איירה לוין: השען השוויצרי של האימה
סטיבן קינג, שמבין דבר או שניים במקצוע, הכריע בשאלה מה היה איירה לוין: הוא כינה אותו השען השוויצרי של רומן המתח, והוסיף ש"כל רומן שכתב אי פעם היה פלא של עלילה". לוין כתב שבעה כאלה במשך יותר מארבעים שנה. מתוך התפוקה הקטנה הזו יצאו יצירת מופת של אימה, הטקסט המכונן של אימת הפמיניזם, מותחן הקומדיה בעל הריצה הארוכה ביותר בהיסטוריה של ברודוויי, ו—הנדיר מכולם—מילה שנכנסה לשפה האנגלית ונשארה בה.
מנהטן, הברונקס, ובנו של יבואן צעצועים
הוא נולד ב-27 באוגוסט 1929 במנהטן למשפחה יהודית-רוסית וגדל בין מנהטן לברונקס. אביו, צ'ארלס, ייבא צעצועים. לוין למד בבית הספר הוראס מאן, לאחר מכן באוניברסיטת דרייק מ-1946 עד 1948, וסיים באוניברסיטת ניו יורק ב-1950 עם התמחות בפילוסופיה וספרות אנגלית. הוא נשאר, כל חייו, אתאיסט יהודי — עובדה שראוי לציין לגבי האיש שכתב את רומן השטניזם המשפיע ביותר בספרות האמריקאית.
תחרות CBS
בעודו סטודנט ב-NYU הוא זכה בתחרות כתיבת תסריטים של CBS. התסריט הזוכה הופק כ"האישה הזקנה", פרק בסדרת האנתולוגיה השעון (The Clock), ששודר ב-1 בדצמבר 1950. לאחר מכן הגיעו סרטי הדרכה ותסריטים לרדיו ולטלוויזיה. מ-1953 עד 1955 שירת בחיל הקשר של צבא ארצות הברית במהלך מלחמת קוריאה, מה שאומר שהוא בילה את המלחמה בכתיבה.
נשיקה לפני המוות
הרומן הראשון שלו הופיע ב-1953, כשהיה בן עשרים וארבע. נשיקה לפני המוות זכה בפרס אדגר לרומן הביכורים הטוב ביותר ב-1954. הוא בישר על השיטה שבה ישתמש לכל אורך חייו: עלילה מתוכננת בצורה כה הדוקה, שחשיפת הסוף מארגנת מחדש את כל מה שקדם לה.
ברודוויי
התיאטרון הגיע לאחר מכן ומעולם לא עזב אותו לחלוטין. No Time for Sergeants (1955), קומדיית ברודוויי שעיבד, כיכב בה אנדי גריפית' והזניקה את הקריירה שלו. Critic's Choice הגיע ב-1960, Dr. Cook's Garden ב-1968, ו-Veronica's Room ב-1974. לאחר מכן, ב-1978, הגיע מלכודת מוות (Deathtrap), שהפך למותחן הקומדיה בעל הריצה הארוכה ביותר בהיסטוריה של ברודוויי וזיכה אותו בפרס אדגר נוסף. הוא עובד לסרט ב-1982 בכיכובם של כריסטופר ריב ומייקל קיין.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →רוזמרי
תינוקה של רוזמרי (1967) הציב רומן על שטניזם בבניין דירות באפר וסט סייד של מנהטן ונתן לאישה צעירה בהריון להבין, לאט, מה שכניה ובעלה תכננו. בריטניקה מכנה אותו בפשטות "יצירת מופת של אימה". הסרט של רומן פולנסקי מ-1968, עם מיה פארו וג'ון קסאווטס, זיכה את רות גורדון בפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר. כוחו של הרומן נובע מסירוב מוחלט לחשוף את הקלפים: לכל אירוע יש הסבר ארצי זמין, עד לנקודה שבה כבר אין.
המילה שהמציא
This Perfect Day (1970) היה דיסטופיה של שביעות רצון כפויה; מאוחר יותר הוא זכה בפרס היכל התהילה של פרומתאוס ב-1992. לאחר מכן הגיע נשות סטפורד (1972), שלוין הגה תחילה כמחזה. אישה עוברת לפרבר שבו הנשים צייתניות בצורה מטרידה. בריטניקה מזהה אותו כרומן האימה הפמיניסטי הראשון ויצירה מכוננת בז'אנר — ביקורת על חברת הצריכה ועל הריאקציה נגד הפמיניזם, המוגשת כמותחן ז'אנרי. הוא עובד לסרט ב-1975 וחודש ב-2004, וכותרתו הפכה לשם תואר נפוץ. מעט מאוד סופרים מוסיפים מילה למילון.
הנערים מברזיל הגיע ב-1976. לאחר הפסקה ארוכה הגיע Sliver (1991), שעובד לסרט ב-1993, ו-Son of Rosemary (1997), ספר המשך מאוחר לספרו המפורסם ביותר.
מדוע איירה מכונה גאון
הכישרון המדובר הוא בניית עלילה בטוהר מתמטי כמעט, והביטוי של קינג מזהה זאת במדויק. רומן של לוין הוא מנגנון: כל רכיב ממוקם מוקדם, לעין כל, מוסווה כרהיט ביתי רגיל — שכן, פרבר, עבודה חדשה של בעל — והמכונה הופכת גלויה רק לאחר שנסגרה. האפקט הייחודי הוא שהסבר רציונלי והסבר פרנואידי נשארים זמינים באותה מידה ככל האפשר, כך שהקורא עושה את עבודת האימה עבור הסופר. זו הסיבה שתינוקה של רוזמרי עדיין עובד על קורא שכבר יודע את הסוף, ומדוע נשיקה לפני המוות זכה בפרס האדגר שלו על מבנה בלבד.
שני טיעונים נוספים תומכים בטענה. הראשון הוא טווח: אותו סופר הפיק את מותחן הקומדיה בעל הריצה הארוכה ביותר בברודוויי ואת התבנית המחוקה ביותר של רומן האימה המודרני, צורות שמתגמלות אינסטינקטים הפוכים כמעט. השני הוא שהוא שינה את השפה. "סטפורד" משמש כיום אנשים שמעולם לא קראו את הספר או ראו את הסרטים — עמידות של רעיון שמאריכה ימים מעבר למשפטים שנשאו אותו.
טיעון הנגד הכנה מתחיל בנפח. שבעה רומנים לאורך ארבעה עשורים הם מדף דק, והמוניטין נשען כמעט כולו על הרצף מתינוקה של רוזמרי ב-1967 ועד הנערים מברזיל ב-1976. הכבוד הוא כבוד ז'אנרי — פרסי אדגר מרובים, פרס בראם סטוקר למפעל חיים ב-1996, היכל התהילה של פרומתאוס — לא הפרסים המעניקים מעמד ספרותי, ואף אחד מעולם לא טען לזכותו של לוין על בסיס הפרוזה שלו, הדמויות שלו או הרעיונות שלו ככאלה. אפילו הביקורת החברתית של נשות סטפורד, חריפה ככל שתהיה נקודת המוצא שלה, עובדת לפי נקודת מוצא ולא לפי ניתוח: היא מצהירה על תזה עם דימוי מבריק אחד ואז מבצעת את המותחן. מה שהיה ללוין הוא הנדסה, ברמה שכמעט אף אחד בתחום לא השתווה לה. זהו סוג אמיתי של גאונות וסוג מוגבל בהחלט, וזהו הסוג שסופרים אחרים, שיכולים לראות את החיבורים בעבודות זה של זה, הם הראשונים להכיר בו.
מורשת
לוין נישא לגבריאל ארונסון ב-1960; נולדו להם שלושה בנים, אדם, ג'ארד וניקולס, והם התגרשו ב-1968. נישואים שניים, לפיליס שוגרמן, נמשכו מ-1979 עד 1981; היא נפטרה ב-2006. היו לו ארבעה נכדים. הוא נפטר מהתקף לב בביתו במנהטן ב-12 בנובמבר 2007, בגיל 78.
הספרים האריכו ימים יותר מרוב בני דורם, בעיקר משום שהם נבנו ולא נכתבו. חצי מאה לאחר מכן, אישה בהריון בבניין דירות טוב ואישה במטבח פרברי נוצץ נותרים שניים מהדימויים האמינים ביותר של אימה בתרבות הפופולרית האמריקאית, ושניהם שייכים לניו-יורקי שהעדיף לתת למנגנון לעשות את ההפחדה.