אייג'י טויוטה: המהנדס שמצא גאונות בבזבוז
בראשית שנות ה-50 סייר אייג'י טויוטה (Eiji Toyoda) במתחם העצום של חברת פורד (Ford) בנהר רוז' (River Rouge) שבמישיגן, בציפייה להתרשם מעוצמת הייצור האמריקאית. הוא אכן התרשם — פורד ייצרה 8,000 כלי רכב ביום, יותר ממה שטויוטה בנתה בכל שלוש-עשרה שנות קיומה עד אז — אך הוא גם הבחין במשהו שהיצרנית הגדולה בעולם פספסה: חוסר יעילות שהיה מוטמע בעצם קנה המידה. הוא חזר הביתה והקדיש את ארבעת העשורים הבאים להוכחה שחברה קטנה וענייה יותר יכולה להשיג את דטרויט, לא על ידי בנייה בהיקפים גדולים יותר, אלא על ידי ביטול בזבוז בצורה עקבית יותר ממה שמישהו העלה על דעתו לנסות.
נולד אל תוך העסק המשפחתי
אייג'י טויוטה נולד ב-12 בספטמבר 1913, סמוך לנאגויה שביפן, למשפחה שהייתה שקועה עמוק בייצור תעשייתי. אביו, הייקיצ'י טויוטה (Heikichi Toyoda), היה אחיו של סאקיצ'י טויוטה (Sakichi Toyoda), הממציא שייסד את חברת טויוטה נול (Toyoda Loom Works) ובנה את הנול האוטומטי שהיווה את הבסיס להון המשפחתי; בן דודו, קיאיצ'ירו טויוטה (Kiichiro Toyoda), ימשיך וייסד את חטיבת הרכב של טויוטה בשנת 1937, כאשר שני הגברים חולקים מה שביוגרפים מתארים כחברות עמוקה לכל החיים. אייג'י למד הנדסת מכונות באוניברסיטת טוקיו הקיסרית, סיים את לימודיו בשנת 1936, והצטרף כמעט מיד לפעילות הרכב הצעירה של בן דודו במקום להישאר בעסק הטקסטיל המשפחתי. בשנת 1938 הטיל עליו קיאיצ'ירו את אחת מאחריויותיו הגדולות הראשונות: פיקוח על בניית מפעל חדש בקורומו (Koromo), כ-32 קילומטרים מזרחית לנאגויה, עיירה ששמה שונה מאוחר יותר לטויוטה סיטי (Toyota City), שמתקניה נודעו בחברה כ"מפעל האם", התבנית שממנה צמחה בסופו של דבר רשת הייצור הגלובלית שלה.
לומדים מהחולשה של פורד, לא מהחוזק שלה
הרגע המכונן של טויוטה כתעשיין הגיע מאותו ביקור בתחילת שנות ה-50 במפעל נהר רוז' של פורד, שהיה באותה עת מתחם המפעלים המשולב הגדול בעולם. טויוטה ייצרה קצת יותר מ-2,500 כלי רכב במשך שלוש-עשרה שנים; פורד ייצרה יותר מפי שלושה ממספר זה בכל יום. במקום להסיק שטויוטה צריכה פשוט להעתיק את הייצור ההמוני האמריקאי בקנה מידה גדול — קנה מידה שהכלכלה היפנית ההרוסה שלאחר המלחמה לא יכלה לתמוך בו כלל — טויוטה יצא משם משוכנע שפעולותיה של פורד, מרשימות ככל שהיו בתפוקה הגולמית, היו רצופות חוסר יעילות שמערכת רזה וממושמעת יותר יכולה לנצל. מומחי ייצור העניקו לו מאוחר יותר קרדיט על "יכולת על-טבעית לזהות בזבוז", ביטוי שהפך למעין תיאור משרה לשארית הקריירה שלו.
בניית שיטת הייצור של טויוטה
בעבודה צמודה עם טאיצ'י אונו (Taiichi Ohno), מכונאי ותיק בתוך החברה, עזר טויוטה לפתח את מה שנודע ברחבי העולם כשיטת הייצור של טויוטה (Toyota Production System). שני עמודי התווך המוכרים ביותר שלה היו קאנבאן (kanban), מערכת מבוססת כרטיסים ותוויות לאיתות בדיוק מתי וכמה חלקים נדרשים בקו ההרכבה — מבשר טכנולוגי מוקדם ופשוט למעקב אחר מלאי מודרני — וקאיזן (kaizen), הפילוסופיה של שיפור מתמשך והדרגתי שמטרתו הפחתת עלויות ובזבוז באופן עקבי תוך העלאת האיכות, במקום לרדוף אחר שינויים דרמטיים מדי פעם. טויוטה תיאר מאוחר יותר את התרבות העומדת בבסיס המערכת במונחים מוחשיים, וציין כי עובדי טויוטה עצמם הגישו כ-1.5 מיליון הצעות בשנה, מתוכן כ-95 אחוזים אכן יושמו — עדות, לדעתו, לכך שזיהוי חוסר יעילות היה פחות גאונות נדירה ויותר הרגל ארגוני שניתן לאמן בו כל כוח עבודה. "בין אם אתה מרים אותם ומתייחס אליהם כאל בעיות, זו עניין של הרגל," הוא אמר על הפגמים שקיימים בכל רצפת מפעל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מנשיא ליושב ראש
מאמציו המוקדמים של טויוטה לפרוץ לשוק האמריקאי עם מכונית הטויוטה קראון (Crown) בשנות ה-50 נכשלו לחלוטין, אך כסגן נשיא ביצועי הוא דחף את החברה, למרות התנגדות פנימית, לצייד את הקורולה (Corolla) הקומפקטית במנוע גדול יותר, במיזוג אוויר ובאפשרויות תיבת הילוכים אוטומטית שמותאמות לטעם האמריקאי — החלטות שעזרו לקורולה של 1968 להצליח היכן שהקראון נכשלה, שנה לאחר שטויוטה הפך לנשיא החמישי של טויוטה ב-1967. הוא הוביל את החברה כנשיא עד 1981 ולאחר מכן כיושב ראש עד 1994, מה שהפך אותו למנכ"ל בעל הכהונה הארוכה ביותר בטויוטה. כיושב ראש בשנת 1983 הוא קיבל את ההחלטה האסטרטגית להעלות את טויוטה לשוק היוקרה, החלטה שהובילה להשקת מותג היוקרה לקסוס (Lexus) בשנת 1989, והוא פיקח על המיזם המשותף המכונן של החברה עם ג'נרל מוטורס (General Motors) במפעל NUMMI שבקליפורניה, שהפך לכלי הרציני הראשון לייצוא שיטות הייצור הרזה היפניות ישירות לאדמת אמריקה.
הוקרה ושנים אחרונות
טויוטה קיבל את מדליית הכבוד של יפן עם סרט כחול בשנת 1971 ואת העיטור הגדול של מסדר השמש העולה בשנת 1990, לצד עיטורים מפורטוגל, תאילנד, בלגיה ואוסטרליה, והוא נכנס להיכל התהילה של הרכב בשנת 1994. דייוויד קול (David Cole), לשעבר יו"ר המרכז למחקר רכב, כינה אותו "מנהיג בעל חזון ומעורר השראה באמת", בעוד אוצר מוזיאון הרכב פיטרסן (Petersen Automotive Museum) לזלי קנדל (Leslie Kendall) תיאר אותו בצורה ישירה יותר כ"המקביל היפני להנרי פורד (Henry Ford)" — השוואה שהפכה את עצמה יפה, בהתחשב בכך שהפילוסופיה של טויוטה עצמו עוצבה באופן ספציפי על ידי זיהוי מה המערכת של פורד עשתה לא נכון. הוא נישא לקאזוקו (Kazuko), שנפטרה ב-2002, והיו לו שלושה בנים. בשנותיו האחרונות הוא השתמש בכיסא גלגלים עקב בעיות בירך אך נותר מעורב מחשבתית, ודווח כי הוא נהנה מסודוקו. הוא נפטר מאי-ספיקת לב בבית החולים ממוריאל טויוטה ב-17 בספטמבר 2013, חמישה ימים לאחר שמלאו לו מאה שנה.
מדוע אייג'י נקרא גאון
המקרה של טויוטה עבור המילה נשען על סוג ספציפי ומתועד היטב של תובנה: היכולת להסתכל על פעולת הייצור המצליחה ביותר על פני כדור הארץ ולא לראות מודל להעתקה אלא מערכת מלאה בבזבוז שניתן לתיקון — ואז לבנות, עם טאיצ'י אונו, שיטה ארגונית ממושמעת למציאה וביטול של אותו בזבוז באופן מתמשך, בכל רמה של מפעל, במקום דרך עיצוב מחדש מזדמן מלמעלה למטה. מערכת זו, שהועברה ברחבי העולם כ"ייצור רזה", אומצה מאז הרחק מעבר לתעשיית הרכב, בבתי חולים, חברות תוכנה ורשתות לוגיסטיקה, וזהו מבחן משמעותי לכך שהתובנה הייתה כללית באמת ולא מקרית לתעשייה אחת ולתקופה אחת.
הסיבוך הכן הוא שטויוטה עצמו, באופן אופייני, התנגד למסגור הגאונות כמשהו נדיר או אינדיבידואלי: התיאור שלו עצמו לשיטת הייצור של טויוטה נתן קרדיט לכוח עבודה שהגיש 1.5 מיליון הצעות שנתיות, לא למוח בעל חזון אחד, והוא כינה במפורש את זיהוי הבזבוז "עניין של הרגל" ולא כישרון. הישגו עשוי להיות מתואר טוב יותר כגאונות ארגונית ותרבותית — בניית מערכת שהפכה עובדים רגילים לטובים יותר בקולקטיב בזיהוי בעיות ממה שכל מנהל יכול להיות לבדו — ולא פריצת דרך טכנית אישית מהסוג המשויך לממציאים או למדענים.
מורשת
שיטת הייצור של טויוטה שאייג'י טויוטה עזר לבנות הפכה בסופו של דבר את טויוטה ליצרנית הרכב הגדולה בעולם והפכה את המונחים "רזה" (lean) ו"קאיזן" (kaizen) לאוצר מילים סטנדרטי בבתי ספר למנהל עסקים ובמפעלים בכל יבשת, אולי פילוסופיית הניהול המועתקת ביותר שיצאה מייצור המאה העשרים. העובדה שחברה שהתחילה מכלכלה הרוסה לאחר המלחמה ומחלק קטן מהתפוקה של פורד הצליחה לעצב מחדש את האופן שבו כל תעשיית הרכב הגלובלית חושבת על יעילות עומדת כעדות הברורה ביותר לכמה רחוק הגיעה התובנה המקורית של טויוטה בנהר רוז'.