בין השנים 1853–1859 אצל לאופולד דבוז'אק (Leopold Dvořák), שם למד פסנתר, עוגב, הלחנה וניצוח, לאחר מכן השלים לימודים תיכוניים בבנסקה ביסטריצה (Banská Bystrica) לפני שנכנס לסמינר תיאולוגי שם. בין השנים 1863–1865 למד תיאולוגיה באוניברסיטת וינה, ובמקביל קיבל הכשרה מוזיקלית רשמית מסימון זכטר (Simon Sechter), מורה להלחנה מהמוערכים ביותר במרכז אירופה, ומהמנצח גוטפריד פרייר (Gottfried Preyer) – הכשרה שהציבה את הכומר לעתיד בתוך מוסד המוזיקה המקצועי הרציני של וינה, גם בעת שהתכונן להסמכתו.
הוא הוסמך לכמורה בשנת 1866 ושילב בתחילה בין שני המקצועות, כשלימד שירה ותיאוריה מוזיקלית באותו סמינר תיאולוגי שבו למד. בין השנים 1869–1881 כיהן כמנהל המוזיקה העירוני בקרמניצה (Kremnica), משרה שאפשרה לו להלחין ולנצח על בסיס קבוע יותר, ובמהלך שנים אלו התרחבו אופקיו המוזיקליים באופן מכריע: חשיפה ליצירותיהם של שומאן (Schumann), וגנר וסמטנה (Smetana) בשנת 1873 דחפה אותו לעבר צורות תזמורתיות גדולות יותר, מה שהוביל ליצירת "Osud a ideál" ("גורל ואידיאל") בשנת 1874 – יצירה המוכרת כפואמה הסימפונית הראשונה שנכתבה על ידי מלחין סלובקי, ומעשה מכוון מוקדם לבניית רפרטואר מוזיקה אמנותית לאומית כמעט מכלום.
עזיבת הכמורה
בשנת 1881 ביצע בלה צעד מכריע ובעל עלות אישית: הוא עזב את הכמורה הקתולית והמיר את דתו לפרוטסטנטיות, מהלך שסיים את הקריירה הכנסייתית שלו ושלח אותו באותה שנה לקבל משרה של קנטור ומנהל מוזיקה בסיביו (Sibiu, אז הרמנשטאדט), בטרנסילבניה, שם נשאר במשך ארבעה עשורים עד שנת 1921. היה זה מסלול יוצא דופן עבור מלחין שכבר נלקח ברצינות על ידי דמויות מוזיקליות אירופיות מרכזיות – מקורות מתארים כי זכה להערכתם של אנטונין דבוז'אק (Antonín Dvořák), יוהנס ברהמס (Johannes Brahms) וארנו דוהנאני (Ernő Dohnányi) – ובכל זאת הוא בילה את רוב חיי העבודה שלו לא בווינה או בפראג, אלא בניהול החיים המוזיקליים העירוניים בעיירה טרנסילבנית פרובינציאלית, בניצוח על הרכבים מקומיים ובהלחנה בעיקר מחוץ למעגלים העיקריים של חיי הקונצרטים במרכז אירופה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →וילאנד הנפח
הפרויקט השאפתני ביותר של בלה, האופרה "Wieland der Schmied" ("וילאנד הנפח", המכונה לעיתים בסלובקית Kováč Wieland), העסיק אותו לאורך השנים שבהן עבר לסיביו: הוא עבד עליה בין השנים 1880–1890, תוך שימוש בלברית המבוססת על האגדה הגרמנית על אל הנפחות וילאנד, שנוסחה במקור על ידי ריכרד וגנר עצמו לפני שוואגנר זנח אותה לטובת פרויקטים אחרים. העיבוד של בלה לחומר הוואגנרי הנטוש הזה נותר ללא ביצוע במשך שלושים ושישה שנים לאחר השלמתו, והגיע לבסוף לבמת התיאטרון הלאומי הסלובקי בברטיסלבה (Bratislava) ב-28 באפריל 1926 – בכורה שהמלחין בן השמונים ושתיים זכה לראות, עשורים לאחר שרוב בני דורו הניחו שהיצירה לעולם לא תועלה על הבמה.
גוף עבודה מעבר לאופרה
מעבר לפואמה הסימפונית ולאופרה, הקטלוג של בלה משתרע על פני שירים, מוזיקה כנסייתית, יצירות לעוגב, מוזיקה קאמרית והרכבים תזמורתיים, כולל מיסה בסי מינור לסולנים, מקהלה ותזמורת, רבעיות מיתרים רבות, קנטטות ועיבודים למזמורים סלובקיים. התפתחותו הסגנונית מתוארת בדרך כלל ככזו הנעה בשלושה שלבים: רומנטיקה לאומית מוקדמת המעוצבת על ידי חומר עממי והזרם המרכזי הרומנטי במרכז אירופה, תקופה אמצעית המושפעת מתנועת הרפורמה הצציליאנית במוזיקה הכנסייתית, וניב ניאו-רומנטי מאוחר ביצירותיו האחרונות. לאורך כל שלושת השלבים, הקבוע היה מאמץ מכוון לבנות, באופן עצמאי כמעט לחלוטין, גוף של מוזיקה אמנותית בשפה הסלובקית ובעלת גוון סלובקי, במקום שבו כמעט לא היה קיים דבר כזה במסורת קונצרטים אירופית רשמית לפניו.
פרישה וחזרה
בלה פרש לווינה בשנת 1921, ונשאר שם עד 1928, לפני שחזר לברטיסלבה לשמונה השנים האחרונות של חייו, שיבה הביתה שעלתה בקנה אחד עם ההכרה הגוברת בחשיבותו ההיסטורית לתרבות הלאומית הסלובקית, שכן מדינת צ'כוסלובקיה שזה עתה הוקמה ביקשה לבנות מוסדות משלה לאמנות לאומית, כולל קונסרבטוריון לאומי וחברת אופרה לאומית שיכלו סוף סוף להעלות יצירה כמו "וילאנד הנפח".
מדוע יאן מכונה גאון
הטיעון לקריאה לבלה גאון נשען על עובדה היסטורית ספציפית: הוא נחשב למי שהלחין את הפואמה הסימפונית הראשונה על ידי מלחין סלובקי ונחשב, באופן רחב יותר, לדמות המייסדת של מסורת מוזיקה אמנותית לאומית סלובקית, שלא הייתה קיימת מיסודה במונחים אירופיים רשמיים לפני שבנה אותה – תפקיד הדומה למה שעשו סמטנה וגריג (Grieg) עבור המוזיקה הלאומית הצ'כית והנורווגית, הישג שהושג למרות העובדה שבילה את רוב הקריירה המקצועית שלו הרחק מכל בירה מוזיקלית מרכזית. העובדה שזכה להערכתם של אישים כמו דבוז'אק וברהמס בעת שעבד כקנטור בעיירה קטנה בטרנסילבניה מעידה על הבחנה קומפוזיציונית של ממש ולא רק על שאיפה פרובינציאלית. טיעון הנגד הכן הוא שהיצירה השאפתנית ביותר של בלה, האופרה שעליה תלה את עיקר תביעתו למעמד מרכזי, נותרה ללא ביצוע במשך שלושים ושישה שנים והגיעה לבמה רק משום שמוסדות לאומיים סלובקיים נזקקו בסופו של דבר ליצירת מופת מייסדת להצביע עליה – בכורתה המאוחרת הייתה מעשה של בנייה תרבותית לאומית לא פחות מאשר ניצחון אמנותי ספונטני. המוניטין שלו סבל גם מהזנחה ממשית במשך רוב המאה העשרים, וה"תחייה המחקרית האחרונה", המיוחסת במיוחד למלחין ולדימיר גודאר (Vladimír Godár), מעידה על כך שמעמדו של בלה כגאון הוא בחלקו שיפוט מוסדי רטרוספקטיבי ולא כזה שהתקופה שלו הכריעה באופן נחרץ בעודו בחיים.
מורשת
בלה מת בברטיסלבה ב-25 במאי 1936 בגיל תשעים ושתיים, לאחר שזכה לחזות הן בבכורה המאוחרת של האופרה שלו והן בהופעתה של מדינה סלובקית עצמאית עם מוסדות מוזיקליים לאומיים משלה. הקונסרבטוריון בבנסקה ביסטריצה, שנוסד בשנת 1992, נושא את שמו, ועבודה מחקרית מתמשכת – במיוחד מאמציו של גודאר להחזיר את התווים שלו לביצוע ולמחקר – ממשיכה להבטיח את מקומו כמייסד המוכר של המוזיקה האמנותית הסלובקית.