פרנסואז בארה-סינוסי (Françoise Barré-Sinoussi): הטרנסקריפטאז ההפוך שנתן שם למגיפה
בינואר 1983, וירולוגית צעירה במכון פסטר (Institut Pasteur) הוסיפה לימפוציטים טריים לביופסיה של קשרית לימפה מחולה עם נפיחות מוזרה ומתמשכת של הבלוטות, וצפתה באנזים שנקרא טרנסקריפטאז הפוך מופיע במקום שבו לא היה אמור להיות. תוצאת בדיקה בודדת זו, שנבדקה לעומק במהלך השבועות הבאים, העניקה למגיפת האיידס את הגורם המזוהה הראשון שלה. שמה של פרנסואז בארה-סינוסי לא היה מוכר בציבור הרחב מחוץ לתחום הווירולוגיה במשך עשרים וחמש שנים נוספות, עד שוועדת פרס נובל בסטוקהולם החליטה שיש לתקן את הרישום.
ממתנדבת לציידת נגיפים
בארה-סינוסי נולדה בפריז ב-1947 ולמדה מדעי הטבע באוניברסיטת פריז, בחירה מעשית שהונעה על ידי כספים לא פחות מאשר על ידי שאיפה. היא החלה לעסוק במחקר כמתנדבת ללא שכר במעבדתו של ז'אן-קלוד שרמן (Jean-Claude Chermann) במכון פסטר, בעבודה על רטרו-וירוסים וסרטן בעכברים, והשלימה את הדוקטורט שלה ב-1974 על תרכובת סינתטית שעיכבה את הטרנסקריפטאז ההפוך — האנזים המאפשר לרטרו-וירוסים להמיר את ה-RNA שלהם ל-DNA בתוך תא מאכסן. תקופת פוסט-דוקטורט במכונים הלאומיים לבריאות (NIH) בארצות הברית חידדה את המיקוד הזה לפני שחזרה לפריז והצטרפה ליחידה של לוק מונטנייה (Luc Montagnier) במכון פסטר, שם חקרה כיצד הגוף שולט לעיתים באופן טבעי בזיהום רטרו-ויראלי.
בידוד ה-LAV
המומחיות הטכנית הספציפית הזו — הידיעה כיצד לזהות ולעקוב אחר פעילות של טרנסקריפטאז הפוך — הציבה את בארה-סינוסי במרכז התגובה כאשר קלינאים צרפתים החלו לראות בסוף 1982 תסמונת חדשה ולא מוסברת של בלוטות לימפה נפוחות וקריסת מערכת החיסון אצל חולים, רובם גברים הומוסקסואלים. בעבודה עם ביופסיה של קשרית לימפה מחולה נגוע, הצוות שלה זיהה פעילות של טרנסקריפטאז הפוך בינואר 1983, החתימה המובהקת של רטרו-וירוס בפעולה. הקושי הטכני היה לשמור על הנגיף בחיים מספיק זמן כדי לאפיין אותו: על ידי הוספה מתמדת של לימפוציטים טריים ובלתי נגועים לתרבית כדי להחליף את התאים שהנגיף קטל, הצוות הצליח לבודד ולהמחיש רטרו-וירוס חדש, שאותו כינו נגיף הקשור ללימפדנופתיה (LAV). הממצאים פורסמו בכתב העת Science במאי 1983 — מאמר מכונן, אם כי באותה עת היה זה רק ערך אחד במירוץ מהיר ו, כפי שהתברר, שנוי במחלוקת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הגילוי השנוי במחלוקת
הנגיף שבארה-סינוסי ומונטנייה בודדו הוכח בתוך כשנה כגורם לאיידס, ובסופו של דבר שונה שמו ל-HIV. אולם מעבדה אמריקאית בראשות רוברט גאלו (Robert Gallo) במכון הלאומי לסרטן פרסמה ב-1984 טענה משלה לבידוד הנגיף הגורם למחלה, ובמשך שנים לאחר מכן, סכסוכי עדיפות — על איזו מעבדה זיהתה את הנגיף ראשונה, והאם הדגימה של גאלו אכן זוהמה על ידי הדגימה הצרפתית — הפכו לעניין של מחלוקת מדעית ואף דיפלומטית בינלאומית, שיושבה לבסוף על ידי הסכם רשמי בין ממשלות צרפת וארצות הברית בנוגע לזכויות פטנט על בדיקת הנוגדנים ל-HIV. כאשר פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה הוענק לבארה-סינוסי ולמונטנייה ב-2008 על גילוי ה-HIV, היעדרותו של גאלו מהציטוט התפרשה באופן נרחב כפסיקתה המאוחרת של ועדת נובל בוויכוח בן רבע מאה.
קריירה שנבנתה על אותה שאלה
בארה-סינוסי לא התייחסה לפרס נובל כאל פסגת הקריירה. היא כבר בילתה עשורים בבניית מחקר הרטרו-וירוסים של מכון פסטר, הקימה מעבדה משלה ב-1988 והפכה לראש יחידת הביולוגיה של רטרו-וירוסים — ששמה שונה מאוחר יותר ליחידת ויסות זיהומים רטרו-ויראליים — ב-1992, כשהיא מובילה צוות של כעשרים חוקרים שבדקו מדוע אנשים מסוימים שנחשפו שוב ושוב ל-HIV לעולם אינם נדבקים, ומדוע מספר קטן של אנשים נגועים, המכונים "בקרים" (controllers), שומרים על הנגיף מדוכא ללא טיפול. השאלה הזו, שליטה טבעית בזיהום רטרו-ויראלי, הייתה אותה שאלה שרדפה אחריה מאז שנות הדוקטורט שלה, רק דרך הפריזמה של המחלה שהעבודה המוקדמת שלה עזרה לתת לה שם.
פעילה לבריאות הציבור
מעבר למעבדה, בארה-סינוסי הפכה לאחד הקולות המדעיים הבולטים ביותר בתגובה הגלובלית לאיידס, בייעוץ לארגון הבריאות העולמי ול-UNAIDS וכיהנה כנשיאת האגודה הבינלאומית לאיידס מ-2012 עד 2016, תקופה שבה לחצה בפומבי נגד טענות מופרזות על תרופות ולמען השקעה מתמשכת במחקר ה-HIV גם כאשר הדחיפות הפוליטית של המגיפה במדינות עשירות דעכה. היא פרשה מניהול פעיל של מעבדה ב-2015 תחת חוקי הפרישה החובה של צרפת, אך המשיכה בתפקידי ייעוץ. ב-2013 היא קיבלה דרגת קצינה גדולה בלגיון הכבוד הצרפתי, וב-2019 מגזין Time הכתיר אותה כאחת מנשות השנה שלו לשנת 1983, לציון שנת הגילוי עצמו.
מדוע פרנסואז מכונה גאונה
מיומנותה המרכזית של בארה-סינוסי לא הייתה חיזוי תיאורטי אלא מלאכת מעבדה מדויקת ומעשית תחת לחץ זמן: לדעת בדיוק כיצד לשמור על תרבית תאים שנגיף קטל בחיים מספיק זמן כדי לאפיין אורגניזם שאף אחד עדיין לא נתן לו שם, ברגע שבו חולים מתו מהר יותר ממה שמישהו יכול היה להסביר מדוע. זוהי זיהוי תבניות מסוג טכני מאוד ומיוחד — היכרות אינטימית ומיומנת עם מה שבדיקת טרנסקריפטאז הפוך צריכה ומה לא צריכה להיראות, והשיקול דעת לתת אמון בתוצאה חריגה מספיק כדי להמשיך איתה דרך פרוטוקול בידוד מעייף. הקריירה המאוחרת שלה, בציד שיטתי של הסיבות הביולוגיות לכך שאנשים מסוימים עמידים בפני זיהום HIV לחלוטין, מראה את אותו אינסטינקט לשאול שאלה צרה וניתנת למענה ולעמול עליה במשך שנים. הערת השוליים המורכבת היא מוסדית ולא אישית: התגלית שהיא ידועה בעיקר בזכותה הייתה, במשך רבע מאה, כרוכה בסכסוך עדיפות בינלאומי עם מעבדה אמריקאית, ופרס נובל של 2008 תפקד יותר כפסיקה בסכסוך ההוא מאשר כמחווה למדע שלה — תזכורת לכך שהקרדיט במחקר מגיפות מהיר לעיתים רחוקות נקי כמו רישום בודד במחברת מעבדה.
מורשת
הבדיקה שצמחה מתוך בידוד ה-LAV על ידי בארה-סינוסי ומונטנייה הפכה לבסיס של בדיקת הסקר לנוגדני HIV ששינתה את בטיחות אספקת הדם ברחבי העולם בתוך שנים ספורות מגילוי הנגיף. עבודתה המאוחרת של היחידה שלה במכון פסטר על שליטה חיסונית טבעית ב-HIV ממשיכה להזין מחקרי חיסונים ותרופות מתמשכים, והיא נותרה דמות התייחסות לטיעון כי וירולוגיה קפדנית, לא מדע של סלבריטאים, היא שסגרה את הפרק המוקדם והמסוכן ביותר של מגיפת האיידס.