ז'אק גיימו: המנתח שספר מאה ושלוש עשרה
עמוד השער של ספרו הגדול הראשון הוא פעולה קטנה של רישום: Traité des maladies de l'oeil, qui sont en nombre de cent treize (מסה על מחלות העין, שמספרן מאה ושלוש עשרה) — מסה על מחלות העין, שמספרן מאה ושלוש עשרה בדיוק. לא "רבות". לא "שונות". מאה ושלוש עשרה, מנויות, כל אחת עם הסימנים שלה והטיפול בה. זו הייתה העבודה הצרפתית הראשונה באופתלמולוגיה, שנכתבה על ידי אדם באמצע שנות השלושים לחייו שבילה שמונה שנים בחייו בביתו של אמברואז פארה (Ambroise Paré), והדיוק שלה הוא החותם לכל מה שעשה לאחר מכן.
שמונה שנים בביתו של פארה
גיימו נולד באורליאן בשנת 1550, למשפחת מנתחים — פרט חשוב במאה שבה הניתוח היה עדיין מלאכה שנלמדה כחניכות ולא מקצוע שנלמד באוניברסיטה. רופאים קראו את גלנוס בלטינית; מנתחים חתכו, והיו מבחינה חברתית נחותים מהם.
הוא הושם אצל אמברואז פארה, המנתח הגדול ביותר באירופה והאדם שביטל את הנוהג של שפיכת שמן רותח לתוך פצעי ירי. גיימו התגורר בביתו במשך שמונה שנים, במה שהיה יותר טבילה מאשר מסלול לימודים, והקשר הפך למשפחתי במובן המילולי: הוא נשא את בתו של פארה לאישה והפך לחתנו וכן לתלמידו.
הוא מעולם לא הפסיק להכיר בחובו. ההקדשה של מסת העין, המופנית לפארה כיועץ וכמנתח הראשון של המלך, חשופה באופן חריג עבור הקדשת רנסאנס: "הייתי רוצה להודיע לכולם כמה אני חייב לך על כך שהודרכתי בביתך במשך שמונה שנים."
פלנדריה
הניתוח במאה השש-עשרה נלמד בשדות קרב, מכיוון ששדות קרב היו המקומות שבהם היו הפצעים. גיימו ליווה את פארה במסעות צבאיים ולאחר מכן בילה ארבע שנים בשירות הצבא הספרדי בפלנדריה — המלחמה הארוכה והשוחקת בארצות השפלה שהולידה קטיעות, שברים מירי ופצעים מזוהמים בכמות תעשייתית.
זה המקום שבו היד אומנה. מנתח שביצע מאה קטיעות שדה תחת אש מפתח קשר עם האנטומיה ועם המהירות ששום כמות של קריאה לא מספקת, וזה מסביר מדוע הספרים המאוחרים של גיימו הם כל כך פרקטיים ללא רחם. הוא חזר לפריז ב-1581 והתבסס, כשהוא עובד באוטל-דיו (Hôtel-Dieu), בית החולים לצדקה הגדול באיל דה לה סיטה.
המאה ושלוש עשרה
ה-Traité des maladies de l'oeil הופיע ב-1584 או ב-1585 — המקורות חלוקים בשנה — והוא נותר אחת מעבודות העיניים המשובחות ביותר של הרנסאנס. השיטה שלו היא המנייה: קח איבר, מצה את הפתולוגיה שלו, תאר כל מצב בתורו. בתוכו נתן גיימו את התיאור הראשון של תיקון קולובומה עפעפית, החריץ או השסע המולד בעפעף, פרוצדורה שהוא כינה paupières accourcies, עפעפיים מקוצרים. הוא גם הותיר תיאור של אופתלמופלגיה — שיתוק שרירי העין — שאופתלמולוגים מודרניים חזרו לקרוא.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הספר חצה את התעלה במהירות. תרגום לאנגלית הופיע ב-1587 כ-A worthy treatise of the eyes, מה שמספר לך משהו על המהירות שבה טקסט כירורגי שימושי באמת נסע באירופה שהייתה מחולקת אחרת על ידי מלחמה ודת.
מנתח לשלושה מלכים
הוא הפך למנתח מן המניין של שארל התשיעי, של אנרי השלישי ושל אנרי הרביעי — שלושה מלכים לאורך העשורים הגרועים ביותר של מלחמות הדת בצרפת, ששניים מהם נרצחו. שירות לשלושתם דרש לא רק מיומנות אלא את החוש הפוליטי להיות הכרחי לכל מי שהיה על כס המלוכה.
הספרים המשיכו להגיע. Tables anatomiques (טבלאות אנטומיות) ב-1586 הציגו את מערכות השלד, העיכול, הדם והעצבים עם איורים. La Chirurgie française (הכירורגיה הצרפתית) ב-1594 היה קטלוג מאויר של מכשירים כירורגיים עם תיאורים של השימוש בהם — מדריך, לא מסה, שכוון לידיהם של מנתחים עובדים. כתביו המקובצים נאספו ב-1612, השנה שבה מת.
חדר הלידה
החשוב מבין ספריו היה האחרון הגדול. De l'heureux accouchement des femmes — הלידה המאושרת של נשים — הופיע ב-1609, ובו עשה גיימו למיילדות את מה שעשה לעין.
שתי תרומות בולטות. הוא נתן את התיאור הראשון של לידת עכוז מסייעת: מה עוזר לידה צריך לעשות בפועל עם הידיים שלו כשילד מופיע קודם ברגליים או בישבן, שעד אז היה קרוב מאוד לגזר דין מוות גם לאם וגם לתינוק. התמרון שהוא קבע הוא זה שצורף מאוחר יותר לשמות אחרים, ופופולרי כתמרון מוריסו-סמלי-וייט (Mauriceau-Smellie-Veit) על שם גברים שהגיעו עשורים ומאות שנים לאחר מכן. הוא גם ביצע היפוך פודלי — סיבוב הילד בתוך הרחם כדי להוריד את הרגליים — במקרים של שליית פתח, שבה השליה חוסמת את תעלת הלידה והאם מדממת.
תרגום לאנגלית הופיע ב-1612. באותה שנה כמו המקור הצרפתי הוא פרסם את De la nourriture et gouvernement des enfants, על האכלה וטיפול בתינוקות, מה שהופך אותו לאחד ממייסדי רפואת הילדים כנושא כתוב וכן של המיילדות.
מדוע ז'אק מכונה גאון
אף מקור לא מכנה את גיימו גאון, והמילה יושבת עליו בצורה מביכה. הוא היה תלמידו של פארה ועבד בתוך המסגרת של פארה; הוא לא ייסד שום תיאוריה; האנטומיה שלו הייתה בירושה. חלק גדול מהמוניטין שלו הוא קרבה — חתנו של האיש הגדול, המרחיב בנאמנות את שיטתו של האיש הגדול.
מה שהתיעוד מראה בפועל הוא צורה ספציפית ומוערכת בחסר של אינטליגנציה: שיטתיות. הכישרון של גיימו היה לקחת תחום שהיה קיים רק כידע מעשי מפוזר בידיהם של בעלי מלאכה בודדים ולהמיר אותו לטקסט מסודר, מלא וניתן להעברה. מאה ושלוש עשרה מחלות של העין אינן קישוט רטורי; זו טענה לכיסוי התחום. קטלוג המכשירים, הטבלאות האנטומיות, התיאור המפורט של מה לעשות עם מצג עכוז — הכל הוא אותה פעולה שבוצעה על חומרים שונים. הוא הפך מלאכה לידע, שזהו המהלך שמאפשר לדיסציפלינה להצטבר במקום לחזור על עצמה.
טיעון הנגד הכנה הוא שמדובר במיומנות עריכתית ופדגוגית ולא בתגלית, ושהתמרון שנושא את שמותיהם של שלושה גברים אחרים הוא פסק דין הוגן על כמה מזה היה באמת המצאה שלו ולא תיאור שלו לפרקטיקה נפוצה. הוא היה גם, בבירור, אדם בעל אומץ ידני יוצא דופן — ארבע שנים של שדות קרב פלמיים, ואז קריירה של ניתוח עיניים וביצוע לידות חסומות ללא הרדמה, חיטוי או אפשרות לניסיון שני. אם גאונות כאן פירושה משהו, הרי שהיא פירושה האומץ לעבוד בקנה מידה כזה של השלכות בשילוב עם המשמעת לרשום בדיוק את מה שעשה.
מורשת
גיימו מת ב-1612 או ב-1613, לאחר שייסד שלוש התמחויות בצרפתית: אופתלמולוגיה, מיילדות וטיפול בתינוקות. בנו שארל המשיך ברפואה. התמרון שתיאר לראשונה עדיין מבוצע בחדרי לידה, תחת שמות אחרים; תיקון העפעף שפיתח הוא עדיין ההיגיון הבסיסי של שחזור עפעפיים.
מורשתו העמוקה יותר היא הפורמט. לפני גיימו, הידע הכירורגי חי בבתים כמו של פארה ומת עם האנשים שהחזיקו בו. הוא בנה את החלופה — המדריך המנוי, המאויר והמתורגם שכל מתרגל מיומן בכל עיר יכול לפתוח ולהשתמש בו. זו הסיבה שתיאור של צרפתי על העין היה באנגלית תוך שלוש שנים, ומדוע טכניקה שפותחה בפריז ב-1609 האריכה ימים יותר מכל מלך ששירת.