אדוּארד דִרּינקָר קוֹוֹפּ (Edward Drinker Cope): הקווקר שניהל מלחמה על עצמות
בישנת 1868 חוקר טבע צעיר מפילדלפיה חשף את השחזור שלו ל־Elasmosaurus, זחל ימי ארוך-צוואר מגירדק קנזס. הוא מיקם את הגלגולת בצד הלא-נכון של החיה, והיציב את הראש על קצה הזנב. ג'וזף לידי (Joseph Leidy), האנטומוד המבוגר יותר שלימד אותו אנטומיה השוואתית, ציין את הטעות בפומבי. כוך עשה יריב שם אותו אותניאל צ'ארלס מארש (Othniel Charles Marsh). ההשפלה היא אחת מההתרחשויות שמואשמות בהצתתת היירבוי האכזרי ביותר בהיסטוריה של המדע האמריקאי, ואדוּארד דִרּינקָר קוֹוֹפּ בילה את שלושת העדנים הבאים בניסיון לקבור אותו תחת מואסים.
הונד ספנין ובן מרדן
קוֹוֹפּ היה בנם של אלפרד והנה קוֹוֹפּ, משפחת קווקרים עשירה מפילדלפיה שהונה הגיע מעסקר ספנין מוצלח. אביו היה פילנתרופ שתמך באגודת הידידים ובמוסדות התבות של העיר, והיה לו עתיד מוגדר בראש עבור בנו: חוואי ג'נטלמן. התוכנית לא שרדה את המפגש עם האובססיוות של הילד. קוֹוֹפּ החל לעבוד באקדמיה למדעי הטבע בישנת 1858, קיטלוג פרטים והתייחס להשכלה בהנוה עצמית בעיקרה בהיסטוריה של הטבע. הוא פירסם את המאמר המדעי הראשון שלו בגיל תשע-עשר. בסופו של דבר, הוא נרשם לאוניברסיטות פנסילווניה כדי ללמוד אנטומיה השוואתית תחת לידי, האנטומוד האמריקאי המוביל של הדור לפניו, והאיש שלימה יחשוף את הטעות המפורסמת ביותר שלו.
עושר הירושה היה חשוב. הדבר אמר שקוֹוֹפּ לא נזקק מועלום לבנות את הקריירה המוסדית שעליה הסתמכו יריביו; הוא יכל לממן את המסעות שלו, לקנות את הפרטים שלו, ו – באופן קריטי – לקנות את הזרנל שלו. הדבר גם אמר שכאשר הכסף אזל, הכל אזל איתו.
המתאר הפוליבי ביותר במדע האמריקאי
קשה להכיל את התפוקה הגלימה. במישך חיו פירסם קוֹוֹפּ יותר מ־1,400 מאמרים מדעיים. הוא גילה, תאר ונתן שמות ליותר מ־1,000 מיני חוליתנים, כולל מאות דגים ועשרות דינוזואים. עובדותו לא הוגבלו לפלאיונטולוגיה: הוא פעל בתחומי ההרפטילווגיה, היכתיאלוגיה והאנטומיה ההשוואתית, והתייחס לחוליתנים חיים ונכדים כבעיה רצופה אחת ולא כדיספינלינות נפרדות.
רוחב זה היה גם כוחו וגם חולשתו המבנית. קוֹוֹפּ עבד במהירות שהיא מועטת-מרחב לאימות איטית שבה דגלו חוקרי טבע אחרים. הוא תאר חיות מתוך שברים, מיהר להדפיסם כדי להבטיח עדיפות, והמשיך הלאה. חלק משמות אלו שרדו מאה וחמישים שנה של רוביזיות. אחרים היו אותה חיה שתוארה פעמים תחת תוויות שונות, או סוג שהוקם על בסיס שן אחת.
מלחמות העצמות
קוֹוֹפּ ומארש התחילו כחברים. הם נפגשו בברלין בשנות ה־1860, שני צעירים שמוכנים להצלחה שנמשכו לתחום שכמעט לא היה קיום עדין. התחרות על ההנהגת תחום זה הפרידה בינהם. דיווח אחד מצין את הניתוק לשנת 1868, כאשר מארש ביקר במחצבה המואסים של קוֹוֹפּ בנויו ג'רזי ואז הלך מאחור גבו כדי לכרות הסנה משלו עם בעלי המחצבה. מסכון Elasmosaurus היגיע בואתו השנה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מה שהתיאר לא היה אי-הסכמה אקדמית אלא משו קרוב יותר לחבולה מוימת. שני האנשים שלחו צוותות למערב אמריקה, ושניהם השתמשו בטקטיקות שהיו מסיימות קריירה היום: ריגול אחר חפירות יריבות, אהשמות בגנבות דעת (פלגיאט), והרס מכוון של מואסים כדי למנוע מהם להגיע לידי האיש האחר. בקומו בלאף בוויומינג, מארש הורה לצוות שלו לנמץ כל עצם שנותרה באתר לפני שהם עוזבים, במיוחד כדי שקוֹוֹפּ לא יוכל לקבל אותן. קוֹוֹפּ, מצדו, קנה את הזרנל American Naturalist והפך אותו לנשק שכוון לנגד המחקר של מארש.
היירבוי התפוצץ בסופו בפומבי. ב־12 בינואר 1890, פירסם The New York Herald אשמות, על בסיס תיעוד שקוֹוֹפּ סיפק לעיתונאי וויליאם ה. בלו (William H. Ballou), שמארש ביצע פלגיאד ומעל בכספים פידרליים. מארש ענה בדפוס, ועיתון הפך לזירה לסיסה מדעית. אף אחד משני האנשים לא יצא ללא פגע. מארש התחדר מהסקר הגאולוגי של ארצות הברת בשנת 1892.
תודעה כמוטור של אובולוציה
קוֹוֹפּ לא היה סתם אוסף, והתייחסויו התיוריים שלו הידיו בעימות עם הכיוון שאליו העלה הביולוגיה. הוא ייטמץ את הנאו-למארקיזים – האמונה שאורגניזמים יכולים להעביר תכונות שנרכשו במשך חייהם לצאצאיהם – והלך צעד נוסף, והציע את התודעה עצמה כמוטור מביע באובולוציה. הוא שילב זאת עם רקעו הדתי הקווקרי, ויצר גרסה של תורה אובולוציונית שבה למוח ולמטרה היה משקל סיבתי אמיתי.
לתורה הדארויניסטית המודרנית אין מקום לאף אחד מאלו. המכניזם שקוֹוֹפּ דגל בו שגוי, וכתיבותו התיוריית נקראת כיום בעיקר כהיסטוריה ינטלקואלה ולא כמדע. האירוניה חדה: האיש שסיפק חלק ניכר מהעובדות הגולימות על אובולוציית החוליתנים בצפון אמריקה טען לטובת ההסבר השגווי שלו.
חורבן והתאששות
שנות ה־1880 היניו אותו מבחינה כלסית. השקעות כרייה נכשלו, וקוֹוֹפּ הורד למכירת אוספים כדי להמשיך לעבוד – אותם אוספים שהיו הנקודה של כל המיזם. הוא קיבל משבת באוניברסיטות פנסילווניה בשנת 1886, מיוחד המוסדי שמעולם לא הזדקק לו קומץ לכן. שנות ה־1890 הביאו עידן תחיה אמיתי, עם מאמרים גדולים על בטריכיים וזחלים בצפון אמריקה, אך הכסף לא חזר לעולם. הוא מת ב־12 באפריל 1897, ממה שכנראה היה הרעאלה אורמית, חרב כלסית, אחרי שמכר את אוספו בהפסד.
למה אדוּארד נקרא גאון
הטענה לטובת קוֹוֹפּ נשענת על יכולת קוגניבית מיוחדת ומוקנה: קצב בלתי-אנשי כמעט של זיהוי דגמים באנטומיה של חוליתנים. למתן שמות ליותר מ־1,000 מינים בעודו מפרסם יותר מ־1,400 מאמרים, ולזוז בשוטף בין זחלים מואסים, דופים חיים ודגים, נדרשת החזקה של מסגרת השוואתית ענקית בעונה והלבשת חומר חדש שברירי לתוכו במהירות. היה לו זאת בגיל תשע-עשר, מפרסם לפני שרוב חוקרי הטבע סיימו את האימון, והוא לא ייסר אותו לעולם.
הטענה הנגדית היא מסיבית ואין לרכם אותה. מהירות ניקנה במחיר קפדנות. ההפיכה של Elasmosaurus לא היה מזל רע; זה מה שקורה כאשר משחזר גואן עובד מהיר ממה שהוא בודק. מסגרתו התיורית – נאו-למארקיזם, תודעה כמוטור אובולוציוני – הייתה מובולת למואה, והוא גבה אותה נגד גרגרי העובדות שהוא עצמו חשף. התנהגותו במלחמות העצמות, קניית זרנל כדי לתקוף יריב והזנת מסמכים לעיטון, היתה התנהגות של לוחם ולא של מדען. ותואר ה-"גאון" מוסבך על ידי העובדה שפרודוקטיביות היירבוי היתה בחלקה תוצר של היירבוי: שני אנשים עשירים שמורדים ייצרו כמות גדולה מאוד של תיאור וכמות גדולה של נתית שמות כפולה ורלאנטית שעובדים מאוחר בילו עשורים להיטוש.
מה שאינו נשות במחלוקת הוא שהוא ראה יותר מעברו של החוליתנים מכל אדם חי תקופה, וראה אותו מהיר.
מורשת
יחד, קוֹוֹפּ ומארש הגדירו יותר מ־130 מינים נכדים, והמואסים שהם שלופו ממערב איאשו את המוזאונים שלימדו את האמריקאים מה הים דינוזואים. מחווה האחרונה של קוֹוֹפּ היתה אפיינית: הוא תרם את גופו למדע, מתוך תקווה שנקובה שמוחו יהיה גדול מזה של מארש. מארש סרב להשתתף. שרידיו של קוֹוֹפּ נשמרו במכון ויסטאר, וגלגולתו שוכנת במוזאון אוניברסיטות פנסילווניה – מתחרה עדין, במרוץ שיריבו סירב להיכנס אליו.