אדוארד אדלברט דויזי (Edward Adelbert Doisy): פעמיים מגלה, פעם אחת חתן פרס
פעמיים במהלך הקריירה שלו חילץ אדוארד דויזי מולקולה בעלת חשיבות ביולוגית מכמות של חומר גלם והגדיר את זהותה. בפעם הראשונה, בשנת 1930, הוא בודד אסטרון וצפה ביריבו הגרמני מקבל את פרס נובל על אותו הישג. בפעם השנייה, בעת שעבד על הוויטמין המאפשר את קרישת הדם, הפרס היה שלו.
מיוּם, אילינוי
דויזי נולד ב-13 בנובמבר 1893 ביוּם (Hume), אילינוי, עיירה קטנה בחלק המזרחי של המדינה. הוא קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין ב-1914 ותואר שני שם ב-1916, ולאחר מכן עבר מזרחה לאוניברסיטת הרווארד, שם קיבל את הדוקטורט שלו ב-1920.
סנט לואיס
בשנת 1919 הוא הצטרף למחלקה לביוכימיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. ארבע שנים לאחר מכן, ב-1923, גייסה אותו אוניברסיטת סנט לואיס כדי להקים מחלקה לביוכימיה מאפס, ומינתה אותו לפרופסור ולראש המחלקה החדשה. הוא נשאר שם ארבעה עשורים ופרש בשנת 1965. בשנת 1940 שימש גם כמרצה לרפואה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת שיקגו.
ליציבות יש חשיבות. שתי תוצאותיו הגדולות של דויזי הגיעו מאותה מעבדה באותה עיר, בהפרש של כעשור בערך — פרי של מוסד שנבנה ולאחר מכן נוצל בסבלנות.
אסטרון
בשנת 1930 בודד דויזי את האסטרון. הורמוני מין באותה עת היו בגדר הסקה ולא ראייה: השפעותיהם היו מדידות, אך הכימיה שלהם לא. הפקת אסטרון בצורה טהורה משמעותה הייתה שניתן לזהות, לאפיין ולבסוף לייצר את ההורמון, וזהו התנאי המוקדם לכל שימוש טיפולי ואבחוני שבא בעקבותיו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא לא היה לבדו במרוץ. אדולף בוטנאנדט (Adolf Butenandt) בגרמניה הגיע לאותה תוצאה באופן עצמאי, ובוטנאנדט הוא שקיבל את פרס נובל לכימיה לשנת 1939 על עבודתו בתחום הורמוני המין. דויזי, שעשה זאת באופן עצמאי ובמקביל, לא קיבל דבר על כך. מחלוקות על עדיפות מדעית תלויות לרוב בשבועות; זו פשוט הותירה את אחד משני המגלים ללא קרדיט.
ויטמין K
המטרה השנייה שלו הייתה החומר שהביוכימאי הדני הנריק דאם (Henrik Dam) זיהה כחיוני לקרישת דם. דאם כינה אותו על שם המילה הגרמנית Koagulations-Vitamin (ויטמין קרישה) — ומכאן האות K. מה שדאם לא עשה היה לקבוע את המבנה הכימי שלו.
דויזי עשה זאת. בעבודה משותפת עם דאם, הוא קבע את המבנה של ויטמין K, והפך תצפית תפקודית על קרישה למולקולה מוגדרת. זהו הצעד שהופך סקרנות תזונתית לתרכובת שמישה: ברגע שאתה מכיר את המבנה, אתה יכול לסנתז אותו, לתת מינון שלו ולתת אותו למטופלים הסובלים מדימום.
הכרה
בשנת 1943 חלק דויזי את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם הנריק דאם — דאם על גילוי ויטמין K, דויזי על אופיו הכימי. הממסד המדעי כבר תבע אותו: האקדמיה הלאומית למדעים בחרה בו ב-1938, החברה הפילוסופית האמריקאית ב-1942, והאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-1948.
מורשת
דויזי מת ב-23 באוקטובר 1986, בגיל תשעים ושתיים. אוניברסיטת סנט לואיס, המוסד שהמחלקה לביוכימיה שלו הוקמה על ידו, שינתה את שמה של אותה מחלקה על שמו. לאחר מותו הקימה משפחתו את המכללה למדעי הבריאות על שם אדוארד א. ומרגרט דויזי, ובשנת 2007 מימנה את מרכז המחקר על שם אדוארד א. דויזי בתרומה של 30 מיליון דולר.
מדוע דויזי חשוב
דויזי השתייך לדור הביוכימאים שפירקו את הקופסאות השחורות של הפיזיולוגיה. הורמון המווסת רבייה וויטמין השולט בקרישה היו שניהם, לפניו, השפעות בחיפוש אחר חומר. הוא סיפק את החומר, בצורה טהורה ומוגדרת מבנית, ובכך הניח את האנדוקרינולוגיה והביוכימיה התזונתית על יסודות כימיים.
הקריירה שלו מהווה גם תזכורת לכמה שרירותית יכולה להיות הכרה. הוא גילה את האסטרון באופן עצמאי ולא קיבל עליו פרס; הוא אִפְיין את ויטמין K וקיבל את הפרס הגבוה ביותר שיש. העבודה הייתה מאותו סוג — אותן ידיים, אותה מעבדה, אותה שיטה של שחיקת חומר ביולוגי עד שמשהו טהור יצא מהצד השני.