ג'רג' ציפרה
כריסטיאן ז'ורז' ציפרה (בהונגרית: Krisztián György Cziffra; 5 בנובמבר 1921 – 15 בינואר 1994) היה פסנתרן וירטואוז ומלחין הונגרי-צרפתי. הוא נחשב לאחד מגדולי הפסנתרנים הווירטואוזים של המאה העשרים. בין מוריו היה ארנה דוהנאני (Ernő Dohnányi), תלמידו של אישטוואן תומאן (István Thomán), שהיה תלמידו המועדף של פרנץ ליסט (Franz Liszt).
הוא נולד בבודפשט והפך לאזרח צרפתי בשנת 1968. ציפרה ידוע בהקלטותיו ליצירותיהם של פרנץ ליסט, פרדריק שופן ורוברט שומאן, וכן בעיבודיו או בפרפרזות התובעניות מבחינה טכנית לכמה יצירות תזמורתיות לפסנתר, בהן "מעוף הדבורה" של ניקולאי רימסקי-קורסקוב ו"הדנובה הכחולה" של יוהאן שטראוס (הבן). ציפרה הותיר אחריו אוסף נכבד של הקלטות.
הוא התגורר בסנליס (Senlis), קומונה מצפון-מזרח לפריז, שם ניהל קרן למוזיקאים ואמנים צעירים.
שנים מוקדמות
ציפרה נולד למשפחת מוזיקאים צוענית ענייה בבודפשט בשנת 1921. בזיכרונותיו מתאר ציפרה את אביו, נגן צמבלום, כ"אמן קברט". המשפחה חיה בעוני. אביו, דיולה (Gyula), היה מובטל, והכנסת המשפחה הגיעה מאמו של ציפרה, אילונה, ומאחותו הגדולה, יולאן. הוריו חיו בפריז לפני מלחמת העולם הראשונה, אז גורשו כנתיני אויב.
חשיפתו הראשונה לפסנתר הגיעה מצפייה באחותו הגדולה יולאן מתאמנת. היא החליטה ללמוד פסנתר לאחר שמצאה עבודה שאפשרה לה לחסוך את סכום הכסף הנדרש לקניית פסנתר עומד. ציפרה, שהיה ילד חלש, נהג לצפות באחותו מתאמנת ולחקות אותה. הוא למד ללא תווים, ובמקום זאת חזר על מנגינות ששרו הוריו ואלתר עליהן. מאוחר יותר הרוויח כסף כילד מאלתור על מוזיקה פופולרית בקרקס מקומי.
בשנת 1930 החל ציפרה ללמוד בבית הספר למוזיקה שטייניץ, ובשנת 1932 עבר את בחינת הכניסה לאקדמיית פרנץ ליסט. שם למד בתחילה אצל אימרה קרי-סאנטו (Imre Keéri-Szántó). מאוחר יותר טען שלמד אצל ארנה דוהנאני ואישטוואן תומאן. עם זאת, מחקר ביוגרפי של מאטה צ'לני (Máté Cselényi) מעלה ספק אם אכן כך עשה. בתקופה זו הופיע בקונצרטים רבים בהונגריה, בסקנדינביה ובהולנד.
לימודיו הסתיימו בשנת 1941 כאשר גויס לצבא הונגריה.
שנים מאוחרות
הונגריה הייתה בעלת ברית של מדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה. ציפרה זה עתה נישא לאשתו סוליקה (Soleilka), שהייתה בהריון כאשר החל באימון צבאי. יחידתו נשלחה לחזית הרוסית; אולם הוא נפל בשבי הפרטיזנים הרוסים והוחזק כשבוי מלחמה. לאחר המלחמה התפרנס מנגינה בברים ומועדונים בבודפשט, יצא לסיבוב הופעות עם להקת ג'אז אירופית בין השנים 1947–1950 וזכה להכרה כפסנתרן ג'אז וירטואוז מעולה.
לאחר ניסיון בריחה מהונגריה ב-1950, נכלא ציפרה שוב ונידון לעבודת כפייה בתקופה שבין 1950–1953. בשנת 1956 נמלט בהצלחה עם אשתו ובנו לווינה, שם התקבל בחמימות. הופעת הבכורה המוצלחת שלו בפריז בשנה שלאחר מכן קדמה להופעת הבכורה בלונדון ברויאל פסטיבל הול, שבה ניגן את הקונצ'רטו הראשון לפסנתר של ליסט ואת "פנטזיה הונגרית", שזכו גם הם לקבלת פנים טובה. הקריירה שלו נמשכה בקונצרטים ברחבי אירופה ובהופעות בכורה בפסטיבל רוויניה (קונצ'רטי של גריג וליסט עם קארל שוריכט) ובקרנגי הול בניו יורק עם תומאס שיפרס.
ציפרה הופיע לעיתים קרובות עם רצועת עור רחבה על פרק ידו כדי לתמוך ברצועות פרק ידו, שנפגעו לאחר שאולץ לשאת 130 פאונד (כ-59 קילוגרם) של בטון במעלה שש קומות במהלך שנתיים במחנה עבודה.
בספרו "תותחים ופרחים" (Cannons and Flowers), האוטוביוגרפיה שלו, שתוארה כ"מסע הזייתי בין מחסור, תהילה, עוינות וטרגדיה אישית", מגולל ציפרה את סיפור חייו עד שנת 1977. בשנת 1966 ייסד את פסטיבל המוזיקה של לה שז-דייה (Festival de musique de La Chaise-Dieu) באוברן, שבו מימן את שיפוץ עוגב הכנסיות, ושלוש שנים לאחר מכן חנך תחרות פסנתר על שמו בוורסאי.
בשנת 1968 קיבל אזרחות צרפתית והתאים את שמותיו הפרטיים ההונגריים לשפה הצרפתית. בשנת 1977 הקים את קרן ציפרה, השוכנת בקפלת סן פרמבורג בסנליס, במחוז אואז. ציפרה רכש ושיפץ את המבנה במטרה לסייע למוזיקאים צעירים בתחילת דרכם.
בנו של ציפרה, ג'רג' ציפרה הבן, היה מנצח מקצועי והשתתף בכמה קונצרטים והקלטות עם אביו. עם זאת, הקריירה המבטיחה שלו נקטעה עם מותו בשריפה בדירתו בשנת 1981. ציפרה לא הופיע או הקליט שוב עם תזמורת, וכמה מבקרים ציינו שהמכה הרגשית הקשה השפיעה על איכות נגינתו.
ציפרה מת בלונפון-סור-אורז', אסון, צרפת, בגיל 72, מהתקף לב כתוצאה מסדרה של סיבוכים מסרטן ריאות. הוא קבור לצד בנו.
רשימת יצירות
### יצירות מקוריות
אימפרוביזציה בצורת ואלס (1950)
- פתיחה חגיגית (Ouverture Solennelle), לפסנתר
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →- פסטורלה לז'רבר (Pastorale pour Gerbert), לפסנתר או עוגב (1976)
### עיבודים ותעתיקים
- יוהנס ברהמס: 15 מחולות הונגריים (תעתיקים של מס' 1-6, 8-10, 12, 13, 16, 17, 19 ו-21, מדואט פסנתר לפסנתר סולו) (סביב שנות ה-50?)
- יוהנס ברהמס: מחול הונגרי מס' 5 (גרסת אלתור) (1957?)
- יוהנס ברהמס: ואלס אופוס 39 מס' 15 (1993?, מוקדם בהרבה?)
- מנואל דה פאיה: ריקוד האש הריטואלי (סביב 1955?)
- אדוארד גריג: בהיכל מלך ההר (1988)
- ארם חצ'טוריאן: ריקוד החרבות (סביב 1954?)
- פרנץ להאר: ואלס זהב וכסף (1993)
- פרנץ ליסט: רפסודיה הונגרית מס' 16 (שנות ה-50?)
- פרנץ ליסט: רפסודיה הונגרית מס' 19 (שנות ה-50?)
- ניקולאי רימסקי-קורסקוב: מעוף הדבורה (סביב 1955?)
- ג'ואקינו רוסיני: אימפרוביזציות על נושאים מתוך "וילהלם טל" של רוסיני (מכונה גם פנטזיה על הפתיחה ל"וילהלם טל") (1956)
- יוהאן שטראוס (הבן): הדנובה הכחולה (An der schönen, blauen Donau) (סביב 1955?)
- יוהאן שטראוס (הבן): העטלף (גרסה ראשונה) (1950–1955)
- יוהאן שטראוס (הבן): העטלף (גרסה שנייה, מקוצרת) (1955)
- יוהאן שטראוס (הבן): רמיניסנציות של יוהאן שטראוס (מתוך יצירות שטראוס שונות) (1956)
- יוהאן שטראוס (הבן): פולקה טריטש-טראטש (סביב 1955?)
- יוהאן שטראוס (הבן): הברון הצועני (סביב 1955?)
- פרנץ פון וציי: ואלס עצוב (סביב 1955?)
- ג'וזפה ורדי: פרפרזה לקונצרט על נושאים מתוך האופרה "איל טרובטורה" מאת ג' ורדי (סביב 1955?)
- ג'וזפה ורדי: אימפרוביזציה על נושא מתוך "לה טראוויאטה" (Libiamo ne' lieti calici) (1993)
- וינסנט יומנס: Tea for Two, אימפרוביזציה (1977)
- מסורתי: פנטזיה צוענית רומנית (Román cigányfantázia) (ידועה גם כ-Fantaisie roumaine, אימפרוביזציה בסגנון צועני) (1957). גרסה חלופית הוקלטה באופן פרטי על ידי ציפרה ב-1967.
- אימפרוביזציות רבות על יצירות קלאסיות שונות, שבוצעו בקונצרטים חיים לאורך הקריירה של ציפרה, החל ברובן סביב 1953.
- אימפרוביזציות רבות על מנגינות פופולריות, שבוצעו בתחילת הקריירה של ציפרה החל ב-1926.
- אימפרוביזציות ג'אז רבות (בעיקר 1947–1950, 1977–1978).
מדיה
### אודיו
בנוסף לדיסקוגרפיה לעיל של הקלטות שיצאו באופן מסחרי, קיימות הקלטות אודיו של קונצרטים חיים מלאים, שחלק קטן מהם יצאו באופן מסחרי על דיסקים, חלקם ניתנים להשגה שלא באופן מסחרי, וחלקם אבדו.
### וידאו
ציפרה מנגן בשידורי ה-BBC (1962-1963)
- ציפרה מנגן את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של פרדריק שופן