ג'מסטג'י טאטא (Jamsetji Tata): התעשיין שבנה למען העתיד שלאחר מותו
היו לו ארבע שאיפות: חברת פלדה, מוסד מדעי ברמה עולמית, מלון מפואר ותחנת כוח הידרו-אלקטרית. הוא זכה לראות רק אחת מהן – מלון טאג' מהאל פאלאס (Taj Mahal Palace), שנפתח בבומביי בדצמבר 1903, שישה חודשים לפני מותו. שלוש האחרות הושלמו על ידי יורשיו, שעבדו לפי תוכניותיו, השתמשו בכספו, באתרים שאותם בחר. ג'וואהרלאל נהרו (Jawaharlal Nehru) כינה אותו לימים ועדת תכנון של אדם אחד והכתיר אותו כאחד ממייסדי הודו המודרנית.
בנו של כהן שפנה למסחר
ג'מסטג'י נוסרוואנג'י טאטא נולד ב-3 במרץ 1839 בנבסארי (Navsari), במה שהיום היא גוג'ראט (Gujarat), למשפחה פארסית של כהני דת זורואסטרים. אביו הוא ששבר את המסורת. נוסרוואנג'י רטאנג'י טאטא (Nusserwanji Ratanji Tata) עזב את הכהונה לטובת עסקים – הראשון במשפחה שעשה זאת – והקים עסק קטן למסחר ובנקאות.
ג'מסטג'י התחנך במכללת אלפינסטון (Elphinstone College) בבומביי, וסיים את לימודיו ב-1858 כ"מלומד ירוק" (Green Scholar), ונישא להיראבאי דאבו (Hirabai Daboo) בעודו סטודנט. בגיל עשרים הצטרף לחברת אביו, בשנת 1859, ועבד בענף הייצוא, כולל תקופה בסין שפתחה בפניו צוהר לסחר מעבר להודו הבריטית.
בשנת 1868, בגיל עשרים ותשע, הקים חברת סחר משלו בהון של 21,000 רופי.
כותנה
המיזם הממשי הראשון היה טקסטיל. הוא רכש טחנת שמן שפשטה רגל והסב אותה – תוך שינוי שמה למיל אלכסנדרה (Alexandra Mill) – ולאחר מכן בנה מאפס את המפעל שהביא לביסוסו: מפעלי אמפרס (Empress Mills) בנאגפור, שקבוצת טאטא מתארכת אותם ל-1 בינואר 1877.
החלטת המיקום היא העיקר. בומביי הייתה המרכז של תעשיית הכותנה ההודית, וכולם בנו שם. ג'מסטג'י פנה פנימה אל נאגפור, כיוון שהיא שכנה ליד מחוזות גידול הכותנה, על מסילת הרכבת, עם מים ודלק זמינים. הוא ביצע אופטימיזציה לכל השרשרת במקום להצטרף לקהל בנמל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המפעל הפך גם לאתר של משהו לא שגרתי. הדיווחים של טאטא עצמו זוקפים לזכותו של ג'מסטג'י שעות עבודה קצרות יותר, סביבת עבודה מאווררת היטב, וקרנות פנסיה ופיצויים שהונהגו זמן רב לפני שהפכו לחובה במערב, לצד מרפאות נפרדות לעובדים ולעובדות. אלו טענות החברה לגבי מייסדה ויש לקרוא אותן בהתאם – אך הכיוון שאליו צעד, מצד בעל מפעל הודי בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19, אינו נתון בוויכוח רציני.
המלון
מלון טאג' מהאל פאלאס נפתח ב-3 בדצמבר 1903, בעלות מדווחת של 4.21 קרוֹר (42.1 מיליון) רופי. זה היה הבניין הראשון בבומביי שהואר בחשמל, והמלון הראשון בהודו שחובר לחשמל, מצויד במאווררים אמריקאיים, מעליות גרמניות ומרחצאות טורקיים.
זו הייתה גם הצהרה. מלון יוקרה בסטנדרט כזה בבומביי הקולוניאלית, שנבנה על ידי הודי עבור קהל לקוחות שהורגל למוסדות אירופיים, היווה הוכחה ליכולת שבוטאה באבן שיש. מבין ארבע שאיפותיו, זו היחידה שזכה לראות מושלמת – והפחות חשובה מבין הארבע.
השלושה שלא זכה לראות
פלדה, מדע ואנרגיה היו הפרויקטים החשובים באמת, וכל השלושה האריכו ימים אחריו.
לצורך החינוך, הוא פעל ראשון ובכספו הפרטי. הוא הקים את קרן ג'יי-אן טאטא (JN Tata Endowment) ב-1892 כדי לממן סטודנטים הודים הלומדים באנגליה, במפורש ללא הבדל דת או מעמד. לאחר מכן התחייב לתרום 30 לאך (3 מיליון) רופי מהונו האישי לטובת אוניברסיטת מחקר. המכון ההודי למדעים (Indian Institute of Science) נפתח בבנגלור ב-1911, שבע שנים לאחר מותו, והוא נותר מוסד המחקר המדעי המוביל בהודו.
חברת הפלדה הפכה לחברת טאטא ברזל ופלדה (Tata Iron and Steel Company), והיישוב שנבנה סביבה הפך לעיר ג'אמשדפור (Jamshedpur) – שנקראה על שמו. פרויקט האנרגיה הפך לטאטא פאוור (Tata Power). ג'מסטג'י מת בבאד נאווהיים (Bad Nauheim) בגרמניה ב-19 במאי 1904, כשכל השלושה עדיין היו על הנייר בלבד.
מדוע ג'מסטג'י מכונה גאון
האיכות הספציפית היא היכולת לראות מערכת תעשייתית שעדיין אינה קיימת ולפרט את חלקיה נכונה מראש. ג'מסטג'י לא היה ממציא ולא היה מדען. מה שעשה היה לבנות מודל עתידי לכלכלת המדינה – מתוך הבנה שהודו לא תוכל לתעש באופן עצמאי ללא פלדה מקומית, שפלדה לא יכולה להיות מיוצרת ללא אנרגיה זולה, ושאף אחד מהם לא יכול להתקיים ללא הודים שהוכשרו במחקר ולא רק במנהל. הוא תקף את כל השלושה, בסדר הנכון, בטווח זמן ארוך מחייו שלו, ובחר את האתרים נכון בעקביות, כך שג'אמשדפור והמכון ההודי למדעים ממוקמים היכן שהניח אותם. הביטוי של נהרו – ועדת תכנון של אדם אחד – מדויק, והוא טענה לגבי ראיית הנולד ותכנון רצף ולא לגבי גאונות אינטלקטואלית.
יש להציג את הצד שכנגד. מדובר בהקצאת הון ועיצוב מערכות, לא באינטלקט; המטלורגיה, ההנדסה והמדע נעשו כולם על ידי אנשים אחרים, שרבים מהם נשכרו מחוץ לארץ. הוא פעל בתוך כלכלה קולוניאלית שמבניה שימשו אותו במקום שיתנגד להם, והונו בתחום הטקסטיל הגיע מאותה מערכת סחר אימפריאלית שהגבילה את התעשייה ההודית. טענות הרווחה מגיעות במידה רבה מחומרי המורשת של החברה שלו, והדירוג של הורון (Hurun) המצוטט רבות, המציב אותו במקום הראשון בין הפילנתרופים של המאה עם 102.4 מיליארד דולר במונחים מותאמי אינפלציה, הוא הערכה כותרתית ולא נתון מבוקר. אמת נוספת היא שבחייו הוא נכשל בשלוש מתוך ארבע מטרותיו המוצהרות. הגאונות שלו, אם המילה אכן הולמת, טמונה בכך שעיצב את השלושה הללו מספיק טוב כדי שאנשים אחרים יוכלו להשלים אותם בלעדיו.
מורשת
המוסדות עשו את מה שביקש. טאטא סטיל (Tata Steel), טאטא פאוור (Tata Power) והמכון ההודי למדעים הם כולם צאצאים מתפקדים של תוכנית שנערכה לפני 1904, וג'אמשדפור היא עיר של מעל מיליון תושבים שקיימת כי הוא בחר את המקום. מלון טאג' מהאל פאלאס עדיין עומד על חוף בומביי.
הירושה העמוקה יותר היא מבנית: הנוהג של טאטא לנתב את הבעלות דרך קרנות צדקה, כך שרווחי הקבוצה מממנים חינוך, מדע ורפואה. הסדר זה מוביל ישירות לאדם שבילה את העשור האחרון לחייו במתן הון לטובת תוצאות שידע שלא יזכה לראות.