גוראן איבנישביץ': שחקן הכרטיס החופשי שכבש את ווימבלדון
כשהוא מדורג במקום ה-125 בעולם, סובל מפציעה בכתף ומחזיק בכרטיס חופשי בלבד לטורניר, עלה גוראן איבנישביץ' (Goran Ivanišević) למגרש המרכזי ביולי 2001 כמי שסיכוייו לזכות נחשבו לקלושים ביותר. שישה עשר ימים לאחר מכן הוא הוכתר כאלוף, לאחר שהביס בדרך שלושה שחקנים שהיו או שיהיו מדורגים במקום הראשון בעולם, והפך לגבר היחיד אי פעם שזכה בתואר גראנד סלאם ליחידים לאחר שנכנס לטורניר באמצעות כרטיס חופשי. זהו נותר אחד הניצחונות הבלתי-סבירים ביותר בתולדות הטניס – והוא הגיע לאחר שלושה הפסדים קודמים בגמר ווימבלדון שסימנו אותו, לפני כן, ככישלון המעורר הכי הרבה הזדהות בטורניר.
הגשה שנבנתה בספליט
גוראן איבנישביץ', שנולד ב-13 בספטמבר 1971 בספליט שביוגוסלביה דאז, התאמן בילדותו תחת המאמנת ילנה גנצ'יץ' (Jelena Genčić), אותה מאמנת שסייעה מאוחר יותר בפיתוחם של נובאק ג'וקוביץ' ומוניקה סלש. הוא הפך למקצוען בשנת 1988 ובנה את כל משחקו סביב נשק שמאלי יחיד: הגשה כה מהירה ומדויקת להפליא, שהייתה, לפי הערכתם של כמעט כל מי שצפה בו משחק, בין החבטות הדומיננטיות ביותר בהיסטוריה של הענף. חבטות הבסיס שלו היו לא יציבות ומזגו היה ידוע כהפכפך, אך ההגשה לבדה הספיקה כדי להוביל אותו לשלבים המאוחרים בטורנירים הגדולים ביותר במשך למעלה מעשור.
שלושה גמרים, שלושה הפסדים
איבנישביץ' הגיע לגמר ווימבלדון שלוש פעמים לפני שזכה בו – הוא הפסיד לאנדרה אגאסי (Andre Agassi) ב-1992, ופעמיים לפיט סמפראס (Pete Sampras), ב-1994 וב-1998. כל הפסד העמיק את המוניטין שלו כאחד משחקני ה"כמעט" הגדולים של המשחק: שחקן המסוגל להביס כל אחד ביום נתון בזכות ההגשה בלבד, אך נדון לכאורה להיכשל רגע לפני הסוף על הדשא המפורסם ביותר בטניס. עם תחילת המילניום, בעיות בכתף דחקו את דירוגו אל מחוץ למאה הראשונים והטילו ספק ממשי בשאלה האם אי פעם ישחק שוב ברמה זו, לא כל שכן יזכה בתואר שחמק ממנו שלוש פעמים.
יום שני של העם, 2001
מארגני ווימבלדון העניקו לפיינליסט העבר הדועך כרטיס חופשי בשנת 2001, ואיבנישביץ' ניצל זאת כדי להפיק את הטורניר של חייו. הוא הביס את קרלוס מויה (Carlos Moyá), אנדי רודיק (Andy Roddick) ומאראט סאפין (Marat Safin) – כל אחד מהם דורג בעבר או בעתיד במקום הראשון בעולם – בדרכו לחצי גמר ווימבלדון שישי. אותו משחק, מול החביב המקומי טים הנמן (Tim Henman), נמשך על פני יומיים שנקטעו בגלל גשם; איבנישביץ', שפיגר שתי מערכות לאחת ועמד בפני פיגור במערכה הרביעית כשהמזג אוויר כפה עצירה, אמר מאוחר יותר שהעיכוב היה נקודת המפנה: "מאותו רגע ידעתי שזה שלי". הוא חזר וניצח בחמש מערכות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשל העיכובים המצטברים, הגמר מול פטריק ראפטר (Patrick Rafter) נדחה ליום שני – יום משחקים נוסף שלא היה מתוכנן, והמועדון (All England Club) פתח אותו למכירת כרטיסים במקום, מה שיצר קהל רועש וספונטני שזכה לכינוי "יום שני של העם". איבנישביץ' ניצח בתוצאה 6–3, 3–6, 6–3, 2–6, 9–7, כשהוא מבצע שגיאה כפולה פעמיים בנקודת המשחק לפני שהשלים את הניצחון. לאחר מכן אמר, בחצי הומור בלבד: "לא אכפת לי עכשיו אם לעולם לא אנצח שוב במשחק". הוא חבט 213 אייסים לאורך הטורניר, שיא אישי שהיווה את שיא ווימבלדון במשך כמעט שני עשורים עד שרוג'ר פדרר עקף אותו ב-2019. כ-150,000 איש קיבלו את פניו כשחזר לביתו בספליט.
המשך קריירה ארוכה
ווימבלדון 2001 היה הרגע המכונן של קריירה שכללה גם 22 תארי ATP ליחידים, העפלה למקום השני בעולם ביולי 1994, מדליית ארד אולימפית עבור קרואטיה ב-1992, וזכייה בגראנד סלאם קאפ ב-1995. הוא פרש מתחרות מלאה בשנת 2004, כששיחק את משחקו המקצועני האחרון בווימבלדון מול לייטון יואיט (Lleyton Hewitt), ומאוחר יותר התחרה בסבב הבוגרים. בשנת 2020 הוא נכנס להיכל התהילה הבינלאומי של הטניס, ובכך קיבע קריירה שמוגדרת לא פחות על ידי המסלול הרגשי של כישלון ואז ניצחון, מאשר על ידי הטניס עצמו.
משחקן למאמן
לאחר פרישתו, איבנישביץ' עבר לאימון ובנה קריירה שנייה משמעותית כמעט כמו הראשונה. הוא הדריך את מרין צ'יליץ' (Marin Čilić) לתואר באליפות ארה"ב הפתוחה ב-2014, עבד לתקופות קצרות עם תומאש ברדיך (Tomáš Berdych) ומילוש ראוניץ' (Milos Raonic), ולאחר מכן, בין 2019 ל-2024, אימן את נובאק ג'וקוביץ' בתקופה המוצלחת ביותר של השותפות ביניהם – תשעה תארי גראנד סלאם בהדרכתו. סך הכל, השחקנים שעבדו איתו זכו ב-30 תארי יחידים, כולל מהדורות מרובות של כל ארבעת הטורנירים הגדולים. התקשרויות קצרות ב-2025 עם אלנה ריבאקינה (Elena Rybakina) וסטפנוס ציציפאס (Stefanos Tsitsipas) הסתיימו במהירות, אך שנות ג'וקוביץ' לבדן הבטיחו את מעמדו כאחד ממוחות האימון המבוקשים ביותר בספורט, כשהוא מתרגם את התחושה שלו לטניס תחת לחץ לתוצאות עבור שחקן בסגנון שונה מאוד.
מדוע גוראן מכונה גאון
אף מקור אינו מכנה את איבנישביץ' גאון אינטלקטואלי או יצירתי, ומילה זו תתאר בצורה שגויה את מה שהפך אותו ליוצא דופן. מה שייחודי באמת הוא שילוב פיזי ופסיכולוגי: הגשה שאנליסטים והיסטוריוני טניס מדרגים בין הטובות ביותר שנוצרו אי פעם, יחד עם מזג כה שברירי וגלוי – הוא היה ידוע לשמצה בביקורת עצמית על המגרש ובהתפרצויות זעם תוך כדי משחק – עד שהתואר שלו ב-2001 נתפס פחות ככישרון מובן מאליו שסוף סוף מתממש, ויותר כאדם המתגבר על הפסיכולוגיה של עצמו בזמן אמת, על הבמה הגדולה ביותר של הספורט, בגיל 29, לאחר שלוש אכזבות קודמות. השילוב הזה של מיומנות מכנית עילית ותנודתיות רגשית דרמטית הוא שמעניק לטורניר ב-2001 מעמד מיתי בקרב מעריצים ועיתונאים, שכינו אותו אחד מ-"100 רגעי הספורט הגדולים" בהיסטוריה של הטלוויזיה הבריטית. הטיעון הנגדי הכן הוא שמדובר בברק אתלטי ותחרותי, לא גאונות במובן קוגניטיבי או אמנותי – הגשה, היסטורית ככל שתהיה, היא מיומנות פיזית ששופרה באמצעות חזרתיות, והקריירה הרחבה של איבנישביץ' (מאזן שלילי בשלושה גמרים, מזג הפכפך שהגביל את יציבותו, ורצף של מיזמים עסקיים לא מוצלחים לאחר הטניס) מציגה שחקן של שיאים גבוהים ולא של שליטה מערכתית ומתמשכת.
מורשת
תואר הווימבלדון של איבנישביץ' נותר התשובה המכרעת לשאלה האם שחקן שקיבל כרטיס חופשי יכול לזכות בטורניר גראנד סלאם, והצלחתו האימונית לאחר מכן עם ג'וקוביץ' העניקה לו מורשת שנייה, אולי עמידה יותר: הוכחה לכך שהתחושה לטניס בלחץ גבוה, שאותה מעולם לא ריסן במלואה כשחקן, ניתנה להוראה למישהו אחר באפקט הרסני.