יואניס קפודיסטריאס (Ioannis Kapodistrias): משר החוץ של הצאר ועד למושל שנרצח
הוא ניהל במשותף את מדיניות החוץ של האימפריה הרוסית, ישב בשולחן ששרטט מחדש את אירופה לאחר נפוליאון, ולאחר מכן הותיר הכל מאחור כדי להפוך לראש המדינה הראשון של מדינה שטרם הייתה קיימת במלואה. יואניס קפודיסטריאס בילה את מחצית הקריירה הראשונה שלו כאחד הדיפלומטים החזקים באירופה, ואת מחציתה השנייה בבניית אומה מאפס – לפני ששלושה כדורים מחוץ לכנסייה בנאפפליו (Nafplion) שמו קץ לחייו לאחר ארבע שנים בתפקיד.
רופא בהכשרתו מפדובה
יואניס קפודיסטריאס נולד ב-11 בפברואר 1776, בקורפו (Corfu), שהייתה אז תחת שלטון ונציאני, למשפחת ויטורי-קפודיסטריאס (Vittori-Capodistrias) – אחד מבתי האצולה העתיקים באי, שישבו במועצה הגדולה של קורפו מאז 1477, עם תואר רוזנות אבותי שהוענק על ידי דוכס סבויה. הוא למד באוניברסיטת פדובה (University of Padua) באיטליה בין השנים 1794 עד 1797 בקירוב, ועסק במקביל ברפואה, פילוסופיה ומשפטים, ולאחר מכן חזר לקורפו כדי לעסוק כרופא וכמנתח – בסיס מקצועי יוצא דופן עבור הדיפלומט והמדינאי שיהפוך להיות.
הקמת רפובליקה לפני גיל שלושים
הקריירה הפוליטית שלו החלה קרוב לבית. כאשר כוחות רוסיים ועות'מאניים גירשו את הצרפתים מהאיים היוניים (Ionian Islands) בשנת 1799, הרפובליקה הספטינסולרית (Septinsular Republic) שקמה בעקבות זאת – מדינה עצמאית להלכה תחת הגנה משותפת רוסית-עות'מאנית – נזקקה למנהלים, וקפודיסטריאס סייע בניסוח חלקים מחוקתה. בשנת 1803, בהיותו בן עשרים וחמש בלבד, הוא כיהן כמזכיר המדינה של הרפובליקה. כאשר צרפת השתלטה מחדש על האיים בשנת 1807, עבר קפודיסטריאס לשירות הקיסרי הרוסי בשנת 1809, שם ידעו המפורט בענייני הבלקן התגלה כשימושי מיד; עד 1812 הוא החזיק בתפקיד בפיקוד הצבאי הרוסי לאורך הדנובה התחתונה, תוך ייעוץ בעקבות פלישת נפוליאון לרוסיה, והצאר אלכסנדר הראשון שלח אותו למשימה דיפלומטית מיוחדת בשווייץ בשנת 1814.
שר חוץ משותף של האימפריה הרוסית
בקונגרס וינה (Congress of Vienna) בשנים 1814–1815, מפגש המעצמות האירופיות ששרטט מחדש את מפת היבשת לאחר תבוסת נפוליאון, ייצג קפודיסטריאס את האינטרסים הרוסיים והפך לאחד מיועציו המהימנים ביותר של הצאר אלכסנדר. מינואר 1816, הוא חלק באחריות משותפת לניהול מדיניות החוץ כולה של רוסיה לצד הרוזן קארל רוברט נסלרודה (Karl Robert Nesselrode) – גובה יוצא דופן עבור בן של רופא מאי יווני קטן, כשהוא מחזיק בפיקוד משותף בפועל על הדיפלומטיה של אחת המעצמות הגדולות באירופה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בחירה ביוון על פני הצאר
אותו תפקיד הפך לבלתי אפשרי ברגע שהחלה מלחמת העצמאות היוונית. כאשר פרץ המרד נגד השלטון העות'מאני במרץ 1821, סירב הצאר אלכסנדר לגבות אותו, מחשש מעידוד תנועות מהפכניות ברחבי אירופה. קפודיסטריאס, תומך נלהב בעצמאות יוון, מצא את עצמו לא מסוגל לשרת ממשלה שאינה מוכנה לתמוך במטרה הקרובה ביותר לליבו. ב-1822 הוא ביקש חופשה מהשירות הרוסי ועבר לז'נבה, שם בילה שנים בארגון סיוע חומרי והומניטרי למורדים היוונים מחוץ לכל תפקיד רשמי – שנים של פעילות שבנו את המוניטין שהוביל בסופו של דבר את היוונים לבחור בו כמנהיגם.
מושל מדינה שכמעט לא הייתה קיימת
באפריל 1827, האספה הלאומית היוונית בחרה בקפודיסטריאס לנשיא זמני ומושל יוון. הוא התפטר רשמית מהנציבות הרוסית ובילה חודשים בסיורים בבירות אירופה בחיפוש אחר הכרה דיפלומטית וגיבוי פיננסי למדינה הצעירה לפני שהגיע סוף סוף לנאפפליו, הבירה הזמנית, בינואר 1828. מה שירש היה פחות מדינה מתפקדת ויותר אזור מלחמה הרוס ללא מטבע, ללא שירות דואר, ללא מוסדות פיננסיים וללא נתונים אמינים על אוכלוסייתה. הוא החל לבנות הכל מאפס: הוא הקים את הבנק הפיננסי הלאומי של יוון, אם כי הוא התקשה בשנותיו הראשונות בשל חוסר הון; הציג את הפניקס (Phoenix) כמטבע הלאומי הראשון של יוון ב-28 ביולי 1828, לצד מטבעה לאומית לייצורו; ארגן את שירות הדואר הראשון של המדינה ב-24 בספטמבר 1828; והקים שירות סטטיסטי שערך את מפקד האוכלוסין הראשון של יוון. במקביל, הוא ניהל משא ומתן ישיר עם בריטניה, צרפת ורוסיה – שלוש "המעצמות המגינות" – על גבולותיה העתידיים של יוון ועל בחירת מונרך שיעלה על כס המלוכה שהוא עצמו סירב לתבוע לצמיתות.
התנקשות
סגנון הממשל הריכוזי והביצועי של קפודיסטריאס הפך אותו לאויב בקרב חוקתיים יוונים שרצו מערכת ייצוגית יותר, ובמיוחד בקרב שבטים אזוריים חזקים שהסמכות המקומית שלהם אויימה על ידו. הבולטת שבהם הייתה משפחת מברומיכאליס (Mavromichalis) ממני (Mani), שבט אוטונומי וחזק מבחינה צבאית באופן מסורתי, שמנהיגו נכלא על ידי קפודיסטריאס בסכסוך על סמכות מרכזית. ב-27 בספטמבר 1831, בשעה 5:35 בבוקר, שני בני משפחה זו, קונסטנטינוס וגאורגיוס מברומיכאליס, התנקשו בחייו של קפודיסטריאס מחוץ לכנסיית אגיוס ספירידון (Church of Agios Spyridon) בנאפפליו. הוא היה בן חמישים וחמש ומשל בקושי שלוש שנים וחצי. אחיו אוגוסטינוס ירש אותו אך לא הצליח להחזיק את המדינה החדשה והמפולגת יחד, וחוסר היציבות שנוצר הוביל את המעצמות הגדולות לכפות מונרכיה על יוון כדי למנוע טלטלה מהפכנית נוספת.
מדוע יואניס מכונה גאון
הטענה לגאונות המיוחסת לקפודיסטריאס נשענת על תעודה כפולה ונדירה: הוא הגיע לדרגה הגבוהה ביותר של דיפלומטיה בין מעצמות אירופיות – ניהול משותף של מדיניות החוץ הרוסית בקונגרס שעיצב מחדש את היבשת – ואז, במקום להישאר שם, יישם את אותה תחכום ניהולי בבניית המוסדות הבסיסיים ביותר של מדינה מאפס ממש. מעטים המדינאים בכל תקופה שניהלו משא ומתן כשווים בין קיסרים בווינה וגם ארגנו באופן אישי את נתיב הדואר הראשון של אומה ואת המפקד הראשון שלה במהלך אותם חיים. מהירותו היא עדות לכך בעצמה: מטבע לאומי, מטבעה, שירות דואר ושירות סטטיסטי הוקמו כולם בערך בתוך שנתו הראשונה בנאפפליו, במדינה שעדיין מתאוששת ממלחמת השמדה נגד העות'מאנים וללא תשתית ביורוקרטית קיימת לבנות עליה.
הטיעון הנגדי ההוגן הוא שסגנון השלטון שלו היה בדיוק מה שהוביל למותו. קפודיסטריאס ייבא מודל ריכוזי מאוד של סמכות מלמעלה למטה, שהתאים יותר למנהל הקיסרי הרוסי מאשר למדינה של שבטים אזוריים עצמאיים בלהט ומעמד פוליטי שזה עתה נלחם במהפכה בחלקה בשם ממשלה ייצוגית; כליאתו של מנהיג שבט מברומיכאליס הייתה פעולה של סמכות מדינתית ששליט מוכוון קונצנזוס יותר יכול היה להימנע ממנה, והיא עלתה לו בחייו בתוך חודשים. גאונותו, במילים אחרות, הייתה מוסדית וניהולית ולא פוליטית במובן של בניית קואליציות – הוא יכול היה לעצב את מנגנון המדינה בצורה מבריקה ומהירה, אך לא יכול היה, או לא רצה, לנהל את הפוליטיקה האישית והשבטית שבתוכה היה על המנגנון הזה לפעול.
מורשת
ההתנקשות בקפודיסטריאס לא ביטלה את המוסדות שהקים: מערכת האוניברסיטאות המודרנית של יוון, התשתית הפיננסית והמנגנון המנהלי עוקבים כולם אחר שורשים למושלותו הקצרה, ושמו נותר קשור לאוניברסיטה העתיקה והבולטת ביותר של אתונה, לארגון מנהלי גדול מחדש של הממשל המקומי היווני שבוצע כמעט מאתיים שנה מאוחר יותר, ולדיוקנו על מטבע 20 הסנט היווני של האירו. הוא נותר, בזיכרון הלאומי היווני, גם המייסד שהעניק למדינה החדשה את המוסדות המתפקדים הראשונים שלה וגם הדוגמה המזהירה לכך שגאונות מנהלית יכולה להתנגש במהירות עם הפוליטיקה של האנשים שעליהם היא שולטת.