גבריאל דָڤִיוֹ (Gabriel Davioud) הגדיר את האסתטיקה של פריז במאה התשע-עשרה באמצעות אוסף נרחב של ריהוט עירוני פונקציונלי ומבני ציון עירוניים. נולד ברחוב דה ורניין (rue de Verneuil) בשנת 1824, והעביר את הקריירה המקצועית שלו בעבודה במסגרת מחלקת התכנון העירונית, תוך השפעה ישירה על פריסת העיר ועל החוויה היומיומית בה במהלך התהפוכות העירוניות הרדיקליות שפיקח עליהן הברון אוסמן (Baron Haussmann).
חינוך אדריכלי וראשית הקריירה
דָڤִיוֹ למד בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות הדקורטיביות (École nationale supérieure des arts décoratifs) מ-1838 עד 1841 לפני שעבר לבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות (Beaux-Arts de Paris) בשנים 1842 ו-1849. הכשרתו הרשמית תחת לאון וודואייה (Léon Vaudoyer) הובילה לזכייתו בפרס רומא השני (Second Grand Prix de Rome). עד שנת 1843 החל את תקופת כהונתו הארוכה בשירות העירוני, החל כפקח עוזר ועד לטיפוס לתפקיד המפקח הכללי על עבודות אדריכליות.
אוסמניזציה ותכנון עירוני
בנובמבר 1851 עמד דָڤִיוֹ בפני המשימה המפרכת של תיעוד 80 חזיתות בניינים המיועדות להריסה במסגרת פרויקט ההארכה של רחוב ריבולי (rue de Rivoli), והשלים את העבודה בתוך מסגרת זמן נוקשה של 60 יום. כשותף קרוב של הברון אוסמן, היה בעל תפקיד מרכזי בביצוע ההתארגנות המתודולוגית והגיאומטרית של פריז. בהشתמשו כאדריכל ראשי של פארקים ומרחבים ציבוריים החל משנת 1855, שיתף פעולה עם ז'אן-שארל אדולף אלפאן (Jean-Charles Adolphe Alphand) על מרחבים ירוקים מרכזיים כולל יער בולון (Bois de Boulogne) ויער ונסן (Bois de Vincennes).
תרומות בולטות לנוף הפריזאי
תוצריו של דָڤִיוֹ כללו מונומנטים מפוארים וגם ריהוט רחוב חיוני, כגון ספסלים, קיוסקים ועמודי תאורה. יצירותיו העיקריות כללו את תיאטרון דה שאטלה (Théâtre du Châtelet) ואת תיאטרון דה לה ויל (Théâtre de la Ville) בכיכר דה שאטלה (Place du Châtelet), ואת מזרקת סן מישל (Fontaine Saint-Michel). עבור התערוכה העולמית של 1878, עיצב את ארמון טרוקדרו (Palais du Trocadéro), מבנה שניחן בסגנון אקלקטי ובמוטיבים לא-אירופאיים, אשר עמד על תילו עד להריסתו ב-1937.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חייו המאוחרים ומורשתו הארכיונית
דָڤִיוֹ כיהן כראש עיריית אולגאט (Houlgate) מ-1868 עד 1871, ושם גם עיצב את הווילה לה בריז (La Brise) בדרך דה קומון (Route de Caumont). פעילותו נקטעה עקב מלחמת צרפת–פרוסיה, שבה שימש כקפטן הנדסה (capitaine du génie). הוא נפטר בשנת 1881 ונקבר בבית העלמין מונפרנאס (Montparnasse Cemetery) בשדרות סן ז'רמן (boulevard Saint-Germain). בעקבות גילוי מחדש של רישומיו הארכיוניים בשנת 1981, נבחן מחדש תפקידו בעיצוב הזהות הפריזאית המודרנית.
עובדות מהירות
- נולד: 1824, רחוב דה ורניין, פריז - נפטר: 1881, שדרות סן ז'רמן, פריז - השכלה: בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות הדקורטיביות, בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות - פרס מרכזי: פרס רומא (1849) - לגיון הכבוד: אביר (1862), קצין (1878) - עבודה בולטת: ארמון טרוקדרו - עבודה בולטת: מזרקת כיכר פרנסואה הראשון - מקום קבורה: בית העלמין מונפרנאס
שאלות שקוראים שואלים
### מה הייתה החשיבות של הספסל של דָڤִיוֹ (Banc Davioud)?
הספסל של דָڤִיוֹ מייצג את עבודתו הענפה בעיצוב ריהוט רחוב פריזאי יומיומי, שכלל ספסלים, ביתנים, מזרקות וקיוסקים שהגדירו את החוויה העירונית של התקופה.
### מה קרה לארמון טרוקדרו (Palais du Trocadéro)?
הוא נבנה עבור התערוכה העולמית של 1878, ארמון טרוקדרו שימש כסמל תרבותי ואדריכלי של התקופה עד שנהרס בשנת 1837 כדי לפנות מקום לבניין חדש עבור התערוכה הבינלאומית.