גאורג מיכאליס (Georg Michaelis): הקנצלר שאף אחד לא שמע עליו
כאשר הקייזר וילהלם השני אישר את הקנצלר החדש של גרמניה ב-14 ביולי 1917, הוא לא הכיר את האיש באופן אישי. גם לא רוב הרייכסטאג, העיתונות או הציבור הגרמני. גאורג מיכאליס (Georg Michaelis) היה מנהל מזון פרוסי, מומחה למכסות דגנים, שלא נבחן כלל בפוליטיקה, ששמו הוזלה יומיים קודם לכן כמישהו שהפיקוד העליון יכול לחיות איתו. הוא הפך לאדם הפשוט הראשון אי פעם שהחזיק בתפקיד באימפריה הגרמנית. הוא החזיק בו במשך חמישה עשר שבועות. זהו אחד המינויים המוזרים ביותר בהיסטוריה האירופית המודרנית, והוא אומר כמעט הכל על מי שבאמת שלט בגרמניה בשנה הרביעית למלחמה.
שלזיה, משפט וטוקיו
מיכאליס נולד ב-8 בספטמבר 1857 בהיינאו, בפרובינציה הפרוסית של שלזיה. הוא למד משפטים בברסלאו, לייפציג וווירצבורג בין 1876 ל-1884, והשלים דוקטורט במשפטים. מ-1885 עד 1889 הוא לימד משפט גרמני בטוקיו באגודה למדעים גרמניים — ארבע سنوات בצד השני של העולם, ברגע שבו יפן ייבאה דגמים משפטיים ומינהליים גרמניים בכמות סיטונאית.
הוא נכנס לשירות המדינה הפרוסי כראוי ב-1892 ועלה בו בהתמדה לא בולטת, והגיע לתת-שר האוצר במשרד האוצר הפרוסי ב-1909. הוא היה פרוטستانטי אדוק בעל אמונה פיאטיסטית גדולה והולכת, פעיל בעבודה רווחה חברתית, והחזיק בהשקיפה כלכלית יוצאת דופן לפקיד פרוסי: שכלכלת שוק מונעת רווח צריכה להיות מרוסנת על ידי התערבות ממשלתית ומונעת על ידי רוח ציבורית נוצרית.
איש הדגנים
המלחמה עשתה אותו. בנובמבר 1914 הוא הפך ליושב ראש מועצת המנהלים של חברת דגני המלחמה; בפברואר 1915, לנציב הקיסרי לדגני לחם וקמח; עד יולי 1915, לראש ועדת הניהול של משרד הדגנים הקיסרי. בתחילת 1917 הוא מונה לנציב המזון באופן סופי.
זו הייתה אחת העבודות הקשות ביותר בגרמניה. המצור הבריטי הפך את הלחם לעובדה פוליטית מרכזית בחיי גרמניה, וחורף 1916-17 היה חורף הלפת. מיכאליס ניהל את המחסור, ביעילות וללא שערוריות, דבר שב-1917 היה נדיר מספיק כדי להוות מוניטין.
ארבעה עשר יום מהאלמוניות
ביולי 1917 הודח תאובולד פון בתמן-הולווג, לאחר שהופל על ידי פיקוד הצבא שאיבד את סבלנותו כלפיו. ב-12 ביולי, מגנוס פרייהר פון בראון הציע את מיכאליס לפיקוד העליון כיורש. הינדנבורג גיבה אותו; המינוי הגיע ב-14 ביולי, ומיכאליס הפך לקנצלר האימפריה הגרמנית ולשר-נשיא פרוסיה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא היה, על פי פסק הדין היבש של בריטניקה, בלתי כשיר לחלוטין למשרת הקנצלר, ונבחר על ידי הצבא לשרת את אינטרסים של הצבא. אנשיו של הינדנבורג כינו אותו איש הצבא. לא היה לו בסיס פרלמנטרי, לא מפה, לא קהל תומכים אישי, ולא כוח עצמאי מכל סוג שהוא. ממשלתו הייתה תלויה לחלוטין בפיקוד העליון, כאשר לודנדורף שומר על השפעה פוליטית חזקה עליו לאורך כל הדרך.
"ככל שאני מבין זאת"
חמישה ימים לאחר כניסתו לתפקיד, ב-19 ביולי 1917, העביר הרייכסטאג את החלטת השלום — הצהרה של הרוב הפרלמנטרי כי גרמניה שואפת לשלום של הבנה ללא סיפוחים. זו הייתה ההפגנה המשמעותית ביותר של רצון פרלמנטרי בתולדות האימפריה.
מיכאליס קיבל זאת, עם הסתייגות, ולאחר מכן הסביר באופן פרטי לנסיך הכתר למה נועדה ההסתייגות: "אפשר לעשות כל שלום שרוצים עם ההתחלת הזאת." הוא ביטל את ההחלטה באמצעות פרשנות ולא על ידי התנגדות לה — תוך ויתור על המילים תוך שמירה על המהלך, תמרון שסיפק את הצבא ו, מרגע שהובן, הרס את אמינותו עם הצירים שהעבירו אותה. הוא המשיך וסירב לויתורים בחילופי הדברים בעקבות הצעות השלום של האפיפיור בנדיקטוס ה-15.
התמונה אינה חד-צדדית לחלוטין. הוא תמך במאמציו של שר החוץ קูลמן למתן את מטרות המלחמה של גרמניה והעדיף שלום מוסכם בעקרון. אבל הוא לא יכול היה לשתף פעולה עם מפלגות הרייכסטאג, מהסיבה הפשוטה שהוא לא האמין שלפרלמנט צריכה להיות כוח, והם ידעו זאת.
הנפילה
אי שקט בצי נתן לו את הסוף שלו. מיכאליס האשים את הסוציאל-דמוקרטים בהפרות הסדר, האשמה שרוב הרייכסטאג לא היה מוכן לסבול. לחץ קואליציוני גבר; הצבא, לאחר שלא היה לו צורך נוסף בו, שחרר אותו. הוא פוטר ב-1 בנובמבר 1917, לאחר כחמישה עשר שבועות.
זה משמעותי יותר מהאיש עצמו. זו הייתה ההדחה הראשונה של קנצלר גרמני שיזמו המפלגות הפוליטיות של הרייכסטאג — הרגע שבו הפרלמנט של אימפריה אוטוריטרית הוכיח שהוא יכול להסיר ראש ממשלה. הפרלמנטריזציה של גרמניה, שהושלמה באוקטובר 1918, החלה למעשה עם נפילתו של אדם שאיש לא רצה מלכתחילה.
מדוע גאורג מכונה גאון
הוא אינו, והדבר הישר הוא לתעד זאת בבירור במקום לייצר מקרה.
גאורג מיכאליס היה פקיד בכיר מוכשר. היכולת היחידה הניתנת להוכחה בתיעוד שלו היא מנהלית: הוא ניהל את אספקת הדגנים של גרמניה בשנים הגרועות ביותר של המצור ללא קריסה, דבר שדרש מיומנות אמיתית בלוגיסטיקה, הקצבה וניהול של כלכלת מלחמה בתנאים של מחסור חמור. זה אמיתי, וזו הסיבה שמישהו חשב עליו בכלל. האמונות שלו היו כנות — פיאטיסט שהאמין ששווקים זקוקים הן לרגולציה והן למטרה מוסרית אינו ציני — והוא היה ישר באופן אישי.
אבל פסק הדין ההיסטורי עליו מיושב ולא מחמיא. הוא בדרך כלל מתואר פשוט כקנצלר שנכשל פוליטית של שנת 1917. הוא נבחר בדיוק משום שהיה חסר בסיס משלו, החזיק בתפקיד לפי רצונם של הינדנבורג ולודנדורף, והמעשה המשמעותי ביותר שלו היה לרוקן מתוכן את החלטת השלום של הרייכסטאג עם נוסחה מילולית תוך שהוא מספר לנסיך הכתר למה באמת נועדה הנוסחה. שום מקור אינו מתעד שמישהו, אז או מאז, ייחס לו גאון. מה שהקריירה שלו ממחישה הוא משהו אחר, ושוות ערך ליותר מפסקה מחמיאה: שבאימפריה הגרמנית של 1917 משרת הקנצלר הפכה לתפקיד שמנהל אלמוני יכול להיות מושלך לתוכו, משום שההחלטות האמיתיות התקבלו במפקדת הצבא. הוא ראיה על מערכת, לא פרט יוצא דופן.
מורשת
מיכאליס שימש כנשיא עליון (Oberpräsident) של פומרניה מאפריל 1918 עד מרץ 1919, הצטרף למפלגת העם הלאומית הגרמנית הימנית תחת הרפובליקה, ופרסם את זכרונותיו, Für Staat und Volk, ב-1921. הוא מת ב-24 ביולי 1936 בבאד זארו בברנדנבורג, בן שבעים ושמונה.
חמישה עשר השבועות שלו זכורים בשל שני דברים. הראשון הוא הביטוי "ככל שאני מבין זאת" — קיצור מאז ומתמיד לממשלה המקבלת דרישה פרלמנטרית על מנת לבטל אותה. השני הוא הפיטורים שלו עצמו, שתוכננו על ידי מפלגות הרייכסטאג, שהוכיחו שלפרלמנט של האימפריה היו שיניים והאיצו את המשבר החוקתי שסיים את המונרכיה בשנה שלאחר מכן.