עמנואל מקרון: האאוטסיידר שכבש את ארמון האליזה
בגיל עשרים ואחת, לאחר שנכשל פעמיים בבחינות הכניסה לאקול נורמל סופרייר (École Normale Supérieure), עבד עמנואל מקרון (Emmanuel Macron) כעוזר עריכה של הפילוסוף פול ריקר (Paul Ricœur), כשהוא בודק הערות וביבליוגרפיה לספר על זיכרון והיסטוריה שפורסם בשנת 2000. שמונה-עשרה שנים לאחר מכן הוא כיהן כנשיא הרפובליקה הצרפתית, הצעיר ביותר בתולדותיה, לאחר שנבחר ללא תמיכה מאף אחת משתי המפלגות ששלטו בצרפת במשך שישה עשורים. מעט נסיקות פוליטיות בדמוקרטיה מודרנית היו מהירות יותר, וכמעט אף אחת לא נעשתה מחוץ למערכת הממסדית במידה כזו.
שני כישלונות ופילוסוף אחד
הוא גדל באמיין (Amiens), נולד ב-21 בדצמבר 1977 לשני רופאים: פרנסואז מקרון, רופאה, וז'אן-מישל מקרון, פרופסור לנוירולוגיה. יש לו אח, לורן, ואחות, אסטל. הוא למד בתיכון לה פרובידנס (Lycée la Providence) באמיין, שם פגש את המורה בריז'יט טרוניו (Brigitte Trogneux), לה נישא ב-2007, ולאחר מכן סיים את לימודיו בתיכון אנרי הרביעי (Lycée Henri-IV) בפריז עם הצטיינות יתרה בבגרות המדעית.
החניכות אצל ריקר לא הייתה שורה דקורטיבית בקורות החיים. מקרון למד פילוסופיה באוניברסיטת פריז נאנטר (Paris Nanterre), והשלים תואר DEA עם עבודות על מקיאוולי והגל, שילוב יוצא דופן הממזג את חקר האכזריות הפוליטית עם חקר התהליך ההיסטורי. מאז הוא עוצב על ידי שניהם.
המכון למדע המדינה (Sciences Po), האקול נסיונל ד'אדמיניסטרסיון (ENA) ורוטשילד
הוא הגיע למכון למדע המדינה (Sciences Po) לאחר שני הכישלונות ב-ENS, נכנס למסלול הבינלאומי ובשנה השלישית עבר למסלול השירות הציבורי, כשהוא פורס את העבודה על פני שנתיים תוך השלמת תואר הפילוסופיה בנאנטר במקביל. הוא הצטיין בכלכלה מתקדמת, סוגיות פוליטיות ומימון ציבורי. דוחות ההוראה עליו נשתמרו והם מרשימים: פרופסור אחד כינה אותו תלמיד מבריק, בוגר מאוד, בעל חשיבה מקורית ובנויה היטב; אחר ציין יכולת מובהקת לנאום הן בתוכן והן בצורה. עלי באדו (Ali Baddou), שלימד אותו, נזכר בתלמיד הטוב ביותר באולם ההרצאות, וזכר מעל הכל שהוא אהב לשאול שאלות. הוא סיים את לימודיו במחזור 2001 ובאקול נסיונל ד'אדמיניסטרסיון (École nationale d'administration) בשנת 2004. Sciences Po העניק לו גם את הרשת שאיישה מאוחר יותר את הקמפיין שלו, כולל ז'אן-מרק בורלו, אורליאן לשבאלייה והכלכלן מרק פראסי.
ה-ENA שלח אותו ל-Inspection générale des finances, הגוף העילית המבקר את המדינה הצרפתית. ב-2008 הוא עזב לרוטשילד ושות' (Rothschild & Cie Banque), הפך לשותף, ועשה הון בייעוץ לעסקאות גדולות, המפורסמת שבהן היא רכישת עסקי תזונת התינוקות של פייזר על ידי נסטלה תמורת תשעה מיליארד אירו. ארבע השנים בבנק סיפקו למבקריו את קו ההתקפה העמיד ביותר שלהם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הנסיקה המהירה ביותר ברפובליקה החמישית
פרנסואה הולנד הכניס אותו לארמון האליזה כסגן מזכ
ל הוא קיבל 24 אחוזים וכשמונה מיליון קולות בסיבוב הראשון ב-23 באפריל 2017 והביס את מארין לה פן עם 66.1 אחוזים ב-7 במאי. בגיל שלושים ותשע הוא היה ראש המדינה הצרפתי הצעיר ביותר מאז נפוליאון והאדם הראשון בהיסטוריה של הרפובליקה החמישית שזכה בנשיאות ללא תמיכה סוציאליסטית או גוליסטית.
רפורמה ותגובת הנגד
הכהונה הראשונה נבנתה על מהירות. חמישה צווים שהוצאו ב-22 בספטמבר 2017 ניסחו מחדש את חוקי העבודה, הגבילו פיצויים בגין פיטורים שלא כדין והרחיבו את הגמישות למעסיקים. התקציב הראשון, ב-27 בספטמבר 2017, החליף את מס העושר בהיטל ממוקד נדל"ן, תוך כיבוד הבטחת בחירות והענקת התווית למתנגדיו בה השתמשו לשאר נשיאותו: נשיא העשירים. חוק נגד טרור באותו אוקטובר הפך לקבועים מספר צעדים שהיו זמינים בעבר רק תחת מצב חירום.
התגובה הגיעה בסוף 2018 עם תנועת ה"אפודים הצהובים" (gilets jaunes), תנועה שהחלה בגלל מחירי הדלק והתרחבה למרד נגד תוכניתו והתנהלותו. שיעורי התמיכה בו ירדו לכ-25 אחוזים באותו נובמבר. רפורמת הפנסיה שהציע בדצמבר 2019, מערכת אחת בניהול המדינה, עוררה שביתות, דוללה בינואר 2020 והוקפאה כאשר מגפת הקורונה סגרה את המדינה במרץ.
כהונה שנייה ופרלמנט תלוי
ב-7 במאי 2022 הוא הביס שוב את לה פן, עם 58.55 אחוזים, והפך לנשיא המכהן הראשון שנבחר מחדש מאז ז'אק שיראק בשנת 2002. הניצחון רוקן מיד מתוכן: הבחירות למחוקקים ביוני 2022 עלו לו ברוב שלו ויצרו אסיפה לאומית תלויה. לאחר הבחירות לאיחוד האירופי ביוני 2024 הוא קרא לבחירות בזק שהניבו פרלמנט תלוי נוסף והפסדים נוספים. חוסר היציבות שבא לאחר מכן נכתב ברשימת ראשי הממשלה - ז'אן קסטקס, אליזבת בורן, גבריאל אטאל, מישל ברנייה, שהופל בהצבעת אי-אמון בתוך שלושה חודשים, פרנסואה ביירו, שממשלתו קרסה בספטמבר 2025, וסבסטיאן לקורנו, שהתפטר לאחר חודש ומונה מחדש.
בחוץ לארץ הוא היה בולט יותר מאשר בבית: עימות פומבי עם ולדימיר פוטין בנוגע לתקשורת הממלכתית הרוסית במאי 2017, הסכמי סחר בשווי ארבעים מיליארד אירו שנחתמו עם שי ג'ינפינג ב-2019, החזרת השגריר הצרפתי לוושינגטון בשל פרשת הצוללות AUKUS בספטמבר 2021, אמנת הקווירינל עם איטליה בנובמבר 2021, וניסיון שנוי במחלוקת לשמור על ערוץ פתוח לפוטין ככל שרוסיה התקדמה לעבר אוקראינה.
מדוע עמנואל מכונה גאון
הטענה בשמו של מקרון אינה מדעית או אמנותית אלא פוליטית ואנליטית, והראיות לכך מרוכזות ברצועת שנים צרה. בין 2014 ל-2017 הוא קרא את קריסת המערכת המפלגתית הצרפתית בצורה מדויקת יותר מכל אדם בתוכה, הבין שהדואופול הסוציאליסטי-גוליסטי הסתיים מבנית ולא רק לא היה פופולרי, ובנה מאפס כלי שהוביל אותו לנשיאות בתוך שלושה-עשר חודשים. זוהי פיסת תפיסה פוליטית נדירה, והיא בוצעה בתזמון שמורי ה-Sciences Po שלו סימנו חמש-עשרה שנים קודם לכן כאשר רשמו את כישרונו לנאום הן בתוכן והן בצורה. ההכשרה האינטלקטואלית אמיתית גם היא, לא אמצעי שיווקי: תואר DEA בפילוסופיה על מקיאוולי והגל, חניכות אצל ריקר, והערת בוחן על חשיבה מקורית ובנויה היטב שקדמה לכל קריירה פוליטית.
טיעון הנגד כבד ושייך לאותה פסקה. גאונות אנליטית ב-2016 לא תורגמה להצלחה שלטונית עמידה. הוא איבד את הרוב הפרלמנטרי שלו ב-2022, קרא לבחירות בזק ב-2024 שהחמירו את מצבו, והחליף ראשי ממשלה בקצב חסר תקדים ברפובליקה החמישית. כמה מהרפורמות המרכזיות שלו עוררו תנועות שלא צפה, בולטת שבהן היא תנועת ה"אפודים הצהובים". מבקרים מהשמאל ומהימין טענו שמה שנראה כמו גאונות הוא בעיקר מצגת, כינו אותו מועמד של התקשורת והצביעו על שנות רוטשילד ועל הוצאות כמו 120,000 האירו שדווחו על ארוחות עיתונות במהלך כהונתו כשר. הניסוח הכנה הוא שהכישרון המוכח של מקרון הוא אבחנתי ורטורי ולא ביצועי - הוא רואה את צורתו של רגע פוליטי במהירות ומתאר אותו בצורה משכנעת - ושמדובר במיומנות אמיתית ולא נפוצה, שאינה זהה ליכולת למשול באמצעותה.
רקורד לא גמור
כהונתו של מקרון עדיין נמשכת וכל פסק דין עליה הוא זמני. מה שכבר הוכרע הוא מבני: הוא הרס את ההתארגנות המפלגתית שארגנה את הפוליטיקה הצרפתית מאז 1958 ולא החליף אותה במשהו יציב, מה שהותיר אסיפה מקוטעת ומפלגת "האיחוד הלאומי" (Rassemblement National) מחוזקת כיורשת הבולטת ביותר של המרחב שפינה. האם זה ייחשב להישג או לכישלון תלוי במה שיבוא אחריו.