אדוורד גריג: המיניאטוריסט שהפך את נורווגיה לנשמעת
בשנת 1874 תיאר גריג את היצירה שתהפוך למוזיקה המוכרת ביותר שכתב כמשהו ש"מפיץ ריח של גללי פרות, לאומיות נורווגית מנופחת," והוסיף בתקווה ש"יש לי תחושה שהאירוניה תהיה ניתנת לזיהוי." לא הייתה. חצי מאה לאחר מכן, 'באולם המלך ההררי' הפכה לקיצור דרך לאיום מתקרב באלפי סרטים ופרסומות, והמבוכה האישית של היוצר אבדה לגמרי בדרך.
בן סוחר מברגן עם שם סקוטי
הוא נולד ב-15 ביוני 1843 בברגן. אביו, אלכסנדר גריג (1806–1875), היה סוחר וקונסול הכבוד הבריטי; אמו, גזינה יודית האגרופ (1814–1875), הייתה מורה למוזיקה שהשביאה אותו לפסנתר בגיל שש. השם עבר בירושה משבט גרגור דרך סבא רבא, גם הוא אלכסנדר גריג (1739–1803), שהתיישב בנורווגיה סביב 1770; סבא רבא-רבא וסבתא רבא-רבא שלו, ג'ון ואן, קבורים בבית הקברות של סנט אתרנן ברת'ן באברדנשייר. הוא למד בבית הספר התיכון טנקס, נער מברגן עם שם משפחה זר ואוזן נורווגית.
פסק הדין של אולה בול
בקיץ 1858 שמע הכנר אולה בול — אחיו של אשתו התיכונה של גריג — את הנער בן החמש עשרה מנגן ואמר להוריו לשלוח אותו לקונסרבטוריון לייפציג, שם ניהל איגנץ מושלס את מחלקת הפסנתר. לייפציג נתן לגריג את מנדלסון, שומאן, וטינה מתמשכת. "עזבתי את קונסרבטוריון לייפציג בדיוק כמו טמבל כשנכנסתי אליו," אמר לאחר מכן, מודה ש"למדתי שם משהו." באביב 1860 דלקת קרום הריאה ושחפת כמעט הרגו אותו. הוא יצא מכך עם ריאה שמאלית הרוסה ועיוות משמעותי של חוליות החזה, ונשא את שניהם במשך ארבעים ושבע השנים הנותרות לחייו, עובר בין מרחצאות ובתי חולים.
קופנהגן וריקרד נורדראק
בשנת 1863 עבר לקופנהגן למשך שלוש שנים והתחבר לחוג הדני — י. פ. א. הרטמן, ונילס גאד. אבל הפגישה המכרעת הייתה עם נורווגי אחר. ריקרד נורדראק, שכתב את ההמנון הלאומי הנורווגי, הראה לו ב-1864 מה שגריג קרא לו מאוחר יותר "המנגינות העממיות הצפוניות והטבע שלי עצמי." נורדראק מת ב-1866; גריג כתב לו מארש להלוויה וביקש אותו בהלוויה שלו עצמו ארבעים ואחת שנים מאוחר יותר.
נינה, ואלכסנדרה
ב-11 ביוני 1867 נשא לאישה את בת דודתו הראשונה, נינה האגרופ (1845–1935), סופרן לירי שהפכה למבצעת המוגדרת של שיריו. בתם אלכסנדרה נולדה ב-1868 ומתה מדלקת קרום המוח ב-1869. לא היו ילדים נוספים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הקונצרטו והמחזה
בקיץ 1868, בחופשה בדנמרק, כתב גריג את הקונצרטו לפסנתר בלה מינור, בבירור מודל על שומאן, והיה גורלו לעקוף אותו בקופות. אדמונד נויפרט נתן את הבכורה בתיאטרון קזינו בקופנהגן ב-3 באפריל 1869; המלחין החמיץ אותה, עסוק בניצוח בכריסטיאניה.
פיר גינט הגיע במקרה. גריג והמשורר ביורנסטירנה ביורנסון תכננו אופרה על המלך אולטרייגבאסון והתווכחו על האם מילים או מוזיקה צריכות לבוא קודם. המחזה של איבסין מילא את החלל, והמוזיקה התזמורית שגריג כתב עבורו — 'בוקר טוב', 'המלך ההררי' — הפכו אותו למפורסם בעולם ואותו עצמו למבוכה אישית.
שישים ושש יצירות קטנות
בעשרה אוספים הוא יצר 66 יצירות ליריות לפסנתר: 'ארייטה', 'לאביב', 'ציפור קטנה', 'פרפר', 'יום החתונה בטרולדהאוגן'. אנציקלופדיה בריטניקה מתארת את ההרמוניות שלו כ"חדשניות", את חוש הליריות שלו כ"עדינות", ואת הקצבים שלו כ"עליזים" וקשורים לעם, ומזהה את היצירות הליריות כהדגמה הברורה ביותר לכישרונו למיניאטורה פסנתרית. זו, ולא הקונצרטו, היא מרכז יצירתו.
קיימברידג', וינדזור, והסירוב לדרייפוס
קיימברידג' העניקה לו תואר דוקטור לשם כבוד ב-1894 ואוקספורד נוספת ב-1906. ב-1897 גריג ונינה ביצעו באופן פרטי עבור המלכה ויקטוריה בטירת וינדזור. ב-1899 ביטל סיור קונצרטים צרפתי במחאה על פרשת דרייפוס, כותב שהוא מקווה שצרפת ת"חזור בקרוב לרוח של 1789, כאשר הרפובליקה הצרפתית הכריזה שהיא תגן על זכויות אדם בסיסיות." צרפת השיבה בשקי דואר של מכתבי שנאה.
למה אדוורד נקרא גאון
הפרט המספר הוא שברשומת דבריו, הפעם היחידה שגריג הגיע למילה הוא כשתיאר אדם אחר. על הפסנתרן האוסטרלי הצעיר פרסי גריינג' ב-1906 אמר: "הוא גאון שאנחנו הסקנדינבים לא יכולים לאהוב אלא אותו." טענתו עצמו מבוססת על משהו צר ומוגדר יותר ממה שהמילה בדרך כלל נושאת — המצאה הרמונית בקנה מידה קטן. צ'ייקובסקי שיבח את "היופי, המקוריות והחום" של מוזיקתו; אנציקלופדיה בריטניקה קוראת להרמוניות חדשניות. מה שגריג עשה בפועל הוא לחלץ תנועות מודאליות ומוטוות מחומר עממי נורווגי ולקפל אותן לתוך פרקטיקה רומנטית מאוחרת, יוצרת התקדמויות שלא היו קיימות קודם ושמלחינים צרפתים יכלו לנצל מאוחר יותר. לעשות זאת בתוך יצירת פסנתר בת שתי דקות, שישים ושש פעמים, בלי לחזור על עצמו, היא יכולת אמיתית ונדירה.
המקרה הנגדי הוא שהיכולת לא עמדה בקנה מידה גדול. גריג כתב קונצרטו אחד לפסנתר, רביעיית מיתרים אחת בסול מינור, לא סימפוניה שהיא ברפרטואר, ואופרה שלמה — הפרויקט של אולטרייגבאסון קרס בוויכוח. היצירה העמידה שלו מורכבת בעיקר ממיניאטורות, שירים ומוזיקת תיאטרון, ואפילו הדפים התזמורתיים המפורסמים ביותר הם קטעים ממוזיקה תזמורית שנכתבה לפי הזמנה. הוא הודה חלקית בחולשה עצמו: התלונה על שלא למד כלום בלייפציג היא גם הודאה באימון פורמלי דל. לקרוא לו גאון של אדריכלות מוזיקלית יהיה הפרזה. לקרוא לו גאון של צבע הרמוני על בד קנה מידה קטן ניתן להגנה לפי הראיות, וזו הסיבה שהשפעתו עלתה על שאיפותיו.
מורשת
הוא מת ב-4 בספטמבר 1907 בבית החולים העירוני בברגן, בן 64, מאי ספיקת לב שהוחמרה על ידי הריאה שאיבד בגיל שבע עשרה. מילותיו האחרונות היו "בסדר, אם זה חייב להיות כך." בין שלושים לארבעים אלף איש מילאו את רחובות ברגן להלוויה, שם נוגן מארש של נורדראק כפי שביקש, לצד שופן. הוא נשרף במרכז השרפה החדש שנפתח בעיר, ואפרו הונח בקריפטה הררית בטרולדהאוגן, הבית מחוץ לברגן שהוא כעת מוזיאון אדוורד גריג. אולם הקונצרטים הגדול ביותר בברגן, בית הספר למוזיקה שלה והמקהלה המקצועית שלה נושאים את שמו; כך גם מכתש על כוכב חמה.