הניסוח משנת 1965 של היקש להסבר הטוב ביותר ביסס את מעמדו של גילברט הרמן (Gilbert Harman) כדמות משמעותית באפיסטמולוגיה, בהציעו שיחידים צריכים להסיק את קיומם של ישויות הנחוצות להסבר תופעות נצפות. הרמן, שנולד באיסט אורנג' (East Orange) בשנת 1938, בנה קריירה שהתמקדה באוניברסיטת פרינסטון, שם לימד מ-1963 ועד פרישתו בשנת 2017.
יסודות אקדמיים וקריירה
הרמן השלים תואר ראשון במכללת סווארת'מור (Swarthmore College) לפני שסיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת הרווארד בהנחייתו של וילארד ואן אורמאן קוויין (Willard Van Orman Quine). עבודת הדוקטורט שלו משנת 1964, שפורסמה מאוחר יותר בשם "ספקנות והגדרת הידע" (Scepticism and the Definition of Knowledge), הניחה יסודות מוקדמים למסלולו המקצועי. בפרינסטון הוא כיהן כפרופסור מכובד לפילוסופיה על שם ג'יימס ס. מקדונל (James S. McDonnell). היקף השפעתו הפדגוגית חרג מעבר לפילוסופיה המסורתית, שכן הוא לימד קורסים במדעי המחשב, הנדסת חשמל, פסיכולוגיה ובלשנות, וכן ניהל במשותף את המעבדה למדעי הקוגניציה של אוניברסיטת פרינסטון לצדו של ג'ורג' מילר (George Miller).
אפיסטמולוגיה והסקה
בניתוח שלו על הסקה, התרחק הרמן מפרשנות של לוגיקה ותורת ההחלטות כחוקים עבור הסקה אנושית, וטען במקום זאת שהן מייצגות תיאוריות של עקביות וגרירה. עבודתו, הכוללת את הספר "שינוי בתפיסה: עקרונות ההסקה" (Change in View: Principles of Reasoning), הגדירה מחשבה רציונלית כאיזון בין קוהרנטיות לשמרנות. כדי להתמודד עם בעיות גטייר (Gettier problems), הוא הציע את עקרון אי-קיומן של למות כוזבות. בשיתוף פעולה מאוחר יותר עם סנג'יי קולקארני (Sanjeev Kulkarni), חקר הרמן כיצד תורת הלמידה הסטטיסטית עשויה לספק מסגרת להתמודדות עם הבעיה הפילוסופית של האינדוקציה.
פילוסופיה של הנפש
הרמן תרם לפילוסופיה של הנפש את המושג שקיפות החוויה. הוא טען כי לחוויה תפיסתית יש תוכן אינטנציונלי, והציע שיחידים מודעים לאיכויות המוצגות בתוך חוויה ולא לתכונות פנימיות של החוויה עצמה, אותן כינה בשם צבע מנטלי (mental paint). הוא הציע שמצבים פסיכולוגיים פועלים באופן רפלקסיבי, שבו התוכן של כוונה או תפיסה כולל את טבעה של החוויה או המצב עצמם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פילוסופיה מוסרית
בספרו "טבע המוסר" (The Nature of Morality), יישם הרמן את המוקד האפיסטמולוגי שלו על האתיקה, בטענו שעובדות מוסריות אובייקטיביות אינן נחוצות להסבר שיפוטים מוסריים. פרספקטיבה זו הובילה אותו לאימוץ רלטיביזם מוסרי, תוך שמירה על עמדה שאין מוסר אמיתי יחיד. הוא דחה ניסיונות לעגן תיאוריה מוסרית בתכונות אופי או במושגים של פריחה אנושית. לאורך הקריירה שלו, הוא השפיע על סטודנטים רבים, ביניהם ג'ושוע נוב (Joshua Knobe), סטיבן סטיץ' (Stephen Stich) וג'ושוע גרין (Joshua Greene), אשר המשיכו לכהן בתפקידים שונים בתחום.
עובדות מהירות
- נולד: 1938, איסט אורנג' - נפטר: 2021 - השכלה: מכללת סווארת'מור, אוניברסיטת הרווארד - מעסיק עיקרי: אוניברסיטת פרינסטון - פרס ז'אן ניקו (Jean Nicod Prize): 2005 - אזרחות: ארצות הברית - תחומים: פילוסופיה של הנפש, שפה, אתיקה, אפיסטמולוגיה
שאלות נפוצות של קוראים
### מהי שקיפות החוויה?
זוהי התיאוריה שלפיה לחוויה תפיסתית יש תוכן אינטנציונלי, שבו האדם מודע לאיכויות המוצגות בחוויה ולא לתכונות של החוויה עצמה.
### האם הרמן האמין בעובדות מוסריות אובייקטיביות?
לא, הוא טען שאין עובדות מוסריות אובייקטיביות כיוון שאינן נדרשות כדי להסביר שיפוטים מוסריים אנושיים.