אריק רומר (Éric Rohmer), שנולד בשם ז'אן-מארי מוריס שרר (Jean-Marie Maurice Schérer) בשנת 1920, התגבש כקול ייחודי בתוך הגל החדש הצרפתי (French New Wave), כשהוא מתעדף חקירה אינטלקטואלית ונרטיב מובנה על פני אסתטיקה ניסיונית. בעוד בני דורו חיפשו חריגות רדיקליות בצורה, הוא שמר על קריירה המוגדרת על ידי דיוק ספרותי, שהושפע עמוקות מרקעו כמורה ומכהונתו בכתב העת קאייה דו סינמה (Cahiers du cinéma).
עיתונאות והשפעה ביקורתית
לפני המעבר לבימוי סרטים, רומר ביסס את עצמו כמבקר תרבות בולט בפריז. לאחר תקופה שבה עבד כמורה בקלרמון-פראן (Clermont-Ferrand), הוא החל לתרום למספר כתבי עת. כעורך ב-קאייה דו סינמה בין השנים 1957 ו-1963, הוא ניווט את הפרסום בסגנון שסומן על ידי קפדנות דיאלקטית ולא על ידי התפרצויות פולמוסיות של עמיתיו. ספרו משנת 1957 על אלפרד היצ'קוק (Alfred Hitchcock), שנכתב בשיתוף עם קלוד שברול (Claude Chabrol), נותר טקסט יסודי בפיתוח תיאוריית האוטר, המגדיר מחדש את הבמאי ככוח אמנותי.
מעבר לקולנוע
כניסתו של רומר לעשיית סרטים החלה בשנת 1950 עם הסרט הקצר Journal d'un scélérat, ואחריו סדרה של פרויקטים דלי תקציב לאורך העשור. הופעת הבכורה שלו באורך מלא, סימן ליאו (The Sign of Leo) ב-1959, תיארה מלחין אמריקאי המתמודד עם קשיים כלכליים במהלך קיץ פריזאי. למרות קשיי הפקה מוקדמים ועריכה מחדש של סרטו הראשון, הוא ייסד את חברת ההפקה Les Films du Losange בשנת 1962 לצד בארבה שרדר (Barbet Schroeder), שתמכה לאחר מכן ברוב המכריע של הפילמוגרפיה שלו.
סיפורים מוסריים והכרה
הבמאי זכה להכרה בינלאומית באמצעות מחזור של שישה סרטים הידועים כ-שישה סיפורים מוסריים (Six Moral Tales). עבודות אלו, הכוללות את הלילה שלי אצל מוד (My Night at Maud's), חקרו נושאים של פיתוי ונאמנות, הכרוכים בדרך כלל בגברים המתלבטים בין מערכות יחסים מחייבות לבין אינטרסים חדשים. גוף עבודתו זיכה אותו בשבחי ביקורת משמעותיים, כולל פרס המועצה הלאומית לביקורת לסרט הזר הטוב ביותר והפרס הגדול של פסטיבל קאן. בשנת 1986, הוא קיבל את אריה הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה עבור הסרט הקרן הירוקה (The Green Ray).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מורשת מקצועית
רומר המשיך לעבוד כתסריטאי, במאי וסופר עד סוף ימיו. הקריירה שלו סומנה על ידי מחויבות לערכים קתוליים וגישה ייחודית, עתירת דיאלוגים לסיפור סיפורים. בזמן מותו ברובע ה-13 של פריז ב-2010, הוא זכה להכרה בפרס דוד די דונטלו ע"ש לוקינו ויסקונטי ובאריה זהב על מפעל חיים. הוא נותר קבור בבית הקברות מונפרנאס (Montparnasse Cemetery).
עובדות מהירות
- נולד: 1920, טול (Tulle) - נפטר: 2010, רובע ה-13 של פריז - יצירות בולטות: הלילה שלי אצל מוד, הברך של קלייר, פולין בחוף - תנועה: הגל החדש הצרפתי - פרסים: אריה הזהב (1986), אריה הזהב למפעל חיים (2001) - שפות: צרפתית, גרמנית - השכלה: תיכון אנרי הרביעי (1937-1940), אוניברסיטת קלרמון-פראן (1941-1942)
שאלות שקוראים שואלים
### מדוע השתמש בשם בדוי?
הוא אימץ את השם אריק רומר בשנת 1955 כדי להסתיר את מעורבותו בתעשיית הקולנוע ממשפחתו.
### מה היה הנושא של ששת הסיפורים המוסריים?
המחזור התמקד בדמויות שאף על פי שהן מחויבות לאדם אחד, הן מתפתות על ידי אחר לפני שהן חוזרות לבן זוגן המקורי.