ארבעים סרטים בוימו על ידי פרנסואה רייכנבך (François Reichenbach) בין השנים 1954 ל-1993, קריירה שהשתרעה על פני יבשות ונושאים מגוונים. הוא נולד ברובע ה-16 של פריז בשנת 1921, ופיתח גישה ייחודית לצילום קולנועי שהעדיפה ספונטניות. על ידי שמירת מצלמה קרובה בכל עת, הוא תיעד תנועה אנושית בדיוק תצפיתי ועיתונאי שהגדיר את יצירתו היצירתית ארוכת השנים.
השפעות מוקדמות והגירה
כבן של ברנאר רייכנבך וז'רמן אנג'ל שרה מונטו, פרנסואה גדל מוקף באוסף אמנות נרחב. סבו מצד אמו, גסטון מונטו, החזיק ביצירות של שאגאל, פיקאסו ומודליאני. במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא עבר לז'נבה, שם למד מוזיקה בקונסרבטוריון של ז'נבה ויצר קשר עם הבמאי ז'ראר אורי (Gérard Oury). לאחר המלחמה, הוא עבר מכתיבת שירים עבור אדית פיאף ומארי דובה לעבודה בארצות הברית כיועץ אמנות וסוחר, תוך ניצול היכרותו העמוקה עם ציורי מופת.
האסתטיקה התיעודית
רייכנבך רכש את מצלמת ה-16 מ"מ הראשונה שלו מדגם בל אנד האוול בשנת 1954, מה שהוביל למעבר לבימוי סרטים. סרטו הקצר המוקדם Impressions de New York זכה להכרה בפסטיבלים בטור ובאדינבורו, וביסס את המוניטין שלו. הוא העדיף סגנון המאופיין באמת ומקוריות, ולעיתים קרובות צילם כששתי עיניו פקוחות כדי לשמור על קשר עם מושאי הצילום שלו במקום להסתמך רק על עינית המצלמה. גישה זו הגדירה את עבודתו משנת 1957 The Marines ואת הסרט האמנותי משנת 1960 America As Seen by a Frenchman, שבחן את החיים האמריקאים בעדשה כנה, שלעיתים נטתה לבורלסקה.
פורטפוליו מגוון ועיטורים
הפילמוגרפיה שלו כוללת דיוקנאות של דמויות משפיעות במוזיקה, בספורט ובאמנות, כגון אורסון ולס, יהודי מנוחין, פלה ובריז'יט בארדו. בשנת 1964, הוא קיבל את פרס "קריסטל אנסי" על La Douceur du village, מבט פואטי על תלמיד בית ספר בלוה. מאוחר יותר הוא זכה בפרס אוסקר על הסרט משנת 1969 Arthur Rubinstein – The Love of Life. עבודתו התרחבה לפרויקטים מוזיקליים, כולל הסקופיטון משנת 1967 לשיר Bonnie and Clyde של סרז' גינזבורג ובריז'יט בארדו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנים אחרונות
בשלב מאוחר יותר בקריירה שלו, רייכנבך חזר לז'נבה כדי להפיק יצירות המתמקדות בזהות ובמסחר שווייצריים, כולל סרטים על זינו דווידוף וחגיגות 700 השנה לקונפדרציה השווייצרית. הוא נפטר ב-2 בפברואר 1993, בנאיי-סור-סן. מקום מנוחתו האחרון הוא בית הקברות סימטייר דה לויא (Cimetière de Louyat) בלימוז'. הערתו על ערש דווי לתסריטאית דניאל תומפסון בנוגע לנסיעות שיידרשו מחבריו כדי לבקר בקברו, נתנה לימים השראה לשם הסרט Ceux qui m'aiment prendront le train.
עובדות מהירות
- נולד: 1921, הרובע ה-16 של פריז - נפטר: 1993, נאיי-סור-סן - קבור: בית הקברות סימטייר דה לויא, לימוז' - אזרחות: צרפת - עיסוקים: תסריטאי, צלם קולנוע, במאי קולנוע, סוחר אמנות - פרס מרכזי: פרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר (1970) - פרס סרט קצר: קריסטל אנסי (1964) - סך הכל סרטים: 40 שביים בין 1954 ל-1993
שאלות נפוצות של קוראים
### אילו נושאים צילם רייכנבך?
הוא תיעד מגוון רחב של דמויות ציבוריות, כולל מוזיקאים כמו ארתור רובינשטיין ויהודי מנוחין, שחקנים כמו בריז'יט בארדו, ספורטאים כמו פלה, ואף את המטאדור אל קורדובס.
### היכן הוא קבור?
הוא קבור בבית הקברות סימטייר דה לויא בלימוז', עיר שבה בילה את חופשותיו במהלך נעוריו.