האנס קמפ: הלוגיקה החבויה בשיחה רגילה
לוגיקה קלאסית מטפלת במשפט בצורה מצוינת. היא תמיד התקשתה עם המשפט השני – זה שאומר "הוא" או "זה" ומניח ששמת לב לפרטים. בשנת 1981 פרסם לוגיקן הולנדי שלימד בלונדון מאמר הטוען כי יחידת המשמעות אינה המשפט כלל אלא השיח, וכי כדי להבין שפה יש לבנות ייצוג ולעדכן אותו ללא הרף. הסמנטיקה הפורמלית פועלת בצל עבודתו מאז. תיאורו העצמי של קמפ: "לא באמת בלשן", "לא באמת פילוסוף", "לא באמת לוגיקן".
טסל, ליידן, אמסטרדם
יוהאן אנתוני וילם קמפ (Johan Anthony Willem Kamp) נולד ב-5 בספטמבר 1940 בדן בורג (Den Burg) שבטסל (Texel), האי ההולנדי בקצה חופי צפון הולנד. הוא למד בגימנסיה מורמליוס (Murmellius Gymnasium) באלקמאר מ-1952 עד 1958 ולאחר מכן באוניברסיטת ליידן, שם למד פיזיקה ומתמטיקה בין השנים 1958 ל-1961. מה שקרה לאחר מכן קבע את דפוס הקריירה שלו: הוא נשאב ללוגיקה ועבר לאוניברסיטת אמסטרדם בין השנים 1961 ל-1965 כדי לקבל תואר דוקטורנדוס (doctorandus) בלוגיקה, יסודות המתמטיקה ופילוסופיה של מדעים אמפיריים. הוא תיאר את א. ו. בת (E. W. Beth), מאסכולת אמסטרדם, כאחת משלוש ההשפעות החזקות ביותר על חשיבתו.
תלמידו של מונטגיו
בשנת 1965 עבר לאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA), והבחירה הייתה מכרעת. המנחה שלו היה ריצ'רד מונטגיו (Richard Montague), שבנה אז את התוכנית המתייחסת לשפה טבעית כשפה פורמלית הניתנת לאותו טיפול תיאורטי-מודלי בדיוק כמו שפות הלוגיקה. בוועדת הדוקטורט שלו היו גם צ'ן צ'ונג צ'אנג (Chen Chung Chang), דייוויד קפלן (David Kaplan), יאניס מוסכובאקיס (Yiannis Moschovakis) וג'ורדן הווארד סובל (Jordan Howard Sobel) – קבוצה מרוכזת של לוגיקנים כפי שכל סטודנט יכול היה לייחל לה. הוא קיבל את הדוקטורט בפילוסופיה בשנת 1968 עם עבודת גמר על לוגיקת זמנים ותורת הסדר הליניארי (Tense Logic and the Theory of Linear Order), והוכיח תוצאה של שלמות פונקציונלית: אופרטורים זמניים כמו "מאז" (since) ו"עד" (until) מספיקים כדי להגדיר את כל האחרים על פני סדרי גודל ליניאריים רציפים. לצד מונטגיו ובת, הוא מציין את ארתור פריור (Arthur Prior), מייסד לוגיקת הזמנים המודרנית, כהשפעה מעצבת – בכל מקרה בשל קפדנות מתודולוגית ויושרה אינטלקטואלית ולא בשל דוקטרינה.
עכשיו
מאמרו משנת 1971 "תכונות פורמליות של 'עכשיו'" ("Formal Properties of 'Now'") הוא יצירה קלאסית קטנה. המילה עכשיו היא מטרד עבור סמנטיקה מודל-תיאורטית סטנדרטית: ההתייחסות שלה תלויה ברגע הדיבור, אך ניתן להטמיע אותה גם בתוך אופרטורים המשנים את זמן ההערכה, ושני המדדים נפרדים. הפתרון של קמפ – אינדוקס כפול, הערכת ביטויים מול שתי קואורדינטות זמניות בו-זמנית – הפך לציוד סטנדרטי בסמנטיקה של מונחים אינדקסיקליים ומודאליות.
באותה עת הוא היה בתנועה מתמדת: מדריך ב-UCLA ב-1968, פרופסור עוזר בקורנל מ-1968 עד 1970, אמסטרדם ב-1970–1971, ולאחר מכן שלוש עשרה שנים כמרצה ביוניברסיטי קולג' לונדון ובבדפורד קולג' מ-1971 עד 1984, עם מינוי כפרופסור באוניברסיטת מסצ'וסטס, אמהרסט ב-1983 ואחד באוניברסיטת טקסס באוסטין מ-1984 עד 1988.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המפנה לשיח
"תורת האמת והייצוג הסמנטי" ("A Theory of Truth and Semantic Representation") הופיעה בשנת 1981 והציגה את תורת ייצוג השיח (DRT). המהלך המרכזי שלה הוא היפוך. סמנטיקה מונטגואנית מקצה תנאי אמת משפט אחר משפט; DRT מחדירה רמת ייצוג – מבנה ייצוג שיח – שהמאזין בונה בהדרגה ככל שהטקסט מתקדם, ומציגה סמנים לדברים שעליהם מדברים ותנאים עליהם, אשר לאחר מכן מפורשים מול מודל. אנפורה מעבר לגבולות משפטים, שהביכה את הסמנטיקה הקומפוזיציונלית במשך עשורים, הופכת לטבעית: כינוי הגוף במשפט השני אוסף סמן שהמשפט הראשון הניח על הלוח.
התוצאה היא שהמשמעות הופכת לדינמית. משפט אינו עוד חבילה סטטית של תנאי אמת אלא הוראה לעדכן ייצוג, וההקשר אינו רקע קבוע אלא משהו שהשיח עצמו בונה ללא הרף. קמפ פרסם את "הפרדוקס של הערמה" ("The Paradox of the Heap") באותה שנה, על עמימות ופרדוקס הסוריטס – שני המאמרים משנת 1981 מסמנים אותו כלוגיקן שנמשך בדיוק למקומות שבהם הטיפול הפורמלי הוא הקשה ביותר.
משיח ללוגיקה
הוא עבר למכון לעיבוד שפה טבעית באוניברסיטת שטוטגרט בשנת 1988 כפרופסור ללוגיקה פורמלית ופילוסופיה של השפה, ונשאר שם. בשנת 1993 פרסמו הוא ואווה ריילה (Uwe Reyle) את משיח ללוגיקה (From Discourse to Logic), הטיפול המלא שהפך את DRT ממאמר בולט למערכת עובדת עם מספיק כיסוי כדי שבלשנים חישוביים יוכלו ליישם אותה. סביבה הוא ניהל סדרה של פרויקטים שיתופיים גדולים – יוזמת Dyana האירופית מ-1989 עד 1995, מרכז המחקר המיוחד הגרמני SFB 340 לשיטות בלשנות חישובית מ-1989 עד 2000, FraCaS מ-1995 עד 1997, וקבוצת לוגיקה של DFG מ-2000 עד 2002 – שכך מסגרת צוברת דור של משתמשים.
המחקר המשיך להתרחב: התייחסות זמנית, הנחת יסוד, תלות בהקשר, אבות-טיפוס וקומפוזיציונליות (עם ברברה פרטי, 1995), ושפה לא-מילולית – מטאפורה ומטונימיה – שהם טריטוריה יוצאת דופן עבור סמנטיקאי פורמלי. הרצאות ז'אן ניקו (Jean Nicod) שלו פורסמו על ידי MIT Press כחשיבה ודיבור על דברים (Thinking and Talking about Things), וכרך של כתביו הנבחרים הופיע כמשמעות והדינמיקה של הפרשנות (Meaning and the Dynamics of Interpretation).
מדוע האנס מכונה גאון
הטענה נשענת על תובנה מבנית אחת ועל המשמעת לגרום לה לעבוד. קמפ ראה שהמשפט הוא היחידה השגויה – שאם ברצונך להסביר כיצד אנשים מבינים באמת טקסט מחובר, אתה זקוק לייצוג ביניים שצומח ככל שהשיח צומח, וכי לייצוג זה ניתן לתת פרשנות מודל-תיאורטית קפדנית במקום להתייחס אליו כאל פסיכולוגיה בלבד. השגת שני החצאים היא החלק הקשה. לאנשים רבים היו אינטואיציות לגבי שיח והקשר; ההישג היה בניית משהו פורמלי מספיק כדי שניתן יהיה להוכיח עליו דברים וליישם אותו על מחשב, תוך שמירה על זיהויו כמודל של פעולת המאזין.
האיכות התומכת היא טווח. מעט מאוד אנשים נושאים הוכחת שלמות פונקציונלית בלוגיקת זמנים, ניתוח של פרדוקס הסוריטס, תורת הנחות יסוד וחשבון עובד של מטאפורה בקריירה אחת, והתיאור העצמי של קמפ – לא באמת בלשן, פילוסוף או לוגיקן – הוא הדיווח המדויק של מי שהיה שימושי באמת בשלושה תחומים על ידי סירוב להיות מבוית על ידי אף אחד מהם.
ראוי לציין את טיעון הנגד בבירור. פרס רולף שוק (Rolf Schock) לשנת 2024 הוענק לקמפ במשותף עם אירן הים (Irene Heim), ופרסים משותפים כאשר יותר מאדם אחד מגיע – המפנה הדינמי בסמנטיקה היה באוויר סביב 1980, ו-DRT הוא פתרון אחד מתוך כמה ולא היחיד האפשרי. הוא גם כבד מבחינת סימון, ומסגרות דינמיות מתחרות נגסו בנתח השוק שלו. והמוניטין של קמפ הוא פנימי לחלוטין למשמעת טכנית: אין לו פרופיל ציבורי, אין ספר פופולרי, אין רעיון שפרץ לתרבות הכללית. בתוך הסמנטיקה הפורמלית מעמדו כמעט ואינו מוטל בספק. מחוצה לה, כמעט איש לא שמע עליו.
מורשת
הכיבודים הצטברו בהתמדה: פרס ז'אן ניקו ב-1996, חברות בהתכתבות באקדמיה המלכותית ההולנדית לאמנויות ומדעים ב-1997, תואר דוקטור לשם כבוד, חברות באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים ב-2015, ופרס רולף שוק בלוגיקה ובפילוסופיה ב-2024. המורשת העמוקה יותר היא שהשאלות שינו צורה. לפני DRT, סמנטיקה שאלה מה משפט אומר; אחריה, השאלה הסטנדרטית היא מה משפט עושה להקשר – כיצד הוא מעדכן את מצב הפרשנות המתמשכת. כל מערכת שעוקבת אחר מתייחסי שיח על פני משפטים, בבלשנות תיאורטית או בעיבוד שפה חישובי, פועלת במסורת שמתחילה במאמר שקמפ כתב ב-1981 על איך אנחנו יודעים מי זה "הוא".