יוסטון סטיוארט צ'מברלין: האנגלי שהעניק לנאציזם ביבליוגרפיה
בנו של אדמירל אנגלי שמעולם לא סיים תואר קונבנציונלי, שסבל מהתמוטטות עצבים בצעירותו ובילה את 13 שנותיו האחרונות משותק, כתב ב-1899 ספר בן כמעט אלף עמודים שקיסר גרמניה המכהן הקריא בקול רם לחצרו, ופוליטיקאי אוסטרי עולה בשם אדולף היטלר (Adolf Hitler) יצטט אותו לימים כמעצב תודעה. הספר היה פסאודו-מדע מחופש להיסטוריה, ותוצאותיו היו קטסטרופליות. הבנת יוסטון סטיוארט צ'מברלין (Houston Stewart Chamberlain) פירושה להחזיק בשתי עובדות בו-זמנית: הוא נלקח ברצינות תהומית על ידי כמה מהאנשים החזקים ביותר באירופה של תחילת המאה ה-20, ומה שהם לקחו ברצינות היה שגוי, מסוכן וקשור ישירות למנגנון האידיאולוגי של הרייך השלישי.
אנגלי ששנא את אנגליה
צ'מברלין נולד ב-9 בספטמבר 1855 בסאות'סי, המפשייר, אנגליה, למשפחה צבאית בולטת — אביו היה אדמירל בריטי. בריאות לקויה כרונית בילדותו הובילה את משפחתו לשלוח אותו להתחנך במידה רבה אצל קרובי משפחה צרפתים, והוא פיתח, על פי עדותו שלו ועדות הביוגרפים שלו, סלידה מתמשכת ממדינת מולדתו שמעולם לא עזבה אותו באמת. הוא למד לסירוגין בוורסאי, בז'נבה ובווינה, וספג בוטניקה ומדעי הטבע לפני שמורה גרמני הפנה אותו לכיוון הפילוסופיה, הספרות וההיסטוריה הגרמנית — תחילתו של פרויקט חיים של גרמניזציה עצמית שיסתיים, באופן רשמי, עם התאזרחותו כאזרח גרמני ב-1916, זמן רב לאחר שעבודתו המשפיעה ביותר כבר הופיעה.
מחלה, וגנר ומשפחה חדשה
בריאותו של צ'מברלין מעולם לא התייצבה. התמוטטות עצבים בצעירותו לוותה במחלה כרונית וב-13 שנותיו האחרונות בשיתוק, והוא בילה חלק גדול מחייו הבוגרים בנסיעות ברחבי אירופה בחיפוש אחר טיפול. על רקע זה, פגישתו ב-1888 עם המלחין ריכרד וגנר (Richard Wagner) הפכה לקשר המכונן בחייו; צ'מברלין תיאר לימים את וגנר כ"שמש של חיי". הוא כתב רבות על וגנר — "Notes sur Lohengrin" (1892), ניתוח של וגנר באותה שנה, וביוגרפיה מלאה ב-1895 — וב-1907, לאחר מותו של וגנר, הוא נשא לאישה את בתו של המלחין, אווה וגנר (Eva Wagner), ובכך קשר את עצמו רשמית למשפחת וגנר ולביירוית, שם חי את שארית חייו ושם נפטר.
הספר שעיצב מחדש את הדעות הקדומות של יבשת
ב-1899 פרסם צ'מברלין את "Die Grundlagen des neunzehnten Jahrhunderts" ("יסודות המאה התשע-עשרה"), שתורגם לאנגלית ב-1911. לפי פסיקתם של כמעט כל ההיסטוריונים הרציניים שבחנו אותו מאז, מדובר בתורת גזע פסאודו-מדעית הלבושה במחלצות של מחקר תרבותי והיסטורי. בהתבסס על השערותיו הגזעניות המוקדמות של הרוזן דה גובינו (comte de Gobineau), טען צ'מברלין למה שהאנציקלופדיה בריטניקה מסכמת כ"עליונות גזעית ותרבותית של האלמנט הארי כביכול" בציוויליזציה האירופית, תוך שהוא מטיל דופי בהשפעה היהודית כ"שלילית בעיקרה" וממסגר את כל ההיסטוריה המערבית כמאבק בין גזע גרמני-ארי לגזע יהודי. הטיעון היה רצוף סתירות פנימיות — צ'מברלין סיווג עמים שונים בתכלית (אנגלים, יפנים, סלאבים, קלטים) כ"גזעים" נפרדים על בסיס תכונות פסיכולוגיות מוצהרות ולא פיזיות, ואף הודה בטקסט שלו שהגזע הארי שתיאר אולי מעולם לא היה קיים, וכתב ש"גם אם יוכח שמעולם לא היה גזע ארי בעבר, אנו נחושים שיהיה כזה בעתיד". משפט זה לבדו חושף את הפרויקט כפי שהיה: לא תיאור, אלא ייצור של אידיאולוגיה, שעברה התאמה לשפת המדע כדי להעניק להיררכיה גזעית מומצאת מראה של עובדה מבוססת. דבר מכל זה אינו עומד בבחינה כהיסטוריה, ביולוגיה או אנתרופולוגיה, ואין לטעות בו כמחקר רק משום שהיו לו הערות שוליים והוא נקרא בהרחבה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חסד החצר והקייזר
הספר מצא קהל בצמרת החברה הגרמנית. הקיסר וילהלם השני (Kaiser Wilhelm II) הפך להתכתב איתו באינטימיות והיה למעריץ של צ'מברלין משנת 1901 ואילך, קשר שנמשך גם לאורך גלותו של הקיסר בהולנד לאחר 1918. צ'מברלין התקבל ונחגג בחצר הקיסרית כהוגה רציני שההיסטוריה הגזעית שלו תיקפה את הדימוי העצמי הלאומני הגרמני. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא הפיק תעמולה אנטי-אנגלית נלהבת עבור מדינתו המאמצת, עוטר בצלב הצבאי הגרמני ב-1915, והתאזרח כאזרח גרמני ב-1916 — מה שמיסד, בשלב מאוחר למדי בחייו, את דחיית אנגליה שהרגיש מאז ילדותו.
פגישה עם היטלר
צ'מברלין פגש את אדולף היטלר ב-1923, ובשנותיו האחרונות אימץ את התנועה הנאצית המתהווה, כשהוא רואה בה את הכלי הפוליטי עבור הלאומנות הגזעית שספרו כבר סיפק לה טקסט מכונן. אלפרד רוזנברג (Alfred Rosenberg), שיהפוך לאידיאולוג הראשי של המפלגה הנאצית, התייחס לצ'מברלין כמבשר אינטלקטואלי ישיר; ספרו של רוזנברג "Der Mythus des 20. Jahrhunderts" ("המיתוס של המאה ה-20") התבסס במפורש על המסגרת הגזעית של צ'מברלין, והוביל אותה הלאה אל המנגנון האידיאולוגי שיצדיק את השואה. צ'מברלין לא חי כדי לראות את עליית המשטר הנאצי למלוא כוחו, אך הקו הסיבתי מספרו מ-1899, דרך פירוטו של רוזנברג, ועד למדיניות הגזע הנאצית, הוא קו שהיסטוריונים של התקופה משרטטים ישירות וללא עוררין.
מחקרים אחרים, בצל תורת הגזע
העובדה שעבודתו המחקרית האחרת של צ'מברלין נלקחה ברצינות במונחים עצמאיים, לא-גזעניים, מסבכת את התמונה אך אינה גואלת אותה: מחקרו מ-1912 על גתה (Goethe) עדיין מצוטט כאבן דרך אמיתית במחקר גתה, ומחקרו מ-1905 על קאנט (Kant) זכה אף הוא להערכה בחוגים הפילוסופיים הגרמניים של התקופה. הוא גם כתב את "Lebenswege meines Denkens" ("נתיבי מחשבתי", 1919) ואת "Rasse und Persönlichkeit" ("גזע ואישיות", 1925), והמשיך לפתח את תפיסת עולמו הגזענית עד מותו.
מוות
צ'מברלין נפטר ב-9 בינואר 1927 בביירוית, גרמניה, בגיל 71, לאחר שבילה את 13 שנותיו האחרונות כשהוא משותק ומרותק ברובו למיטתו.
מדוע יוסטון מכונה גאון
התווית הודבקה לצ'מברלין בימי חייו על ידי אנשים שאישורם נשא משקל עצום: הקיסר וילהלם השני התייחס אליו כאל הוגה מעמיק שמחקרו תיקף את הגורל הגרמני, והאידיאולוג המוביל של המפלגה הנאצית, אלפרד רוזנברג, בנה את הטקסט המכונן שלו ישירות על המסגרת של צ'מברלין, ובכך הכתיר אותו למעשה כאחד האינטלקטואלים המייסדים של הנציונל-סוציאליזם לאחר מותו. ההיסטוריון פרידריך הר (Friedrich Heer) לכד את הפרדוקס במדויק, ותיאר את צ'מברלין כ"סמל משמעותי ביותר המשלב תרבות גבוהה וברבריות" — הכרה בכך שהפרוזה שלו, שליטתו במסורת הפילוסופית והאמנותית הגרמנית, והכישרון האמיתי שלו כחוקר גתה וקאנט היו אמיתיים, וכי כישרון זה הוא בדיוק מה שהפך את התיאוריות הגזעניות שלו למסוכנות כל כך: הן הגיעו עם מחלצות של מלומדות רצינית ולא כפרופגנדה גסה. אך המהות של "גאונות" הנטענת עבור עבודתו המרכזית אינה שורדת את הבחינה כלל. "יסודות המאה התשע-עשרה" אינו מדע; זו מיתולוגיה שעברה התאמה, בנויה על קטגוריה גזעית שצ'מברלין עצמו הודה שאולי היא בדיונית, והמורשת האינטלקטואלית שלה היא מניין גופות, לא גוף של ידע. כל הערכה כנה מפרידה את התווית — שהוענקה על ידי קיסר ואומצה על ידי פאשיסטים — מהעבודה, שהיסטוריוגרפיה מודרנית מתייחסת אליה כאל מקרה בוחן לאופן שבו פסאודו-מדע רוכש יוקרה של מחקר, ולא כאל אנדרטה של תובנה אמיתית.
מורשת
מורשתו של צ'מברלין אינה ניתנת להפרדה מהאידיאולוגיה שספרו המרכזי סייע לייצר וללגיטימציה שלה. הוא זכור כיום לא כחוקר גתה או כביוגרף של וגנר, מוכשר ככל שהיה בשניהם, אלא כאחד האדריכלים האינטלקטואליים שתורת הגזע שלהם נטמעה בשלמותה באידיאולוגיה הנאצית — דוגמה אזהרה, המצוטטת על ידי היסטוריונים בדיוק בגלל שהמלומדות שלו הפכה את הגזענות שלו ליותר, ולא לפחות, משכנעת עבור האנשים החזקים שקראו אותו.