הנס-הרמן הופה: הסטודנט הבלתי סביר ביותר של הברמאס
הוא קיבל את הדוקטורט שלו תחת יורגן הברמאס (Jürgen Habermas), האינטלקטואל המוביל של השמאל הגרמני, ובילה את שארית חייו בטענה שדמוקרטיה היא מכונה להשמדת הציוויליזציה וכי מונרכיה היא העסקה הטובה יותר. הנס-הרמן הופה הוא הרדיקל השיטתי ביותר של האסכולה האוסטרית והמבוכה העקבית ביותר שלה: לוגיקן של זכויות קניין שמסקנותיו זכו להערצה מצד נשיא ארגנטינאי ולגינוי מצד מרכז המשפט לדרום העוני (Southern Poverty Law Center). מעטים ההוגים החיים שקשה כל כך למקם על ציר יחיד, ופחות מכך ניסו כה קשה להפוך את המיקום לבלתי אפשרי.
מורשת של אובדן
הופה נולד ב-2 בספטמבר 1949 בפיינה (Peine), מערב גרמניה, למשפחה שזה עתה איבדה את כל רכושה. הוריו היו פליטים ממזרח אלביה (East Elbia), שנדחקו מערבה לאחר המלחמה; הפקעת אחוזות משפחת אמו על ידי הסדר הקומוניסטי המתקדם הפכה לעובדה הפוליטית המכוננת של ילדותו. הוא התחנך על משמעת אתית פרוטסטנטית במדינה שנבנתה מחדש מתוך הריסות. הנושא שיארגן את כל גוף עבודתו — שקניין אינו נוחות אלא תנאי מוקדם לחיים מתורבתים, ושתפיסתו היא פשע פוליטי בסיסי — הוגש לו לפני שיכול היה להתווכח עליו.
פרנקפורט
הוא למד פילוסופיה, סוציולוגיה, היסטוריה וכלכלה באוניברסיטת זארלנד (Universität des Saarlandes), ולאחר מכן באוניברסיטת גתה (Goethe-Universität) בפרנקפורט, וקיבל דוקטורט בפילוסופיה ב-1974. מורו היה הברמאס. קשה להפריז עד כמה זה נראה מוזר במבט לאחור: היורש המוביל של בית הספר לפרנקפורט מנחה אדם צעיר שיהפוך לאנרכו-קפיטליסט חסר פשרות בעולם. הופה ספג את השיטה — ההתעקשות שלשיח רציונלי יש הנחות מוקדמות, שניתן להסיק מסקנות מהותיות ממבנה הטיעון עצמו — ואז הפך אותה על פיה.
הוא ביצע מחקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת מישיגן בין 1976 ל-1978, לימד באוניברסיטאות גרמניות ואיטלקיות, כולל מרכז בולוניה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, והשלים את ההביליטציה שלו ביסודות הסוציולוגיה והכלכלה בפרנקפורט ב-1981.
רותבארד
בשנת 1986 הביא אותו מארי רותבארד (Murray Rothbard) לאמריקה על מלגה של המרכז ללימודים ליברטריאניים (Center for Libertarian Studies) והציב אותו באוניברסיטת נבאדה, לאס וגאס (UNLV). הופה לימד בבית הספר לעסקים של UNLV מ-1986 ועד פרישתו ב-2008. הוא תיאר את השנים עם רותבארד — "כתף אל כתף", ב"קשר אישי מתמיד ומיידי", כשהוא מכנה אותו "חברי האב היקר ביותר שלי" — כחניכה האינטלקטואלית המכרעת של חייו. כשמת רותבארד בינואר 1995, ירש הופה את גלימת התאורטיקן הראשי של התנועה והפך לעמית מכובד (Distinguished Fellow) במכון לודוויג פון מיזס (Ludwig von Mises Institute), אשר פרסם את רוב עבודתו מאז.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הטיעון שלא ניתן להתווכח נגדו
בספטמבר 1988, במגזין Liberty, פרסם הופה את "ההצדקה הסופית של אתיקת הקניין הפרטי". התזה, הידועה כיום כ"אתיקה של טיעון", היא המהלך הנועז ביותר שלו. כל מי שטוען, טוען הופה, כבר מפעיל שליטה בלעדית על גופו ועל המשאבים הדלים שבהם הוא משתמש. לכן, ערעור על קניין פרטי משמעו להניח אותו מראש — האתיקה הליברטריאנית לא ניתנת להכחשה ללא סתירה עצמית ביצועית. זוהי אתיקת השיח של הברמאס המופעלת כנשק נגד כל מה שהברמאס האמין בו.
רותבארד כינה זאת "פריצת דרך מסנוורת". כמעט אף אחד אחר לא עשה זאת. רוב הפילוסופים הליברטריאנים דחו זאת, ומבקרים כולל רודריק ט. לונג (Roderick T. Long) וג'ייסון ברנן (Jason Brennan) טענו שההסקה מ"טיעון מניח שליטה גופנית" ל"טיעון מניח משטר קניין לוקיאני מלא" פשוט אינה מחזיקה מים. הפער בין הצניעות של ההנחה לבין היקף המסקנה נותר ההתנגדות הסטנדרטית, והופה מעולם לא סיפק זאת לשביעות רצון המקצוע.
האל שנכשל
תאוריה של סוציאליזם וקפיטליזם (1988) הציגה את הכלכלה ההשוואתית שלו. אבל היה זה דמוקרטיה: האל שנכשל (2001) שהפך אותו למפורסם לשמצה. הטיעון מקורי באמת: מונרך הוא הבעלים של ממלכתו ולכן יש לו העדפת זמן נמוכה, בחיסכון הון שהוא יוריש; פוליטיקאי דמוקרטי רק שוכר כוח לארבע שנים ולכן צורך את המלאי. דמוקרטיה, לפי קריאה זו, אינה השומרת של החירות אלא מנגנון של צריכת הון מואצת וריקבון מוסרי. התרופה של הופה היא פרישה, ביזור רדיקלי ו"קהילות ברית" — סמכויות שיפוט פרטיות עם כללי חברות מדירים.
בכללים אלה הספר הופך למכוער. הופה כותב ש"דמוקרטים וקומוניסטים" חייבים להיות "מופרדים פיזית ומגורשים" מסדר ליברטריאני, יחד עם אלה המקדמים אורח חיים שהוא שופט כבלתי תואם לקהילה ממוקדת משפחה, תוך אזכור הומוסקסואליות באופן ספציפי. הוא גם טוען — למרות התנגדותו למדינה מיסודה — שכל עוד מדינות קיימות עליהן להגביל הגירה לפי שפה, "ביצועים אינטלקטואליים ומבנה אופי" ותאימות תרבותית, קריטריונים שמבקרים קראו כמסננת שתוכננה להעדיף אירופאים.
לאס וגאס ובודרום
במרץ 2004 אמר הופה בכיתה ב-UNLV כי הומוסקסואלים נוטים לקוצר ראייה כלכלי מכיוון שבדרך כלל אין להם ילדים, ושיער כי המיניות של קיינס הסבירה את הכלכלה שלו. סטודנט התלונן; הפרובוסט מצא בפברואר 2005 כי הופה יצר "סביבה חינוכית עוינת או מאיימת". לאחר שה-ACLU איים בהליכים משפטיים על רקע חופש אקדמי, הנשיאה קרול הארטר (Carol Harter) דחתה את התלונה באותו חודש, משכה את המכתב מהתיק שלו ואישרה ש"חופש אקדמי חייב, בסופו של דבר, להיות בעל חשיבות עליונה".
הוא היגר לטורקיה וב-2006 הקים את אגודת הקניין והחירות (Property and Freedom Society), שנפגשת מדי שנה בבודרום מאז, במלון שבבעלות משפחתו. היא נתפסה כתשובה פליאו-ליברטריאנית למכוני החשיבה המכובדים. ב-2016 הוא הזמין את הלאומן הלבן ג'ארד טיילור (Jared Taylor) וריצ'רד ספנסר (Richard Spencer) לדבר; ה-SPLC ציין כי "אצל הופה ניתן לראות את הקשר בין הליברטריאנים הקיצוניים ללאומנים לבנים", ו-Intelligencer כינה את הכנסים "דאבוס, אבל לגזענים".
מדוע הנס מכונה גאון
האיכות שבמחלוקת היא קפדנות אדריכלית: הופה בונה מערכות, לא טיעונים. מתוך קומץ אקסיומות על מחסור, בעלות עצמית והעדפת זמן הוא גוזר תאוריה חברתית שלמה — כלכלה, אתיקה, היסטוריה פוליטית, מדיניות הגירה — עם מפרקים מותאמים לעין. פסק הדין של רותבארד על אתיקת הטיעון, "פריצת דרך מסנוורת", היה שיפוטו של האדם הממוקם בצורה הטובה ביותר לזהות את המהלך, וניתוח העדפת הזמן של מונרכיה לעומת דמוקרטיה בדמוקרטיה: האל שנכשל הוא יצירה מקורית באמת של כלכלה פוליטית שהמתנגדים נאלצו לענות עליה במקום להתעלם ממנה. חאבייר מיליי (Javier Milei) ציין אותו כהשפעה; כך גם הכותב הנאוראקציונרי קרטיס יארווין (Curtis Yarvin).
מקרה הנגד כבד. אתיקה של טיעון, תכשיט הכתר שלו, נדחית על ידי רוב הפילוסופים שבחנו אותה, כולל אלה האוהדים, באשמה ישירה של אי-היקש (non sequitur). ההיסטוריון יאנק וסרמן (Janek Wasserman) כותב כי הופה "דמיין מחדש את המורשת האוסטרית כאחת של סמכותנות, שמרנות, אנטי-דמוקרטיה ואנטי-נאורות". סטיבן הורוויץ (Steven Horwitz) כינה את עמדתו "אגרוף פשיסטי בכפפה ליברטריאנית"; ג'ורג' הולי (George Hawley) שפט אותו כ"גשר החשוב ביותר בין הליברטריאניזם לימין האלטרנטיבי (Alt-Right)". אפילו עמיתו למכון מיזס, וולטר בלוק (Walter Block), מכנה את הדוקטרינות המדירות "קשות במיוחד ליישוב עם הליברטריאניזם". עקביות שיטתית היא סגולה אינטלקטואלית אמיתית, אך היא אינה זהה להיות צודק, ומערכת שעוקבת אחר האקסיומות שלה אל תוך גירוש וסינון גזעי עשויה להוות עדות נגד האקסיומות.
מורשת
הופה קיבל את פרס גארי ג. שלרבאום (Gary G. Schlarbaum) ב-2006, את פרס הזיכרון על שם פרנץ קוהל (Franz Cuhel) ב-2009, את מדליית החופש על שם מארי נ. רותבארד ב-2015 ואת פרס Caminos de la Libertad ב-2024. הוא פרש מ-UNLV ב-2008 וחי בטורקיה עם אשתו, הכלכלנית גולצ'ין אימרה הופה (Gülçin Imre Hoppe). ספריו — כולל הכלכלה והאתיקה של הקניין הפרטי והבדיון הגדול — נותרו בדפוס ובדיון, שזו התוצאה שהוא כנראה היה מעדיף על פני הסכמה איתו.