פרנץ פושקש: "מייג'ור הדוהר"
ב-18 במאי 1960, באצטדיון המפדן פארק, אדם בן 33 שמועדונים אירופיים רבים סירבו להחתים שלוש שנים קודם לכן בטענה שהוא מבוגר וכבד מדי, כבש ארבעה שערים בגמר גביע אירופה שהסתיים בתוצאה 7-3; משחק שעדיין מוזכר כאחד הגדולים ביותר ששוחקו מעולם. פרנץ פושקש (Ferenc Puskás) כבר הוגדר פעם אחת כמי שסיים את הקריירה, אך הוא השיב בעזרה לריאל מדריד לזכות בתואר אירופי חמישי ברציפות, רצף שאף מועדון לא השתווה לו מאז.
מקישפשט אל "מייג'ור הדוהר"
פושקש נולד ב-1 באפריל 1927 בבודפשט למשפחה הונגרית-גרמנית ששמה המקורי היה פורצלד (Purczeld); המשפחה אימצה את שם המשפחה פושקש ב-1937. אביו, כדורגלן לשעבר, אימן את קבוצת הנוער בקישפשט (Kispest), שם חתם פרנץ הצעיר בגיל 12 תחת שם בדוי, מיקלוש קובאץ', כדי לעקוף את חוק הגיל המינימלי של המועדון. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בבוגרים של קישפשט בנובמבר 1943, וב-19 בפברואר 1949 כבש שבעה שערים בניצחון 11-3 על גיור (Győr). באותה שנה, משרד ההגנה ההונגרי בלע את קישפשט והפך אותה למועדון הצבאי בודפשט הונבד (Budapest Honvéd), והעניק לפושקש דרגת מייג'ור בצבא, דרגה שדבקה בו ככינוי למשך שארית הקריירה שלו: "המייג'ור הדוהר". הוא הוביל את טבלאות הכיבושים של הונגריה ארבע פעמים במהלך תחילת שנות ה-50 ודורג ראשון בין כובשי אירופה בשנת 1948.
המגיארים האדירים
יחד עם חבריו לקבוצה, בהם שאנדור קוצ'יש (Sándor Kocsis), זולטן ציבור (Zoltán Czibor) וננדור הידגקוטי (Nándor Hidegkuti), פושקש היה עמוד התווך של נבחרת הונגריה שרשמה 32 משחקים רצופים ללא הפסד. רצף זה כלל זכייה במדליית זהב אולימפית בהלסינקי ב-1952, שם כבש פושקש את שער היתרון בגמר נגד יוגוסלביה. ב-25 בנובמבר 1953 נסעה הונגריה לוומבלי והביסה את אנגליה 6-3; זה היה ההפסד הראשון של אנגליה בבית לנבחרת שאינה מהאיים הבריטיים. פושקש כבש פעמיים, כולל שער שבו משך את הכדור לאחור עם סוליית נעל מול המגן בילי רייט (Billy Wright) לפני שסיים את המהלך – רגע שכותבי כדורגל אנגלים בילו עשורים בניתוחו. הונגריה ניצחה את אנגליה שוב 7-1 במשחק הגומלין בבודפשט, ופושקש כבש פעמיים נוספות. במונדיאל 1954 הוא כבש שלושה שערים בשלב הבתים לפני שסבל משבר מאמץ בקרסול נגד מערב גרמניה; הוא שיחק למרות הפציעה בגמר וכבש תוך שש דקות, אך הונגריה הפסידה 3-2 לאחר ששער מאוחר של פושקש נפסל בטענת נבדל שנויה במחלוקת. הוא סיים את הקריירה בנבחרת הונגריה עם 84 שערים ב-85 הופעות, אחד משיעורי הכיבוש הגבוהים ביותר שנרשמו אי פעם עבור נבחרת לאומית גדולה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עריקה
בודפשט הונבד שהתה בספרד למשחק גביע אירופה נגד אתלטיק בילבאו כאשר המרד ההונגרי פרץ באוקטובר 1956; במקום לחזור למדינה תחת שליטה סובייטית, פושקש נשאר בחוץ לארץ. אופ"א השעתה אותו לשנתיים בגלל סירובו לחזור לבודפשט ומנעה ממנו להשתתף בתחרויות אירופיות. כשפגה ההשעיה הוא היה בן 31, כבד יותר מאשר בשיאו, ורוב המועדונים האיטלקים והאירופיים האחרים ראו בו סיכון מבוגר מדי להחתמה.
ריאל מדריד, המערכה השנייה
ריאל מדריד החתימה אותו בכל זאת ב-1958, וציוותה אותו עם אלפרדו די סטפנו (Alfredo Di Stéfano) בהתקפה ששינתה את פני המועדון. לאורך שמונה עונות בליגה הספרדית הוא שיחק 180 משחקים וכבש 156 שערים, וזכה בגביע הפיצ'יצ'י (Pichichi Trophy) כמלך השערים של הליגה ארבע פעמים – ב-1960, 1961, 1963 ו-1964. בגביע אירופה הוא כבש 35 שערים ב-39 משחקים עבור מדריד, וב-18 במאי 1960 הציג את משחקו הגדול ביותר בקריירה: ארבעה שערים נגד איינטרכט פרנקפורט בניצחון 7-3 בגמר בהמפדן פארק שבגלאזגו, עם שערים בדקות ה-46, 56, 60 ו-71, בעוד די סטפנו הוסיף שלושה משלו. יחד, שבעת השערים שלהם היוו את כל תוצאת המשחק במה שנותר כזכייה החמישית ברציפות של ריאל מדריד בגביע אירופה, רצף שאף מועדון לא השתווה לו מאז. הוא עזר למדריד לזכות בליגה חמש עונות ברציפות, מ-1961 עד 1965, ובסך הכל בשלושה גביעי אירופה במהלך תקופתו שם.
אימון ברחבי העולם
לאחר פרישתו כשחקן ב-1966, פושקש בנה קריירת אימון ארוכה ונודדת על פני ארבע יבשות. תקופתו המפורסמת ביותר הייתה בפנאתינאיקוס, שם בין 1970 ל-1974 הוא הוביל את המועדון היווני לגמר גביע אירופה ב-1971, לאחר שהדיח את אברטון והכוכב האדום בלגרד בדרך להיות מועדון החובבים היחיד שהגיע אי פעם לגמר גביע אירופה; אבחנה זו נותרה כהופעת הגמר היוונית היחידה במשך יותר מחמישים שנה, עד שאולימפיאקוס השוותה את ההישג ב-2024. פנאתינאיקוס הפסידה בגמר 2-0 לאייאקס. מאוחר יותר הוא הוביל את סאות' מלבורן הלאס (South Melbourne Hellas) לאליפות הליגה האוסטרלית ב-1990-91 ואימן בקצרה את נבחרת הונגריה ב-1993.
מדוע פרנץ מכונה גאון
גאונותו של פושקש, לפי התיאורים ששרדו אותו, התמקדה ברגלו השמאלית וביכולתו להסוות את כוונותיו באמצעות גופו לפני שמגן יכול היה להגיב. נגד אנגליה בוומבלי, הוא פירק שני מגינים מנוסים, ביל אקלסלי (Bill Eckersley) והארי ג'ונסטון (Harry Johnston), לא באמצעות מהירות אלא באמצעות הטעיה אחת ושינוי כיוון שאף אחד מהם לא צפה – שער המשיכה לאחור שאותו מלמדים בכדורגל האנגלי עד היום כשיעור בהטעיה. הוא היה ידוע בליגות רבות בבעיטות חופשיות ובעיטות מרחוק מ-30 עד 35 מטרים בעקביות שהעידה על חישוב ולא על מזל, כשהוא מכה בכדור עם משקל וקשת שהפכו את המרחק לכמעט חסר חשיבות. מה שמבדיל אותו ממסיימים טהורים הוא אריכות הימים בתנאים פיזיים משתנים: לאחר גלות של שנתיים מכדורגל תחרותי, כשהוא מגיע לריאל מדריד כבד ומבוגר יותר ממה שכל מועדון היה מוכן להמר עליו, הוא הפיק בכל זאת את מה שניתן לראות כהופעה האישית הגדולה בקריירה שלו – ארבעה שערים בגמר גביע אירופה, בגיל 33. זה מעיד על אינטליגנציה כדורגלנית, מיקום, תזמון והסוואה שלא היו תלויים באתלטיות המתפרצת של שנות העשרים לחייו. הטענה הנגדית הכנה היא שפושקש עצמו מעולם לא היה מזוהה עם חדשנות טקטית או גאונות אימון כפי שהיו עמיתים מסוימים; קריירת האימון הנרחבת אך הלא יוצאת דופן שלו בתריסר מדינות מרמזת שהכישרון שלו היה אישי ופיזי ולא מערכת ניתנת להעברה שאותה יכול היה ללמד.
מורשת
פושקש אובחן כחולה במחלת אלצהיימר בשנת 2000 ומת מדלקת ריאות בבודפשט ב-17 בנובמבר 2006, בגיל 79, לאחר הלוויה ממלכתית שהעבירה את ארונו מהאצטדיון הנושא את שמו לכיכר הגיבורים למסדר צבאי לפני קבורתו מתחת לכיפת בזיליקת אישטוון הקדוש. האצטדיון הלאומי של בודפשט שונה לשמו של פרנץ פושקש ב-2002, ופיפ"א מעניקה מאז 2009 את "פרס פושקש" השנתי לשער היפה ביותר של השנה, ובכך משאירה את שמו קשור לרגעים האסתטיים ביותר של הספורט ולא רק לספרי השיאים שלו.