חיים מוקדמים ורקע
פרנסואה דה לה מוט לה וייה (François de La Mothe Le Vayer) היה סופר צרפתי שהיה ידוע בשימושו בשם העט אורוסיוס טוברו (Orosius Tubero). הוא התקבל לאקדמיה הצרפתית בשנת 1639 והיה מורהו של לואי ה-14. בשנותיו המוקדמות, לה וייה נולד ומת בפריז, כבן למשפחת אצולה ממחוז מן (Maine). אביו היה עורך דין בפרלמנט של פריז ומחבר מסה מעניינת על תפקידי השגרירים, שכותרתה Legatus, seu De legatorum privilegiis, officio et munere libellus משנת 1579, המאוירת בעיקר מתוך ההיסטוריה העתיקה. פרנסואה ירש את אביו בפרלמנט, אך ויתר על תפקידו בסביבות שנת 1647 והקדיש את עצמו לנסיעות ולספרות יפה. קריירה ספרותית: חיבורו Considérations sur l'éloquence française משנת 1638 הקנה לו חברות באקדמיה הצרפתית, וחיבורו De l'instruction de Mgr. le Dauphin משנת 1640 משך את תשומת לבו של רישלייה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חונכות מלכותית וקריירה בחצר המלוכה
בשנת 1649 הפקידה אן מאוסטריה בידיו את חינוך בנה השני, ובהמשך את השלמת חינוכו של לואי ה-14, שהוזנח מאוד. פרי עמלו הפדגוגי היה סדרת ספרים שכללה את Géographie, Rhétorique, Morale, Economique, Politique, Logique, ו-Physique du prince בשנים 1651–1658. המלך גמל למורהו במינויו להיסטוריוגרף של צרפת וליועץ מדינה. לה מוט לה וייה ירש את ספרייתה של מארי דה גורנה (Marie de Gournay), שעברה אליה בעצמה ממישל דה מונטן (Michel de Montaigne). צנוע, ספקן ולעתים בוטה בחיבוריו הלטיניים ובשיריו, הוא הפך לאישיות רצויה בחצר הצרפתית, שבה ליברטיניזם ברעיונות ובמוסר התקבל בברכה.
תפוקה ספרותית והשפעה פילוסופית
מלבד עבודותיו החינוכיות, הוא כתב את Jugement sur les anciens et principaux historiens grecs et latins משנת 1646; מסה בשם Du peu de certitude qu'il y a en histoire משנת 1668, המסמנת במידת מה את תחילתה של הביקורת ההיסטורית בצרפת; ודיאלוגים ספקניים שפורסמו לאחר מותו תחת שם העט אורסיוס טוברו (Orasius Tubero). מהדורה לא שלמה של כתביו פורסמה בדרזדן בשנים 1756–1759. הוא תרם רבות לפופולריזציה של הספקנות ובמיוחד של סקסטוס אמפיריקוס (Sextus Empiricus), אותו כינה "סקסטוס האלוהי" – דבר שהיה קרוב לחילול הקודש בצרפת הקתולית בזמנו של "מלך השמש" – מה שעלה לו ביוקר במניעת קידום למשרה ממשלתית בכירה יותר.
הקשר עם מולייר ומורשת
מולייר (Molière) היה ידידו הקרוב, ויש הטוענים שחלק ניכר מהסאטירה האייקונוקלאסטית במחזותיו נבע מהשראת הביקורת המלומדת והחריפה של לה וייה – גם אם הייתה חבויה היטב – נגד צביעות דתית. הדבר בא לידי ביטוי בגרסה השנייה של יצירת המופת שלו, "טרטיף" (Tartuffe) משנת 1667, אשר לפי רוברט מקברייד (Robert McBride), לה מוט לה וייה הגן עליה במאמר אנונימי ועוקצני בשם Lettre sur la comédie de l'Imposteur משנת 1667 כנגד הפלג הדתי בחצרו של לואי ה-14. מישל פוקו (Michel Foucault) השתמש בעבודה זו כחומר חשוב במאמרו המפורסם "ממשלתיות" (Governmentality).