ה"פאלאצו דלה צ'יוויליטה איטליאנה" (Palazzo della Civiltà Italiana) ברומא ניצב כתוצר העיקרי של קריירה שהוגדרה על ידי ההצטלבות בין הרציונליזם האיטלקי לבין התמורות הפוליטיות של אמצע המאה העשרים. ארנסטו לאפדולה (Ernesto Lapadula), אדריכל ומתכנן ערים, ניווט בזרמים מקצועיים מורכבים אלו באמצעות תפקידיו האקדמיים, תקופת עבודתו הבין-לאומית בארגנטינה, ועיסוקיו היצירתיים המגוונים.
השכלה מקצועית והתחלות רציונליסטיות
ארנסטו אנג'לו לאפדולה, שנולד בפיסטיצ'י (Pisticci) בשנת 1902, השלים את השכלתו התיכונית במלפי (Melfi) בטרם עבר לרומא. הוא למד באוניברסיטת סאפיאנצה (Sapienza University) וסיים את לימודיו בשנת 1931 תחת הנחייתו של מרצ'לו פיאצ'נטיני (Marcello Piacentini). עד שנת 1928, הוא הזדהה עם ה"תנועה האיטלקית לאדריכלות רציונלית" (Movimento Italiano per l'Architettura Razionale - MIAR), ארגון שהיה מרכזי להתפתחות הרציונליזם האיטלקי. הסטודיו שלו בפיאצה דל פופולו (Piazza del Popolo) שימש מקום מרכזי למפגשי MIAR, והוא אף גיוון את עבודתו באמצעות עיצוב רהיטים משותף עם ה"גוף הלאומי לאומנות ולתעשיות קטנות" (Ente Nazionale per l'Artigianato e le Piccole Industrie).
עבודות ציבוריות והפאלאצו דלה צ'יוויליטה איטליאנה
לאורך שנות ה-30 השתתף לאפדולה בפרויקטים שאורגנו על ידי המשטר הפשיסטי, כולל ה"תערוכה האוטארקית של המחצב האיטלקי" (Mostra autarchica del Minerale italiano) שנערכה ברומא בין השנים 1938 ל-1939. עבודתו הבולטת ביותר הגיעה בשנת 1938, כאשר נבחר לצדם של ג'ובאני גואריני (Giovanni Guerrini) ומריו רומנו (Mario Romano) לתכנן את ה"פאלאצו דלה צ'יוויליטה איטליאנה" עבור התערוכה העולמית של שנת 1942. בעוד שהישגיו המקצועיים היו קשורים לאירועים בחסות המשטר, הסטודיו שלו נותר חלל שאירח אינטלקטואלים ומתנגדים פוליטיים מהשמאל, בהם לאונידה טונוצ'י (Leonida Tonucci), לידיה דוקיני (Lidia Duchini) ואנטונלו טרומבאדורי (Antonello Trombadori).
מינויים אקדמיים ומעבר לתקופה שלאחר המלחמה
לאפדולה החזיק במספר משרות הוראה, ושירת כמרצה עוזר לעיצוב אדריכלי באוניברסיטת סאפיאנצה בין השנים 1934 ל-1948, ולימד אדריכלות פנים באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות ברומא בין השנים 1942 ל-1946. הוא סייע בהקמת ה"ארט קלאב" (Art Club) בוויה מרגוטה (Via Margutta), ששימש מרכז רשתות לאנשי מקצוע יצירתיים מגוונים. בשנת 1948 עבר לארגנטינה בהזמנתו של ארנסטו פופו (Ernesto Puppo) כדי לקבל קתדרה באוניברסיטה הלאומית של קורדובה (National University of Córdoba). הוא בילה שם את זמנו בהוראת קומפוזיציה אדריכלית ותכנון ערים, בייעוץ לממשלות המחוזיות של קורדובה, סלטה (Salta) וקטמרקה (Catamarca), ובכתיבה עבור פרסומים כגון "Revista Económica" ו-"Historia del Urbanismo".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עיסוקים ספרותיים ואמנותיים
מעבר לאדריכלות, לאפדולה עשה שימוש במדיומים מרובים כדי להביע את השקפותיו. הוא עבד כמאייר וקריקטוריסט תחת שם העט ברונו די לוקניה (Bruno di Lucania) ותרם עיתונאות למספר כלי תקשורת, תוך התמקדות בביקורת על מאמצי השיקום באיטליה שלאחר המלחמה. לאחר שחזר למולדתו בשנת 1963, הוא העביר את מוקד פעילותו בעיקר לציור ולרישום. הוא הלך לעולמו ברומא בשנת 1968.
עובדות מהירות
- נולד: 6 באוגוסט 1902, פיסטיצ'י - נפטר: 24 בינואר 1968, רומא - השכלה: אוניברסיטת סאפיאנצה, רומא - פרויקט מרכזי: פאלאצו דלה צ'יוויליטה איטליאנה - תנועה: רציונליזם איטלקי - עבודה בין-לאומית: האוניברסיטה הלאומית של קורדובה, ארגנטינה - שם עט: ברונו די לוקניה
שאלות נפוצות של קוראים
### באיזה מבנה מרכזי ידוע ארנסטו לאפדולה?
הוא ידוע בעיקר בשל תכנון משותף של ה"פאלאצו דלה צ'יוויליטה איטליאנה" ברומא יחד עם ג'ובאני גואריני ומריו רומנו.
### האם לאפדולה עבד מחוץ לאיטליה?
כן, הוא עבר לארגנטינה בשנת 1948 כדי ללמד באוניברסיטה הלאומית של קורדובה ולשמש כיועץ תכנון ערים עבור ממשלות מחוזיות.