יאלמאר ברנטינג (Hjalmar Branting): האסטרונום שהפך לראש הממשלה הסוציאליסט הראשון של שוודיה
במשך שש שנים לאחר כניסתו לריקסדאג ב-1896, ישב יאלמאר ברנטינג שם כחבר הפרלמנט היחיד של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השוודית - קול אחד, בודד, למען תנועה שבתוך דור אחד הוא יסייע להפוך לכוח הפוליטי הדומיננטי בחיים השוודים. הוא הוכשר כאסטרונום מתמטי באופסלה; הוא סיים את הקריירה שלו כראש הממשלה הסוציאל-דמוקרטי הראשון של שוודיה וכחתן פרס נובל לשלום.
ממצפה הכוכבים של סטוקהולם לחדר החדשות
ברנטינג נולד ב-23 בנובמבר 1860 בסטוקהולם, בנם של לארס גבריאל ברנטינג (Lars Gabriel Branting), פרופסור, ואמה אפ גאורגי (Emma af Georgii), אצילה ופסנתרנית. הוא למד בסטוקהולם ובאוניברסיטת אופסלה, שם פיתח מומחיות של ממש באסטרונומיה מתמטית, וקיבל משרה כעוזר במצפה הכוכבים של סטוקהולם - קריירה מדעית שאותה נטש ב-1884 לטובת עיתונאות, תפנית חדה בדרכה כמו כל המרה פוליטית מאוחרת יותר. הוא המשיך לערוך את העיתונים Tiden ו-Social-Demokraten, וב-1888 ריצה שלושה חודשי מאסר לאחר שפרסם מאמר שהרשויות שפטו כמחלל קודש, סימן מוקדם למידת הנכונות שלו לשלם מחיר אישי על עקרונותיו.
בניית מפלגה מאפס
בשנת 1889 היה ברנטינג ממקימי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השוודית יחד עם אוגוסט פאלם (August Palm), וב-1896 הפך לחבר הראשון שלה בריקסדאג, שם ישב כנציגה היחיד במשך שש שנים לפני שהמפלגה החלה לזכות במושבים נוספים. הוא הנהיג את המפלגה מ-1907 ועד מותו ב-1925, והוביל אותה בנחישות לעבר רפורמה באמצעים אלקטורליים ופרלמנטריים ולא באמצעות מהפכה, בחירה אסטרטגית שהתוותה את המודל שסוציאל-דמוקרטיה השוודית תלך לפיו לאורך שאר המאה העשרים. המצע שלו התמקד בזכות בחירה כללית, יום עבודה של שמונה שעות, הרחבת החינוך הציבורי, חופש העיתונות והפרדת הדת מהמדינה - סדר יום שנראה כיום מובן מאליו בדיוק משום שחלק כה גדול ממנו יצא בסופו של דבר אל הפועל.
ידיים הרחק מנורווגיה
כאשר התפרק האיחוד בין שוודיה לנורווגיה ב-1905, נקט ברנטינג עמדה פוליטית קשה ותמך בהגדרה עצמית נורווגית על פני הגאווה הלאומית השוודית, כשהוא טבע את הסיסמה "ידיים הרחק מנורווגיה, המלך!" נגד אלו בשוודיה שרצו להתנגד לפירוק בכוח. הדיווח של ועדת נובל עצמה על הקריירה שלו מציין שהוא קיווה בתחילה שהאיחוד עשוי להישמר ככלי לקידום רפורמה דמוקרטית שוודית, מה שהופך את השבירה הפומבית שלו לטובת עצמאות נורווגית למקרה שבו עקרון גובר על העדפה ולא לעמדה שאליה הגיע בקלות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ראש ממשלה, שלוש פעמים
ברנטינג הפך לראש הממשלה הסוציאל-דמוקרטי הראשון של שוודיה, וכיהן בשלוש תקופות כהונה נפרדות: 10 במרץ עד 27 באוקטובר 1920, 13 באוקטובר 1921 עד 19 באפריל 1923, ו-18 באוקטובר 1924 ועד מותו ב-24 בפברואר 1925. כל ממשלה הייתה ממשלת מיעוט, המשקפת את המציאות שסוציאל-דמוקרטיה השוודית, אף שהייתה דומיננטית לאחרונה, טרם זכתה ברוב מוחלט - כהונותיו של ברנטינג היו תרגילים בניהול קואליציוני לא פחות מאשר במנהיגות אידיאולוגית. בשנת 1908 הוא גם ייסד את כתב העת החודשי Tiden, והרחיב את קריירת העיתונות המוקדמת שלו לפלטפורמה לוויכוח פוליטי מתמשך לצד עבודתו הפרלמנטרית.
חבר הלאומים ושאלת אולנד
ברנטינג הכניס את שוודיה לחבר הלאומים ושירת אישית כנציגה החל מ-1920, והפך לאחד התומכים הבולטים ביותר של חבר הלאומים בשיתוף פעולה בינלאומי מאורגן כחלופה ליריבות בין מעצמות. המבחן הברור ביותר שלו הגיע בנוגע לאיי אולנד (Åland Islands), ארכיפלג דובר שוודית שאוכלוסייתו רצתה באיחוד עם שוודיה, אך חבר הלאומים העניק אותו בסופו של דבר לפינלנד כאזור אוטונומי. ברנטינג קיבל את החלטת חבר הלאומים למרות חוסר הפופולריות שלה בשוודיה - החלטה שהסקירה של ועדת נובל מציינת במפורש כמדגימה את מחויבותו למשפט בינלאומי על פני תלונה לאומית, גם כאשר החוק פסק נגד ההעדפה של ארצו שלו.
פרס נובל לשלום
בשנת 1921 חלק ברנטינג את פרס נובל לשלום עם הבינלאומי הנורווגי כריסטיאן לוס לאנגה (Christian Lous Lange), כשהוא מכובד, במילות הוועדה, "על תרומתו ארוכת השנים למען השלום והבינלאומיות המאורגנת". זה היה פרס השלום באופן ספציפי, שהוענק על ידי ועדת נובל הנורווגית עבור הישג פוליטי ודיפלומטי - נבדל בקטגוריה ובגוף המעניק מפרס נובל לכלכלה לזכר אלפרד נובל שברטיל אולין (Bertil Ohlin) יקבל עשורים מאוחר יותר, ונבדל גם מפרס השלום שהארכיבישוף השוודי נתן סדרבלום (Nathan Söderblom) יזכה בו ב-1930 עבור עבודה אקומנית ולא פרלמנטרית. הפרס של ברנטינג הכיר בקריירה שנבנתה על רפורמה דמוקרטית מקומית הנישאת לבינלאומיות עקבית באופן יוצא דופן ברגע, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, שבו שניהם היו עדיין עמדות פוליטיות שנויות במחלוקת ולא קונצנזוס מיושב.
מדוע יאלמאר נקרא גאון
מה שנזקף לזכותו של ברנטינג אינו מקוריות אינטלקטואלית מהסוג המשויך למדען או לפילוסוף - הכשרתו האוניברסיטאית באסטרונומיה נותרה למעשה ללא שימוש ברגע שעבר לפוליטיקה - אלא מיומנות פוליטית נדירה: בניית מפלגה סוציאליסטית דמוקרטית המונית מזינוק של מושב פרלמנטרי אחד לכוח השלטוני של אומה, מבלי לנטוש מעולם שיטות אלקטורליות וחוקתיות לטובת קיצורי דרך מהפכניים שפילגו תנועות סוציאליסטיות במקומות אחרים באירופה במהלך ואחרי מלחמת העולם הראשונה. השילוב הזה של שכנוע אידיאולוגי וסבלנות טקטית הוא מה שהשפה של ועדת נובל על "בינלאומיות מאורגנת" ותרומה ארוכת שנים לשלום מצביעה עליו בסופו של דבר. המגבלה הכנה על כל טענת "גאונות" היא שהמיומנות של ברנטינג הייתה ניהולית ואסטרטגית יותר מאשר חדשנית מבחינה מושגית - הוא לא המציא את רעיונות הסוציאל-דמוקרטיה אלא הוכיח, באמצעות עשורים של עבודה פרלמנטרית מפרכת ושלוש ממשלות מיעוט, שניתן ליישם אותם בפועל בדמוקרטיה מתפקדת. המוניטין שלו משמעותי בתוך ההיסטוריה של העבודה השוודית והנורדית ומחקר השלום הבינלאומי, אך הוא אינו שם המוכר רבות מחוץ לאותם תחומים ספציפיים כיום, והמשמעת המפלגתית והמשא ומתן בין-מפלגתי שהפכו אותו ליעיל הם מטבעם הישגים פחות דרמטיים לתיאור מאשר הבזק אחד של תובנה.
מורשת
ברנטינג מת בעת כהונתו ב-24 בפברואר 1925 ואת מקומו כראש ממשלה תפס ריקארד סנדלר (Rickard Sandler), בעוד פר אלבין האנסון (Per Albin Hansson) השתלט על הנהגת המפלגה והמשיך לבנות את מדינת הרווחה השוודית על יסודות שברנטינג הניח. סטוקהולם הקימה אנדרטה לזכרו, גטבורג קראה מחלף תחבורה על שמו, וב-1925 קופנהגן שינתה את שמה של כיכר ל-Hjalmar Brantings Plads - כבוד ישיר באופן יוצא דופן מבירה שכנה עבור פוליטיקאי זר, ומדד למידת המרחק שהמוניטין שלו כעושה שלום עבר מעבר לגבולותיה של שוודיה עצמה.