איבנו בג'יו: יצרן האופניים שהביס את יפן
בשנת 1986 הציגה אפריליה אופנוע בנפח 125 סמ"ק בשם AF1 — אופנוע כביש שעוצב והוגדר כהעתק של המרוץ שנשא את אותו השם במסלולים ברחבי אירופה. בני נוער שלא יכלו לחוק לרכב על דבר גדול יותר יכלו עתה לקנות אופנוע גרנד פרי לכביש. קטגוריית האופנועים המעוצבים כמרוצים, ששולטת במועדוני האופנועים מאז, החלה שם. הייתה זו רעיונו של איש מנואלה, שירש בית מלאכה לאופניים מאביו שמונה עשרה שנים קודם לכן.
נואלה, 1968
אלברטו בג'יו ייסד את אפריליה לאחר מלחמת העולם השנייה, בנואלה בוונטו, ובנה אופניים בעבודת יד. בנו איבנו נולד ב-31 באוגוסט 1944, ובשנת 1968, בגיל 24, קיבל את השליטה בעסק.
הוא מיד הפנה אותו לכיוון אחר. האופניים הוחלפו בקטנועים בנפח 50 סמ"ק — הקוליברי, הדניאלה — וב-1970 בסקרבאו, אופנוע שטח שהיה אופנוע הייצור הראשון והרציני של אפריליה. החברה הייתה קטנה, אזורית והתחרתה בשוק צפוף עם חברות איטלקיות גדולות בהרבה, ובהדרגה גם עם יפן.
מרוצים כתוכנית עסקית
התובנה המכרעת של בג'יו הייתה שהמרוצים אינם הוצאת פאר אלא מחלקת השיווק. ב-1975 הוא הקים פעילות מרוצים. עד 1977 זכתה אפריליה באליפויות המוטוקרוס האיטלקיות בקטגוריות 125 ו-250 סמ"ק. במהל�כ שנות ה-80 הוא ייצר בהמוני אופנועים בטווח הנפחים הקטנים של 50 עד 125 סמ"ק — האופנועים שבני הנוער האיטלקים קנו בפועל — בעודו בונה תוכנית תחרותית גדולה בהרבה ממה שגודל החברה היה מצדיק.
ב-1985 ערכה אפריליה את הופעת הבכורה שלה במרוצי הגרנד פרי הכביש. שנה לאחר מכן יצא ה-AF1 125, ואיתו ההכרה שחמקה מיצרנים גדולים יותר: הלקוח של אופנוע קטן רוצה את האופנוע שהוא צופה בו ביום ראשון, במיניאטורה, וישלם עליו פרמיה על הדמיון.
העשור הזהב
שנות ה-90 השתייכו לנואלה. הייצור הגיע ל-50,000 אופנועים ב-1991, אותה שנה שבה השיקה אפריליה את הקטנוע סקרבאו — הקטנוע הראשון באירופה עם גלגלים גבוהים, פורמט שכל השאר העתיקו לאחר מכן. עד 1997 מכרה החברה 290,000 יחידות בשנה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תוכנית המרוצים הניבה תוצאות במקביל. אלסנדרו גרמיני זכה באליפות העולם בקטגוריית 125 סמ"ק ב-1992. מקס ביאג'י זכה בתואר 250 סמ"ק שלוש שנים ברציפות, מ-1994 עד 1996. לוריס קפירוסי וולנטינו רוסי רכבו על אפריליות לתארים עולמיים בקטגוריות הקלות; מרקו סימונצ'לי וקייסי סטונר עברו דרך אותן מכונות. אפריליה הפכה ליצרנית האירופית המנצחת ביותר בתולדות הגרנד פרי, שיא שעומד כעת על 294 ניצחונות, לצד 38 אליפויות עולם באופנועים, שבע אליפויות סופרבייק ותשע אליפויות אופנועי שטח.
אופנועי הכביש קיבלו יהילולת תאוצה מתאימה: ה-RS250, אופנוע ספורט דו-פעימות בעל אכזריות אמיתית, וה-Moto 6.5, שעוצב על ידי פיליפ סטארק, שאף יצרן אופנועים בגודל של אפריליה לא היה מעז להזמין.
פריצת גבול
ב-1998 עבר בג'יו לשוק האופנועים בנפח גדול עם ה-RSV Mille, אופנוע סופרבייק V-טווין בנפח 1000 סמ"ק שכוון ישירות לדוקאטי והונדה. היה זה אופנוע לגיטימי ושאיפה לגיטימית, והיה זה תחילת הסוף.
ב-2000 רכשה אפריליה את מוטו גוצי ולברדה, שתי מותגים איטלקיים אגדיים, תמורת כ-65 מיליון דולר בסך הכל. באותה שנה חוק קסדה איטלקי פגע במכירות הקטנועים — מנוע ההכנסות של אפריליה — ותוכנית הסופרבייק נכשלה בהבאת תוצאות ביחס לעלותה. חברה שגדלה ממחסן אופניים נשאה עתה שני פרויקטי הצלה, מלחמת סופרבייק ופעילות גרנד פרי מלאה בו-זמנית.
המצב הכספי קרס ב-2003 ו-2004. בדצמבר 2004 רכשה קבוצת פיאג'ו את אפריליה. בג'יו נשאר בתפקיד כבוד עד 2006, ואז עזב את החברה שאביו ייסד והוא בנה.
הוא נפטר ב-12 במרץ 2018, בגיל 73, לאחר מחלה ארוכה. רוברטו קולנינו מפיאג'ו כינה אותו "יזם גדול, חוזה, בעל יכולת להפוך חלום למציאות." מקס ביאג'י ביטא את זה אחרת: "איבנו בג'יו היה חלק מחיי כספורטאי — סוג של אבא במרוצים עבורי."
למה איבנו נקרא גאון
האיכות הייתה אינטואיציה מסחרית מסוג בלתי רגיל, לא גאונות הנדסית — בג'יו לא עיצב את האופנועים. מה שהיה לו היה הבנה מדויקת של העסקה הרגשית בין מרוצים לקמעונאות, והוא פעל לפיה מוקדם ובעוצמה רבה יותר מיצרנים רבים פי כמה מגודלו. הוא הבין שנער בן חמש עשרה הקונה את ה-125 הראשון שלו קונה זהות, לא תחבורה, וה-AF1 ב-1986 יצר קטגוריית מוצר שלמה מתוך תצפית זו. הוא הבין שקטנוע עם גלגלים גדולים יימכר בכל רחבי אירופה לפני שכל אחר בנה אחד. והוא הבין שחברה קטנה מוונטו לא יכולה להוציא יותר כסף מהונדה, אבל יכולה להתחייב יותר בקטגוריות הקלות, שם שלד אמיתי ורוכב נער מתאים יכולים לנצח — וכך חברה מנואלה הפכה ליצרנית האירופית המצליחה ביותר בתולדות הגרנד פרי ובית הספר לביאג'י, רוסי, קפירוסי, סימונצ'לי וסטונר. המילה של קולנינו עליו, "חוזה," היא פסק הדין הקבוע של התעשייה.
הטיעון הנגדי הוא שאותו תיאבון הרס את החברה. רכישת מוטו גוצי ולברדה באותה שנה, בערך 65 מיליון דולר, בעוד נלחמים בדוקאטי והונדה בקטגוריית הסופרבייק ומפעילים תוכנית גרנד פרי מלאה, לא הייתה אמיצה — הייתה זו התרכזות בלתי נחוצה של סיכונים על ידי חברה שרווחיה הגיעו מקטנועים. כששוק הקטנועים הרך לאחר חוק הקסדה ב-2000, לא היה מה תומך בו. אפריליה נמכרה בדצמבר 2004 ובג'יו עזב ב-2006, בגיל 61, לאחר שאיבד את השליטה בעסק המשפחתי בשיא המוניטין הספורטיבי שלו. אדם שאינסטינקט המסחר שלו היה נכון לגבי הלקוח במשך עשרים וחמש שנה היה קטסטרופלי לא נכון לגבי המאזן החשבוני שלו. זהו סוג ספציפי ומוגבל של גאון, וזהו הסוג שלא שורד מפגש עם שנה רעה.
מורשת
אפריליה שרדה אותו ופרחה תחת פיאג'ו, זכתה באליפות העולם בסופרבייק עם ה-RSV4 וחזרה לתחרות משמעותית ב-MotoGP — על יסודות שבג'יו ניחן. אופנוע המרוצים המעוצב כמקור, הקטנוע הגבוה ודור של אלופי עולם איטלקים כולם מקורם בבית מלאכת אופניים בנואלה ובאמונה של אדם אחד שחברה קטנה צריכה להתחרות נגד הגדולות ביותר. הוא איבד את החברה בהוכחת זאת. התעשייה עדיין רצה על פי רעיונותיו בכל מקרה.