אדוארד חיל: הבריטון הסובייטי שהאינטרנט לא נתן לו לפרוש
בפברואר 2010, שלושים וארבע שנים לאחר שהקליט אותו, ביצוע טלוויזיוני סובייטי נטול מילים של זמר בריטון בדימוס בן שבעים וחמש התפוצץ ברחבי האינטרנט, וצבר יותר משלושה מיליון צפיות בחודש אחד באתר מעריצים שהוקם במיוחד כדי לארח אותו. אדוארד חיל, שזכה בעבר להערכת השלטונות הסובייטיים כ"סמל של לנינגרד", בילה את שנותיו האחרונות כשהוא מוצג לקהל עולמי על ידי נכדו בן השלוש-עשרה, שנאלץ להסביר לו מה המשמעות של "להפוך לוויראלי".
מגן ילדים מופצץ לקונסרבטוריון
אדוארד אנטולייביץ' חיל נולד ב-4 בספטמבר 1934 בסמולנסק, רוסיה, לאנטולי וסילייביץ' חיל וילנה פבלובנה קלוגינה, שנפרדו כשהיה צעיר. ילדותו המוקדמת עוצבה ישירות על ידי מלחמת העולם השנייה: גן הילדים שלו הופצץ, מה שהפריד אותו מאמו, והוא פונה לבית ילדים בבקובו, במחוז פנזה, שם שר לחיילים פצועים בבית חולים סמוך למרות המשאבים הדלים של המוסד. הוא התאחד עם אמו ב-1943 לאחר שחרור סמולנסק ועבר איתה ללנינגרד ב-1949. לאחר שסיים את לימודי הדפוס, חיל נרשם לקונסרבטוריון של לנינגרד בשנת 1955, למד אצל יבגני אולחובסקי וזויה לודי וביצע תפקידים אופראיים ראשיים, כולל פיגארו בנישואי פיגארו, לפני שסיים את לימודיו ב-1960.
מאופרה לכוכבות פופ סובייטית
קונצרט של הזמרת הפופולרית קלאודיה שולז'נקו (Klavdiya Shulzhenko) הניע את חיל מהאופרה הקלאסית לעבר השיר הפופולרי הסובייטי, והשינוי הוכח כמכריע: הוא זכה בתחרות הכל-רוסית למבצעים ב-1962 ותפס את המקום השני בפסטיבל השירים הבינלאומי בסופוט שבפולין ב-1965. המדינה הסובייטית תגמלה את מעמדו העולה במערך עשיר במיוחד של תארים רשמיים — אמן מכובד של ה-RSFSR ב-1968, מסדר דגל העבודה האדום ב-1971, ואמן העם של ה-RSFSR ב-1974, העיטור הגבוה ביותר במדינה לאמן מבצע. המלחין אנדריי פטרוב זכה בפרס המדינה של ברית המועצות ב-1967 בעיקר בזכות אוסף שירים שבוצע בעיקר על ידי חיל, והציבור החל לכנות אותו "הסמל של לנינגרד". הוא סייר ביותר משמונים מדינות לאורך שנות ה-70 וה-80 ולימד שירת סולו במכון הממלכתי הרוסי לאמנויות הבמה בין 1977 ל-1979. מבקרים ועמיתים תיארו את קולו כייחודי וניתן לזיהוי באופן מיידי — בריטון לירי ששילב אופטימיות והומור במידה שווה.
נשואים לכל החיים
ביולי 1958 פגש חיל את הבלרינה זויה פראבדינה (Zoya Pravdina) בזמן שהופיע בקונסרבטוריון של לנינגרד; הם נישאו ב-1 בדצמבר ונשארו יחד עד מותו, כשהם מגדלים בן, דמיטרי, שנולד ב-1963. נכדם אדוארד, שנולד ב-1997, יהיה לימים זה שיספר לסבו שהוא שוב מפורסם. פראבדינה האריכה ימים אחרי בעלה ביותר מעשור, והלכה לעולמה בינואר 2024 בגיל תשעים ושתיים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →השיר ללא מילים
ההקלטה שהפכה את חיל לדמות עולמית בלתי צפויה הייתה ביצוע טלוויזיוני משנת 1976 לשיר "אני שמח מאוד, כיוון שאני סוף סוף חוזר הביתה". המלחין ארקדי אוסטרובסקי (Arkady Ostrovsky) כתב את השיר במקור בשנת 1966 עם מילים על בוקר בשם ג'וני שרוכב על פני הערבה האמריקאית; חיל ואוסטרובסקי שפטו את הדימויים המערביים כמסוכנים מדי מכדי לעבור את הצנזורה הסובייטית והחליפו את המילים לחלוטין בווקאליזות ללא מילים — הברות "לה-לה" ו"טרול-לו-לו" ששרו בחימום שהיה נלווה למילים. זה היה, למעשה, פשרה עם הצנזורה שייצרה במקרה את המאפיין הבולט ביותר של ההקלטה.
הופך לוויראלי בפרישה
מעריץ אנונימי העלה את הקליפ הישן ליוטיוב ב-2009; עד פברואר 2010 הוא הפך למם אינטרנטי של ממש, שהתפשט דרך אתר ייעודי שרשם למעלה משלושה מיליון צפיות בחודש הראשון שלו והרוויח את הכינוי "הריק-רול הרוסי". חשיפה רחבה הגיעה במהירות, כולל הופעה בהקולבר ריפורט במרץ 2010 ופרודיות של כריסטוף ואלץ ובסדרה המונפשת איש משפחה; הלחן זכה מאוחר יותר לרישוי עבור קמפיינים פרסומיים של באטלין ופולקסווגן והופיע במשחק הווידאו Ratchet & Clank: Full Frontal Assault. חיל, לדבריו, למד על כל זה מנכדו והגיב בשלווה אופיינית: "אני מאוד מרוצה, אבל לא הופתעתי כי זה באמת לחן יפה." הוא אימץ את הרגע במקום להתנגד לו, אימץ את "מר טרולולו" כשם במה, ובערב ראש השנה האזרחית 2011, ביצע את השיר בשידור חי בטלוויזיה הרוסית לקהל שדחף את צפיות היוטיוב שלו מעבר לארבעה מיליון בשבוע הראשון של ינואר 2012 בלבד. בנו ציין מאוחר יותר את תמיהתו האירונית של הזמר מהתזמון של כל זה: "איפה היו כל העיתונאים האלה לפני 40 שנה?"
שנים אחרונות ומוות
קריירת ההופעות של חיל דעכה עם קריסת ברית המועצות בתחילת שנות ה-90, והוא בילה חלק מאותו עשור בשירת קברט בבית קפה בפריז לפני שחזר לרוסיה וב-1996 הצטרף למיזם משותף בשם חיל והבנים עם להקת הרוק פריפינאקי (Prepinaki). הוא סבל משבץ ב-8 באפריל 2012, אושפז בבית החולים מרינסקי בסנט פטרסבורג עם פגיעות מוחיות קשות, ומת מבלי להכיר שוב במציאות ב-4 ביוני 2012, בגיל שבעים ושבע. הצהרת התנחומים של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כינתה אותו "ייחודי בקסמו ובליריות יוצאי הדופן שלו, ועקבי במקצועיות, בתרבות הקולית ובטעם היצירתי שלו" — שפה רשמית שלמרבה ההפתעה התאימה לחיבה של קהל עולמי צעיר הרבה יותר ולא רשמי לחלוטין.
מדוע אדוארד מכונה גאון
הטענה לגאונות של חיל היא יוצאת דופן כיוון שהיא נשענת פחות על הכישרון הרב והמיומן שלו באופן רשמי — בוגר הקונסרבטוריון של לנינגרד, פיגארו אופראי, אמן העם של ה-RSFSR — אלא על צירוף מקרים שהפך ליצירה קומית לא מכוונת. אף מקור כאן לא משתמש במילה "גאון" כדי לתאר ספציפית את טכניקת הבריטון שלו; התגובה יוצאת הדופן הייתה לווקאליזה נטולת המילים עצמה, תוצר לוואי של הצנזורה הסובייטית ולא חידוש מכוון, שדלג עשרות שנים לאחר מכן על קהל אינטרנט עולמי כייחודי, טהור ומלא שמחה. אם יש איכות הקרובה לגאונות שכדאי לציין, זו החמימות והמסירות הבלתי מוגנת של חיל כמבצע — אותו "קסם אישי" וביצוע "לירי" שציין פוטין — שזה מה שאפשר להקלטת פשרה, ששרה כדי להתחמק מצנזורים סובייטים, להיקרא ארבעים שנה מאוחר יותר כתענוג כנה ולא כקיטש. זהו מקרה של בדרן מחונן ומוכשר טכנית שעבודתו מצאה תהודה בלתי צפויה, לא מקרה של מקוריות רעיונית או אמנותית; התגובה של חיל עצמו, הכרת תודה נבוכה במקום גאונות נטענת, היא בעצמה עדות לקריאה הצנועה יותר.
מורשת
גוגל ציינה את מה שהיה אמור להיות יום הולדתו ה-83 של חיל עם דודל אינטראקטיבי בספטמבר 2017, וקיבעה את "טרולולו" כאחת מיצירות הקומדיה שנמצאו העמידות ביותר באינטרנט. הוא נותר ברוסיה דמות רצינית בהיסטוריה המוזיקלית של התקופה הסובייטית, ובכל מקום אחר, האיש המחייך שהשיר חסר המילים שלו סירב להישכח.